הברקזיט נמאס, הסכם סחר זריז אפשרי בהחלט

טוני בלייר אוהב לספר על יומו הראשון כראש ממשלה ב־1997. הוא נישא לדאונינג 10 על גל תומכיו רק כדי לשמוע את קבלת הפנים הצוננת: "איחוליי ראש הממשלה. מה עכשיו?"

עם שובו למעון ראש הממשלה, אחרי הניצחון הסוחף ביותר מאז זה של בלייר ב־2001, בוריס ג'ונסון יתמודד עם שאלה דומה. אם הוא רוצה להיזכר כראש ממשלה מצוין, יהיה עליו ליצור מציאות פוליטית חדשה עבור בריטניה, בגבולות המדינה ומחוצה לה. 

ג'ונסון ניצח על בסיס ססמת הבחירות Get Brexit Done ולא על בסיס אסטרטגיה. אך הסיסמא הזו תביא אותו רק לסוף ינואר, תאריך הפרישה מהאיחוד האירופי. לאחר מכן יעלו סימני השאלה הגדולים לגבי תפקידו, כאשר עתידה הבינלאומי של הממלכה תלוי בו וביועציו.

מקרון שיבח את ג'ונסון

האמת היא, שיידרשו עוד שנים רבות כדי לדון בהסכמי הסחר. בזמן הזה, הכלכלה הבריטית תסבול מחוסר ודאות וממחסור בהשקעות. ההשפעה הדיפלומטית של בריטניה תקמול. היא תיהפך לפגיעה יותר לבריונות מצד סין וארה"ב. היא תתכנס אל תוך עצמה, הפוליטיקה שלה תהפוך למרושעת יותר ותאויים על ידי חתירת סקוטלנד לעצמאות. התרחישים האלה בהחלט יכולים להתממש, אבל הם לא בלתי נמנעים. בואו נדמיין שבזירה העולמית מצבה של בריטניה ישתפר. השאלה היא מה דרוש כדי לגרום לכך לקרות. 

בוריס ג'ונסון אחרי שהצביע בבחירות צילום: Reuters

זה נכון שהברקזיט לא יסתיים ברגע שבריטניה תעזוב את האיחוד. לאחר מכן יגיע משא ומתן קשוח עם האיחוד האירופי, שצפוי להימשך זמן רב יותר מכפי שג'ונסון הבטיח. אלא שראש הממשלה כבר הוכיח שהוא מסוגל לחמוק מתאריכי יעד מבלי לשלם מחיר כבד מדי. המטרה המרכזית שלו צריכה להיות בנאליזציה של הברקזיט. הוא חייב להפוך את המו"מ על הסכם סחר חדש עם האיחוד להליך בירוקרטי משעמם שלא יככב בכותרות. התנהלות כזו תאפשר לנקז רעל מהמערכת הפוליטית הבריטית ומיחסיה עם האיחוד.

לא יהיה זה פשוט להפוך את הברקזיט לבנאלי. עם זאת, ייתכן שהמו"מ יהיה קצר מכפי שחלק מהמבקרים צופים. בהינתן כי הברקזיט כבר נמאס לחלוטין על לונדון ובריסל, שני הצדדים נכונים לסגור הסכם מהר ככל האפשר.

השלב הראשון במו"מ הוכיח כי בדקה ה־90 נוטים שני הצדדים להימנע מהתנגשות חזיתית. ג'ונסון גם הצליח לבסס מערכת יחסים אוהדת עם מנהיגים מובילים באיחוד ונשיא צרפת עמנואל מקרון אף העיד כי ג'ונסון הוא "מנהיג עם חזון אסטרטגי אמיתי. טועה מי שלא לוקח אותו ברצינות".

הכלכלה הבריטית מתהדרת בענפים מובילים וממשלתו של ג'ונסון תצטרך לעבוד קשה כדי לקדם אותם. אלה כוללים למשל פיננסים, שירותים משפטיים, חינוך, תיירות ופרמצבטיקה. הסכם סחר חופשי עם האיחוד לא יהיה כדאי אם הוא יגיע על חשבון מגזר השירותים. בה בעת, ג'ונסון לא יכול לאפשר לתעשיות שוליות כמו דייג לשלוט באסטרטגיה הבריטית, ולא משנה עד כמה הן חזקות פוליטית.

מו"מ מתמשך ייצור אי־ודאות שתגבה מחיר כבד מהצמיחה. אלא שהכלכלה הבריטית הוכיחה את עצמה כיציבה באופן מפתיע בהינתן שלוש וחצי השנים האחרונות מאז משאל העם, שהתאפיינו בחוסר ודאות. בתקופה הזו בריטניה צמחה בקצב דומה לזה של צרפת וגרמניה.

המטרה ארוכת הטווח חייבת להיות יותר מאשר מו"מ על יחסי מסחר ויש להתמקד בכינון מערכת יחסים פוליטית חדשה עם השכנות הקרובות של בריטניה. המעצמות האירופיות, במיוחד צרפת וגרמניה, מבינות את ערכה של בריטניה מבחינה צבאית, דיפלומטית וכלכלית. זאת, במיוחד בתקופה שבה ארה"ב דוגלת בפרוטקציוניזם וכוחה של סין גדל.

"בריטניה הגלובלית", הססמא החביבה על ג'ונסון, נתפסת לעתים כפנטזיה פוסט־אמפריאליסטית וכבר הפכה מושא ללעג. אך היא כן מצביעה על יתרון מסוים. בריטניה היא מדינה מקושרת באופן יוצא דופן, ונהנית מיחסים כלכליים, תרבותיים ובטחוניים ברחבי העולם.

האפשרות לכינון הסכם סחר חדש עם ארה"ב תוארה על ידי רבים מתומכי ג'ונסון כפרס הגדול ביותר שמגלם הברקזיט, אף כי הוא צפוי להיות סבוך פוליטית משני צדי האוקיינוס. במקום לחתור להסכם רחב באופן מיידי, בריטניה וארה"ב עשויות לצאת לדרך עם כמה עסקאות קטנות שיעניקו יתרון לשני הצדדים, כמו למשל בתחום הוויזות ובמתן תנאי הגירה משופרים לעובדים מיומנים ומשכילים.

אם ג'ונסון מחפש הסכם סחר "מן המוכן", על בריטניה לשקול הצטרפות להסכם הסחר הטראנס־פסיפי (TPP), גוש הסחר השלישי בגודלו בעולם, ולחבור למדינות כמו אוסטרליה, יפן ומקסיקו. ההסתייגות המובנת מאליה היא שבריטניה אינה שוכנה לחופי האוקיינוס השקט, אך ראש ממשלת יפן אבה שינזו כבר אמר שיקבל בברכה ניסיון בריטי להצטרפות. האופן שבו הצילה יפן את ה־TPP אחרי שטראמפ פרש ממנו ב־2017 מוכיח כי למעצמות בגודל בינוני כמו יפן יש אינטרס מובהק לשמר את החוקים הבינלאומיים. זאת בזמנים שבהם ארה"ב וסין מערערות על הסדר הכלכלי הקיים. בריטניה שלאחר הברקזיט תהיה שותפה לאינטרס כזה ועליה לעבוד בשיתוף עם חברות ב־G20, כמו אוסטרליה, קנדה ודרום קוריאה.

על משרד החוץ הבריטי להתרכז כעת באינטרס הלאומי. אפשר להתווכח לגבי משמעות המושג, אבל התחלה טובה תהיה "שלום ושגשוג". גם שמירה על יציבות פוליטית פנימית היא מטרה עליונה, בהתחשב בשבר הפוליטי שהברקזיט הביא עמו והאיום הגובר של עצמאות סקוטית. אף שמטרות אלה עשויות להישמע כפנימיות, הברקזיט הוכיח שהחלוקה המסורתית בין מדיניות חוץ לפנים קרסה.

פופוליזם בלי רודנות

הדחיפות המובנת לבנות מחדש את הכוח וההשפעה הבריטיים תצטרך להתחבר לשיקום הפוליטיקה הפנימית. כך למשל, הסכמה ציבורית לגבי הוצאות צבאיות הכרוכות בהצבת כוחות מחוץ לבריטניה תתקבל רק במידה והממשלה תוכל להציגן כחיוניות לאינטרסים פנימיים. דגש מחודש על ריאלפוליטיק עשוי לאשרר את חשדות המבקרים הליברלים של ג'ונסון, שרואים בו נושא הדגל של גל הא־ליברליזם העולמי. "טראמפ הבריטי", כהגדרת נשיא ארה"ב. משימה מרכזית עבורו תהיה להוכיח שהוא מסוגל להתעלות על כך ולהימנע מהובלת מדינתו למבוי סתום של חוסר סובלנות. אם יצליח, ג'ונסון יוכל אולי לשכנע את העולם הספקן כי ברקזיט איננו מהלך הזוי של פגיעה עצמית. הוא יוכל להדגים בפני חברי זרם המרכז־ימין ברחבי העולם כיצד אפשר להגיב לפופוליזם מבלי לחטוא ברודנות.

הפרויקט כרוך בהדגשה מחודשת של חשיבות הלאום ונושאים כמו אזרחות וגבולות שגורמים לליברלים רבים לאי נוחות. אך אם ניסיון כזה יביא ליישוב ההדורים בין מצביעים ממורמרים למדינה ויסייע בגישור הפער בין אליטות לאנשים רגילים, הוא בהחלט עשוי לייצב את הדמוקרטיה במקום לחתור תחתיה. אם בריטניה של ג'ונסון תוכל להכיל את הפופוליזם ועדיין להישאר משגשגת, סובלנית ופתוחה, יהיה זה סימן לכך שראש הממשלה הצליח לכונן סדר פוליטי חדש. בעשותו כך, הוא יציב בסיס חדש ליחסיה של בריטניה עם העולם.