המפסיד השקט מכניסת ליברמן לממשלה: שר האוצר משה כחלון

לא רק בוגי ובוז'י. אחד המפסידים הגדולים מהמפץ הפוליטי של היממה האחרונה הוא שר האוצר משה כחלון. שר האוצר מילא תפקיד משמעותי במגעים בין נתניהו להרצוג על ממשלת אחדות. הוא באמת רצה אותה - למעשה הוא כבר שנה רוצה וחותר ומייחל לקואליציה רחבה, אבל ממש לא קואליציה אולטרה ימנית שכוללת את אביגדור ליברמן.

הקואליציה החדשה רעה למשה כחלון. היא רעה לו מכל כיוון אפשרי - פוליטית, מדינית וכלכלית. בואו נתחיל דווקא מתפיסת העולם המדינית. כחלון, שרץ בבחירות האחרונות רק עם טיקט כלכלי חברתי, מנסה בחודשים האחרונים למצב את עצמו גם בתחום המדיני. הוא מבין שרק כך יוכל לשבור את תקרת הזכוכית האלקטורלית שלו. אלא שהמיצוב שאליו הוא חותר ממש לא תואם את האג'נדה של הקואליציה החדשה. כחלון רוצה לייצר אלטרנטיבה מרכז-ימין מתונה ובכך למשוך אליו מאוכזבים מכל קצוות הקשת, גם מהליכוד וגם מהעבודה. מעין אלטרנטיבה ליאיר לפיד, לא לנפתלי בנט. הוא לא מתכוון לשחק בהצגה מי ימני יותר. להיפך, בחודשים האחרונים הוא ניהל מגעים כלכליים עם הפלסטינים והציג תוכנית סיוע כלכלית שהיתה אמורה להעניק לו את המיצוב המבוקש. ממשלת אחדות, היתה אמורה להשלים את המהלך הזה ולהעניק לו סופית את הטייטל של ראש מפלגת מרכז דומיננטית, לשון המאזניים של קואליציה מתונה.

שר האוצר משה כחלון צילום: עומר מסינגר

גם מבחינת כלכלית, ליברמן הוא בשורה רעה לכחלון. לפני שנה ויומיים נכנס משה כחלון למשרד האוצר. לפני שנה ושבועיים הוא חתם עם הליכוד עם הסכם קואליציוני והבטיח שלא יישב לאורך זמן בממשלה צרה. בשנה שחלפה הוא הפך מראש המפלגה שהקואליציה לא מחזיקה מים בלעדיו, מהאיש שיכול להציב לנתניהו כל דרישה ולחייב אותו להסכים לכל רפורמה, לשר האוצר שנאחז בכיסא ונכנס לתקציב דו-שנתי קשה עם שלושה שותפים, נתניהו, ליברמן ובנט, בעלי תפיסת עולם כלכלית ימנית, הרבה יותר קפיטליסטית והרבה פחות חברתית מזו שכחלון מתיימר להחזיק בה. והנה רק כמה דוגמאות: ליברמן התבטא בעבר בעד מונפול הגז ונגד הגבלת שכר בכירים. בעד הפרטות, בעד יצירת סביבה כלכלית אטרקטיבית למשקיעים ונגד ה"עליהום" על אנשי עסקים, שכחלון אוהב לחטוא בו.

וזה לא הכל. התקציב הקרוב, הדו-שנתי הולך לעלות לכחלון ביוקר. עוד לפני כניסתו של ליברמן לממשלה היה צריך משרד האוצר לשלם והרבה, בעיקר לחרדים, כדי להחזיק את הקואליציה. כעת המחירים והתשלומים לקבוצות הלחץ הולכים להתייקר דרמטית. זה אומר שכחלון אולי יצליח להנדס את התקציב הקרוב, אבל זה שלאחריו יהיה חייב להיות תקציב קשה, אפילו אכזרי אם המצב הכלכלי ימשיך להידרדר. כחלון עשוי למצוא את עצמו בעתיד, על תקן שר האוצר תואם יובל שטייניץ, שבחוסר אחריותו הוליד בור אדיר בתקציב המדינה.

החשבון? הוא כמו תמיד יוגש לנו.