הציבוריזציה של המערכת הרפואית הפרטית: אידיליה או אפוקליפסה?

בשיתוף בית החולים רמב"ם

כמנהל בית חולים ממשלתי גדול בישראל אני מתמודד מדי יום עם המצוקות הקשות של מערכת הבריאות הציבורית בישראל. אני מתמודד עם עומסים חריגים במיון, חוסר משווע במיטות אשפוז, חוסר בחדרי ניתוח ובתקנים של צוותים רפואיים וחוסר תקציבי חריף הנוצר מאילוצי מחיר המוטלים עלינו מחד וחוסר תקצוב מתאים מאידך. ובמקביל, עם החולים והעובדים במרכז, אני אחראי על התייעלות המערכת, איכות ובטיחות הטיפול בחולים, קידום הצוות הרפואי והוראה של הדור הבא בכל מקצועות הבריאות.

אני עוקב בדאגה אחרי התכניות החדשות שנידונות במטבחי הבריאות והאוצר לטובת המטופל הישראלי שניזקק לשירותנו. שמענו כולנו על תכניות הציבוריזציה של מערכות האשפוז הפרטיות, היינו, הפניית חולים לפעולות כירורגיות בבתי החולים הפרטיים במימון ציבורי. כביכול, תכנית מצוינת שבאה לענות על הצורך הבסיסי של החולה לבחור את המנתח, מהלך גאוני שמעביר כסף ציבורי למערכת הפרטית כדי להיטיב עם החולה. כביכול ימות המשיח: אנו נעניק טיפול מצוין לחולינו וכל זאת מבלי לפרוץ את מסגרת התקצוב ושמירה על הוצאה לאומית לבריאות, רזה עד אנורקסית כפי שהגדיר אותה המנכ"ל.

פרופ' רפי ביאר, מנהל בית החולים רמב"ם בחיפה צילום: אדי קפרוב

אולם, אליה וקוץ בה, לא קוץ אחד אלא קוצים רבים וגם עקרבים שעוד ייסרו אותנו רבות. בראשית הדיון יש לזכור שמימון הרפואה בא מהכיס הציבורי הנמצא בשליטת קופות החולים ומהכיס הפרטי המורכב מתשלומים מהכסף הפרטי, וכולל ביטוחים פרטיים ומשלימים. הבה נזכור גם שכל בתי החולים הפרטיים נמצאים בבעלות מלאה או חלקית של קופות חולים. אסותא בבעלות מכבי, הרצליה מדיקל סנטר בבעלות כללית, נארא ואלישע בבעלות מאוחדת. הקופות לא נקיות מאינטרסים כלכליים ויפעלו בהתאם לכך.

הבה נבחן את השפעת המהלך בעיניים כלכליות: החולה עם צורך בניתוח פשוט ורווחי לבית החולים - לקופה יהיה אינטרס כלכלי להפנותו לבית החולים הפרטי בבעלותה במימון ציבורי. וכאשר יבוא חולה עם צורך בניתוח מורכב עם עלויות גבוהות הוא יועבר לבית החולים הציבורי. החולה שיש ברשותו ביטוח פרטי יופנה לאותו בית החולים הפרטי ויקבל חדר יותר יפה עם זמן קצר יותר לניתוח. בית החולים הפרטי ירוויח יותר והבעלים שלו (הקופות ואנשי העסקים) יהיו מרוצים. כמובן, אם יסתבך החולה בבית החולים הפרטי הוא יועבר במיידית לבית חולים ציבורי כדי להקטין הפסדים של הפרטי על חשבון הציבורי. וכשהחולים יעברו לבית החולים הפרטי במימון ציבורי ופרטי, לאן ילכו הרופאים? הם יחתמו שעון, ייצאו מוקדם או ייקחו יום חופש, יעבדו בחלקיות משרה וינתחו בפרטי.

מהן הסכנות שלפנינו? אנו בונים מערכת עם ניגוד אינטרסים מובנה וקשה מאוד. לרוב הקופות יהיה אינטרס כלכלי להעביר למערכת הפרטית כסף ציבורי. הרי בית החולים הפרטי בבעלותם! החולים, הכסף והרופאים יעברו למערכות הפרטיות שיצמחו וישגשגו. מערכת האשפוז הציבורית תתנוון ותתמודד מדי שנה עם תקציבים הולכים וקטנים. חינוך הסטודנטים, הסטז'רים והמתמחים ייפגע קשות. במערכת הפרטית ישכבו החולה הפרטי ליד הציבורי (זוכרים? פעם זה מאוד הדאיג אותנו). במערכת הציבורית הטהורה ישכבו החולים הקשים, הכרוניים, במסדרון. חדרי המיון ימשיכו להיות הכשל המתמשך של מערכת הבריאות עם שעות המתנה ארוכות. הרופאים הבכירים יהיו עסוקים במערכות הפרטיות.

איך נמנע את הסכנות שלפתחנו? איזון ההסטה החד-צדדית של הכסף הציבורי לפרטי על ידי רגולציה ברורה שתפקידה לטפל בניגוד האינטרסים המובנה של הקופות, מימון של רופאים פול טיימרים שלהם אנו מחכים באופן נואש, רופאים שיבססו את הקריירה שלהם בבית החולים הציבורי האקדמי ולא ידלגו בין המערכות עם החולים - זוהי הדרך היחידה להמשיך ולהוביל - ותוספת תקצוב מתאים שיאפשר בחירת רופא בכל מחלקות בית החולים.

כן, אפשר ליצור בחירת רופא בכיר בבתי חולים ציבוריים וממשלתיים במימון מתאים ובניהול נכון. הוכחנו את זה ברמב"ם. מערכת שתחזיר את הכסף לבתי החולים הציבוריים ותעצור את הסחף של החולים והרופאים מהציבורי לפרטי, תוסיף מיטות ותקנים, תחזיר את הכבוד לצעיר ולזקנה במסדרונות ותבטיח רצף טיפולי נכון בין האשפוז והקהילה.

לפני שנאבד את הדרך יש לחשב מסלול מחדש! אם לא נפעל באופן מיידי כנגד האפוקליפסה המאיימת על בתי החולים הציבוריים והממשלתיים יהיה קשה להמשיך ולקיים רפואה ציבורית מעולה לצד רפואה פרטית משלימה.