ועידת ניו יורק: שיעור בהתחשלות

אחרי שהשגנו שיתופי פעולה עם חברות גדולות ממקומות אחרים בעולם, הגענו – שניים מהקולגות שלי להקמת החברה ואני – עם חזה מנופח לשבוע של פגישת בעיר שאם בה תצליח, תצליח בכל מקום בעולם – ניו יורק. במהלך השבוע פספסנו פגישה עם כתב מאחד העיתונים החשובים בעולם וקיבלנו כתף קרה ממנהלת באתר לא גדול, אך שאפתני לא פחות מאיתנו. דבר מכל זה לא הכין אותנו למה שקרה במשרדיה של אחת החברות הידועות בעולם.  

כשיצאנו מהמעלית, משרדי החברה נראו בדיוק כמו שחלמנו עליהם – כל פינה, כל עט, כל תמונה, כל דלת, כל שולחן עבודה וכל ספה בפינת ישיבה שידרו אלינו את ההיסטוריה הקסומה וההווה המפואר של החברה הזו, שמאות מיליונים צורכים את המוצרים שלה בתשוקה עזה.

המתנו לפגישה במשך 15 דקות. הן חלפו במהירות, ובמהלכן מצאנו את עצמנו מופתעים מדבר אחד במיוחד: האווירה העייפה מסביבנו. הרגשנו כמו ילדים שחשבו שהם מתפרצים למסיבה הכי לוהטת רק כדי לגלות שבמקום יושבים בכלל שבעה.

ועידת ניו יורק של כלכליסט תתקיים ב-16-18 במאי. לפרטים והרשמה לחצו כאן

לפגישה עצמה הגענו מוכנים ברמה מקצועית שלא אפיינה אותנו באותם ימים. היה לנו כל מה שדרוש כדי להלהיב אותם ולצאת משם עם הבטחה לשיתוף פעולה שיזניק את החברה שלנו קדימה באופן מטאורי. אלא שלא היה את מי להלהיב. שלושה אנשים עייפים עד כלות נכנסו איתנו לחדר הישיבות ונתנו לנו את התחושה שבסיום הפגישה הם יתקוטטו על הזכות לקפוץ מהחלון למוות מהיר על הגג של מונית אקראית בשדרה השישית. לא יכולנו לנצח את זה. לא משנה כמה החומרים שלנו היה מדויקים וחדשניים, או כמה חזון נשקף מהם – לא היה עם מי לדבר. אף אחד לא היה בבית.  

מוטי כהן. לנצח את השעמום

יותר מכל בכיר שפגשנו ושדאג להוריד את האף שלנו לקרקע, יותר מכל שותף פוטנציאלי שקטל אותנו ויותר מכל פקיד שחיכה חודשיים לפני שהעביר את העניין שלנו לפקיד אחר שלא עשה עם זה כלום, הריקנות וחוסר המוטיבציה של שלושת האנשים שישבו מולנו במשרדיה של אחת החברות המלהיבות בעולם חרתו בנו את ההבנה העמוקה של מה שדרוש כדי לצלוח את הדרך הקשה שעומדת לפנינו.

בזכות הפגישה חסרת התוחלת הזו הבנו שכדי להצליח בניו יורק לא מספיק להיות דייקן, מקצוען, חרוץ ובעל טיפה של מזל; כדי להצליח בניו יורק אתה חייב להיות מסוגל לעבור את הבורות העמוקים של אמריקה התאגידית. מדובר במציאות שבה כל עובד הוא בורג במערכת שהיא לרוב מסואבת, בורג שמפחד לאבד את העבודה שלו כי יש לו ביטוח רפואי על חשבון החברה והוא לא רוצה לחזור לגור עם ההורים שלו. זו מציאות שגורמת לך להעריך עוד יותר את האיכויות של אומת הסטארט-אפ שלנו, אבל גם לפתח סבלנות של ברזל – תכונה שאיכשהו חמקה מאיתנו על חוף הים בתל אביב ושגילינו שקיימת בנו רק כשישבנו מול אותם שלושה אנשים משועממים.

* הכותב הוא מייסד ומנכ"ל Apester

לכל כתבות "ניו יורק שלי" לחצו כאן