שגב: עטיפת צלופן

שגב משה צילום: עודד קליין

התחלנו בראשונה אחת מהתפריט הקבוע ובאחת מתפריט הספיישל המתחלף. שרימפס מוקפצים עם חמאת ערמונים, פיסות ערמונים ופטריות ברוטב עתיר חמאה היתה מנה כבדה אך טעימה מאוד. הראשונה הנוספת, קלמארי צלוי על חציל בלאדי מהטאבון עם טחינה, סלט סלק וסחוג ירוק, היתה פחות טובה. מרכיבי המנה, שהוגשה בקערית עמוקה, לא היו איכותיים דיים והתערבבו לכלל עיסה לא מפתה ולא טעימה במיוחד.

ההתנדנדות המשיכה בעיקריות. מנת פילה של דג ברמונדי ושרימפס עם פולי אדממה הוגשה באופן המצועצע האופייני למסעדה - הדג עצמו הוטמן בספל וכוסה בפולים הירקרקים, והתוספות - פירה מוצלח של תפוחי אדמה, פיסה של פלפל קלוי וארבעה חסילונים - הוצבו על צלחת רחבה. הדג היה עסיסי, הפירה טוב, והרוטב, שכלל שפע של פולים ירוקים פריכים, היה קטיפתי ומענג. אך העיקרית השנייה - רצועות של פסטה (בשלושה צבעים) עם קוקי סאן ז'אק, בשר סרטנים, מולים שחורים, פטריות טריות ושלושה סוגי קוויאר (כך בתפריט) - נראתה כאילו מרכיביה נבחרו בידי תוכנה רנדומלית, ולא בידי שף מיומן. הבלגן שעל הצלחת, שעוטרה בביצי סלמון וטוביקו כתום וירוק, נראה רע והיה רחוק מלהיות טעים.

בשירות המופתי של המסעדה טמון כנראה חלק ניכר מסוד ההצלחה שלה. בשלב פינוי הצלחות, כשהמלצרית הבחינה שמנת הפסטה לא ערבה לחכנו, היא הודיעה מיד שלא נחויב עליה, והציבה על השולחן קערית חרסינה שניצבה על קרח יבש מעלה "עשן", ובה סלט פירות עם צנוברים מסוכרים וגרניטת משמש על חשבון הבית. צעד שמוציא גם סועד פחות מרוצה עם זיכרון מתוק.

משה הוא מסוג הטבחים שעוטפים את החוויה באופן מקצועי, ומספק לסועדים את ההרגשה שאכלו במסעדת יוקרה, גם כשאיכות המנות אינה אחידה.

ת.ז

שם: שגב.

ז'אנר: מסעדת שף יצירתית.

מיקום: שנקר 16 פינת החושלים, הרצליה פיתוח. טל': 09-9580410.

מחיר העסקית: מנה ראשונה ועיקרית, סלסילת לחמים וסורבה כמנת ביניים ב־115 שקל. א'-ה', 12:00–16:00, ו' 12:00–15:30.

התחככות: אנשים שלא זקוקים לחשבון הוצאות כדי לאכול בשגב.

שירות: מקצועי לעילא.

נגישות נכים: אין שירותים ייעודיים, אך יש נגישות לשירותים.

חניה: בתשלום בחניון הסמוך.

שורה תחתונה: ההגשה נהדרת.