מלח ים

שנה בדיוק חלפה מאז ביקרנו במסעדה במלון הבוטיק גורדון בתל אביב. אז היא נקראה גורדון הוטל אנד לאונג', עוצבה בשחור־לבן קר ומבאס והגישה ארוחה שלא הצדיקה את הביקור. לאחרונה רוענן העיצוב באמצעות עץ טבעי ושולחנות בחיפוי קרמיקה כפרית, השף צדוק לביא (שעבד בין השאר במסעדת מול ים) נשכר להוביל את המטבח, ושם המסעדה הוחלף ל־Salt.

העסקית של סולט מציעה תפריט לא גדול אך מהודק, הכולל במחיר המנה העיקרית גם שני טאפאס או מנה ראשונה, וגזוז בטעמים ללא הגבלה.

כבר כשהוגשה לשולחן המנה הראשונה היה אפשר לראות שהשינוי שעברה המסעדה עמוק משינוי קוסמטי בלבד: קרפצ'ו סלק עם פלחי תפוזים, גבינת קשקבל, פיסטוקים ומיקרו־נבטוטים היתה מנה שנראתה כמו הליהוק המושלם לארוחה סתווית מול הים. הסלק המתקתק, התפוזים והפיסטוקים הרכיבו מנה מרעננת, טעימה ועדכנית.

גם שני הטאפאס שהוזמנו במסגרת העסקית השנייה היו טובים. סלט פיקנטי בניחוח מרוקאי של גרגירי חומוס עם כוסברה ופפריקה מרוקאית היה מדויק, ופלפלים קלויים במעט חומץ בלסמי וטימין עם גבינה בולגרית היו פשוטים אך עשויים כהלכה.

בשולחן הסמוך הזמינו עוד קוקטיילים, ואנחנו המשכנו לעיקריות.

נתח קצבים עם סופריטו תפוחי אדמה. קצת פחות מוצלח משאר הארוחה צילום: אריאל בשור

נתח נדיב של מוסר ים (92 שקל) נצלה בעדינות והוגש ברוטב לימוני עדין של יין לבן, צלפים, ארטישוק רגיל וארטישוק ירושלמי. זו היתה מנה ששילבה טכניקה צרפתית עם קריצה מעודנת למטבח הצפון אפריקאי, והיתה מוצלחת מאוד.

מנה של נתח קצבים עם סופריטו תפוחי אדמה (82 שקל) נראתה מגרה מאוד כשהוגשה לשולחן הסמוך, אך התגלתה כפחות מוצלחת משאר המנות שאכלנו. הבשר אמנם הוגש בדרגת מידיום כמובטח, אך הנתח עצמו היה קצת חיוור ולא סיפק את התענוג הבשרני המאפיין אותו. תבשיל תפוחי האדמה השחמחמים עם עלי תרד טריים היה טוב.

ניסינו להרים כוס גזוז לכבוד סיום ארוחה נעימה וטעימה על טהרת האוכל הבריא, אך המלצר החליט שלא יאה שנוותר על קינוח, וכיבד אותנו בקינוח על חשבון הבית. קשה לעמוד בפני הצעות כאלה, ומוס התמרים על שטרויזל פקאן (26 שקל) התגלה כשווה את מחירו הקלורי.