מחליפים בתים, מחליפים חיים
התופעה המתרחבת של החלפת דירות מאפשרת לא רק חופשה זולה - אלא גם מסאז' מצוין לחיים: הזדמנות חד־פעמית לאשליה של חיים אחרים בארץ זרה, רענון לבית ולנפש, טיפול מזורז בחרדות וקיבעונות ואפילו בדיקה מעמיקה של שאלת הזהות. איך שבוע אחד בבית של מישהו אחר יכול להיות כל כך מסעיר ומטלטל?
כתבות נוספות במוסף באזז
- בדרך לעננים: היכן נהגים חובבים יכולים להתחרות במקצוענים
- ימאמוטו בחולון: כלכליסט ליווה את הקמת התערוכה המדוברת של הקיץ
- בית החיות: אוניברסיטת ת"א אוספת את אוצרות הטבע שלה למוזיאון חדש
מעולם לא ראינו אותו, את הבחור שבדירתו חיינו. ידענו שהוא עובד בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית, שמענו שהוא היה פעם בן זוגה של מי שהיתה אז כוכבת גדולה. עוד לא היה אז גוגל. את תאריכי החופשה הזזנו, כך שיתאימו לשלו, ולעסקה זרקנו גם את המכונית שלנו. את המפתחות של הדירה והמכונית הוא אסף מאחותי, שכל שיכלה לספר לנו עליו היה שהוא נחמד ומנומס. אנחנו כבר היינו שם, בחודש החופשה המכונן של חיינו.
עולם חדש ונפלא נגלה לנו. לא רק ניו יורק, שבשום דרך אחרת לא יכולנו אז לאפשר לעצמנו לנפוש בה חודש שלם, אלא גם החיים בניו יורק, החיים בדירות של אחרים, החיים בחיים של אחרים. למדנו על החיים בדירה עם פרקט וקירות לבנים אדומות, התוודענו אל הג'וקים שהתרוצצו בחריצים שבין לוחות הרצפה, מזכירים לנו מי מאיתנו יישאר כאן כשהחודש ייגמר. אפילו למדנו על החרדה הניו־יורקית לאבד את הדירה בגלל חריגה מתקנון הבניין, התחמקנו מאיש האחזקה והדמות החשובה ביותר בבניין, ותרגלנו את סיפור הכיסוי - אנחנו בני דודים של הבחור הזר ההוא שישן עכשיו במיטתנו.
תל אביב מול פריז. "פתאום אכפת לך מהפרדת האשפה ומהמיחזור, אכפת לך ממנוחת השכנים, ואתה נהנה לקרוא את השמות על תיבות הדואר ולמשך שבוע להעמיד פנים שאתה מכיר אותם" צילומים: סיון אסקיו, עמית שעל
עוד עשר החלפות דירות עשינו מאז, בניו יורק, בפריז, בתל אביב, בירושלים ואפילו אחת בצור משה, ליד פרדסיה. זה לא רק פתרון כלכלי, זאת גם בחירה בחופשה במצב צבירה נפשי אחר. בבתים של אחרים אנחנו אולי נאלצים למתוח בעצמנו את הסדינים מדי בוקר, אבל המרחב והנוחות עולים לאין שיעור על מה שנוכל לשכור בבית מלון. בבתים של אחרים, בדרך כלל אנשים במצב משפחתי דומה לשלנו, הילדות זורחות מרגע הכניסה, כשהן מגלות את הצעצועים של ילדי הבית, ומרגישות הקלה וביטחון כשהן מגלות ביניהם חפצים זהים לאלה שהותירו מאחור. לחופשות בבתים של אחרים אנחנו אורזים רק בגדים, כי אין צורך ביותר מזה, ואפילו את ספרי הקריאה אני בוחרת תמיד מהספרייה של המארחים. בבתים של אחרים אנחנו יכולים לקנות בסופר ולבשל ולאכול בבית, להסתובב באזורים שחיים בהם ולא רק מתיירים בהם, לצאת לבלות ולאכול במקומות של המקומיים, מקומות שהמארחים שלנו אוהבים והמליצו לנו עליהם, או להניח ליום לזלוג בקריאה ובציור ובמשחק.
חילופי בתים מאפשרים לתרגל לא רק רוחב לב והכנסת אורחים, אלא גם להגמיש את היחסים עם הבית שלנו ולאפשר לעצמנו לבחון בכל פעם מחדש את הבחירות שלנו בחיים. כן, עד כדי כך.
ממה אנחנו מפחדים?
הרגש הראשון שהחלפת בתים מציפה הוא פחד, שלא לומר חרדה. זה קורה בעיקר בהתחלה, ומשתפר עם הזמן. "האפשרות עצמה מעוררת פאניקה - להכניס אנשים זרים הביתה, לאפשר להם לישון במיטה שלי. זה מקום מאוד אישי", אומרת ד"ר סמדר בוסתן, חוקרת בתחום הפילוסופיה ומדעי המוח ואם לשניים שחיה בפריז, ושהחליפה דירות עם משפחה בתל אביב. "יש אנשים מחונכים ומתחשבים, אבל יש כאלה שחושבים שמותר להם הכל, שלא מגבילים את הילדים שלהם או שהם בעצמם הורסים, ואי אפשר לדעת אם מישהו יחמוד לעצמו משהו יפה שיראה אצלך בבית".
למרות החששות, חילופי הדירות של בוסתן עברו בשלום והיא אפילו מודה שזאת היתה החופשה הטובה ביותר של משפחתה בישראל. "הבית היה נעים ולא מוזיאוני, והמארחת היתה מאוד קול, יותר ממני".
ליאור סטודנט, שמרבה להחליף דירות, דוגלת בכלל של לא לפחד כלל: "לא רק שתמיד החזירו לי את הדירה במצב טוב, לפעמים גם השאירו לי מתנות קטנות כמו סלסילה של סבונים ריחניים. מישהו פעם הגדיל ראש ותיקן לי את האופניים. כולם שואלים אותי אם אני לא מפחדת שיהרסו לי, שיחטטו לי במגירות, שידפדפו לי בתחתונים. ואני לא מבינה את זה: אנשים פורסים את החיים שלהם בפייסבוק והם פוחדים להכניס זרים הביתה? ומי שבאו לחופשה בתל אביב יבזבזו את הזמן במגירת התחתונים שלי?". רק פעם אחת, היא מספרת, מישהו צבע לה את כל המגבות בוורוד, ומאז היא מבקשת מהאורחים: "עזבו, פשוט אל תעשו כביסות".
ובכל זאת, לעתים רחוקות הפנטזיה הקטסטרופלית מתגשמת. מיכל סברן ומשפחתה החליפו את דירת הגג התל־אביבית שלהם בדירה צרפתית של ישראלית ושתי בנותיה. כשחזרו הביתה אחרי שבועיים חשכו עיניהם. "כשנכנסתי חשבתי שהיו בבית גנבים. לא היה רהיט שלא זז ממקומו, והמון פריטים שלהן נשכחו בדירה, שמלות וצעצועים, כאילו מישהו עזב בחטף. בסלון היו בדלי סיגריות ואפר על הספות. אנחנו השארנו לה דירה מתוקתקת ופרחים על השולחן, כך שהפער היה בלתי נסבל".
ליאור סטודנט: "כולם שואלים אותי אם אני לא מפחדת שיהרסו לי, שיחטטו לי במגירות, שידפדפו לי בתחתונים. ואני לא מבינה את זה: אנשים פורסים את החיים שלהם בפייסבוק והם פוחדים להכניס זרים הביתה? ומי שבאו לחופשה בתל אביב יבזבזו את הזמן במגירת התחתונים שלי?" צילום: עמית שעל
איזה רגשי נחיתות יש לנו?
בתים להחלפה אפשר למצוא דרך קרובים, חברים, מכרים, בהפצת אימייל, בקבוצות בפייסבוק או באינספור האתרים שמוקדשים לנושא. לצילומי הדירה ברוח מגזיני עיצוב מצורפים על פי רוב תיאורים שלה על כל מעלותיה (רחבת ידיים, מוארת בשפע, מצוידת למופת, מעל בתי הקפה והטיעון המוחץ: עשר דקות מהים). אחרי שנמצאו לה קליינטים, הפגמים האמיתיים והמדומיינים בדירה מעזים לזקוף את ראשם, ולהניף את דגלי האשמה והבושה. "הדירה שלי גדולה ונקייה, אבל לא מעוצבת בכלל, והבניין מרופט", התנצלה מישהי מעומק הלב כששידכתי אותה עם זוג חברים פריזאי שביקש לבלות קיץ בתל אביב. "אני מצטערת על הכתמים על הספה. אין טעם להחליף אותה עד שהילדים יגדלו, כולל השלישית", אמרה לי מישהי, אז אמא לשני בנים, שבדירתה נטולת הרבב התארחנו קיץ אחד. "השירותים זעירים, תיזהרו על הברכיים. האירופים, אתם יודעים, עושים פיפי בדלת פתוחה", התנצלתי אני לא פעם על הדירה שלנו בפריז.
"פעם, כשגרנו בניו יורק", מספרת ורדית גרוס, מבקרת אמנות, אוצרת ואם לשלושה מתל אביב, "החלפנו דירות עם בחור שלא הכרנו: תל־אביבי, חבר טוב של חברים טובים. היינו אז זוג עם תינוקת, על כל החפצים שנלווים למצב הזה בחיים, ופתאום מצאנו את עצמנו בדירה של רווק, גיי ומסודר בטירוף. לאורך כל השהות התקנאנו בסדר, במיעוט החפצים, בחיים הנקיים והמסודרים שלו. יום לפני שעזבנו הוא חזר לתל אביב ופגשנו אותו. התברר שהוא הרגיש אשם כי אצלנו הבית מלא בתרבות, בדיסקים ובספרים, והוא חשב שהוא העביר אותנו למדבר, לחיים ריקים מתוכן".
אבל להחלפת הדירות יכול להיות דווקא אקט תרפויטי: אלה מי שאנחנו, אין מקום לרגשי נחיתות. ענת עינהר, סופרת ואם לשתיים שהחליפה את דירתה בתל אביב עם זאת שלנו בפריז, נמנעה מטקסי ההתחפשות: "חילופי דירות זאת עסקה כדאית מאוד אבל היא לא סטרילית, יש עליה את טביעות האצבעות של האנשים שמעורבים בה. בעלי הדירה המקוריים אמנם לא נמצאים בדירה אבל ההרגלים שלהם תמיד שם. לכן מראש ידעתי שלא אצא מעורי להשאיר בית מתוקתק, לא קיפלתי את כל הבגדים מחדש כדי שתחשבי שאני נורא מסודרת. יש בבית שלנו חיים גם כשאנחנו לא נמצאים שם, אנחנו בעלי הבית גם בהיעדרנו. ההרגלים שלנו ספוגים בקירות וברהיטים. זה כמו לשאול שמלה שלך - ברגע מסוים אני לובשת אותה, אבל עדיין יש לה את הריח של המרכך שלך והיא כבר התרחבה במקומות המסוימים שלך".
הללי עינהר, ביתה של עינת עינהר, בבית בתל אביב ובבית המוחלף בפריז. "הפנטזיה של הגלות קיבלה תוקף מציאותי, נפרטה לפרטי חיים ונסדקה" צילום: תומי הרפז
מתי אנחנו מתחדשים?
לא כולם שלווים כמו עינהר. חלק ממחליפי הבתים שוקעים בצחצוח הבית מתוך אותה בושה או רואים בהחלפת הבתים אירוע להתגנדר לקראתו. "מכיוון שאנחנו חיים בבלגן רוב השנה, אנחנו מחכים להזדמנות לנקות את הבית, לפנות אותו מעומסי החפצים שמצטברים בו לאורך הזמן, מתקנים את כל הדברים הקטנים שמקולקלים והתרגלנו אליהם כבר", מספרת ורדית גרוס, מחליפה סדרתית. "כשאתה משאיר למישהו בית, עם המדריך שמסביר את הוראות השימוש, קצת מגוחך לכתוב לו שצריך לפתוח את הארון ההוא רק מצד ימין, כי אחרת הידית תיפול. אז מבחינתנו כל החלפה היא הזדמנות לעבור לבית שלנו מחדש. לפני שאני מוסרת אותו למשפחה המתארחת אני חושבת שוב על הבית, מביטה בו בעיניים זרות, או טריות. אני תולה תמונות שחיכו בצד לשעה פנויה, מארגנת את חדרי הילדים, מפנה את הצעצועים השבורים, מסדרת את הספריות. פותרת את הבעיות הקטנות שכבר מזמן התכוונתי לפתור, מבצעת את הפרויקטים הקטנים שמזמן חלמתי לעשות".
לא רק על הבית מסתכלים בעיניים טריות, אלא גם על השכונה והעיר. החלפת הבתים מלווה במדריך שכל צד מכין לאורחיו ומפרט כמעט הכל - מהתוכנית המועדפת במכונת הכביסה, דרך ההמלצה על הסופר הכי קרוב שהוא גם לא יקר וגם טוב ועד טיפים לבילויים הכי מהנים בעיר. מדריך כזה מאפשר לגלות מחדש, קודם כל, את עצמך. "בזכות קובץ ההוראות הזה אתה מגלה פתאום כמה מנהגים ועקרונות צברת בחיים", מודה גרוס. "יש דברים שאתה לא שם במדיח, דברים שאתה לא מכניס למייבש, עציצים שאתה כן משקה וכאלה שלא. אתה מבין שהחיים שלך מורכבים מכל כך הרבה הרגלים". וחוץ מזה, הוא מאפשר לגלות מחדש את הסביבה הקרובה ויתרונותיה, להדליק את הלוקאל פטריוטיות. "חשוב לי שהאנשים שמתארחים אצלי ייהנו מהשכונה", אומרת ליאור סטודנט. "אני משאירה להם את האופניים שלי, את המינוי לתל אופן ובקבוק של יין מקומי, ואני מסמנת על תוכנייה הופעות מומלצות וכתובות וטלפונים של מסעדות שאני אוהבת".
-
גדי ונעמה פלם, שמשפחתם החליפה בתים, בגינה השכונתית בקריית אונו | צילום: תומי הרפז -
גדי ונעמה ליד הבית המוחלף בלונדון | צילום: גלית פלם
- גדי ונעמה פלם, שמשפחתם החליפה בתים, בגינה השכונתית בקריית אונו|צילום: תומי הרפז
- גדי ונעמה ליד הבית המוחלף בלונדון|צילום: גלית פלם
האם אנחנו פתוחים לשינוי?
אף אחד לא אומר את זה בקול רם, אבל כלל הברזל בהחלפת בתים, הדיבר החשוב מכולם, הוא "לא תחטט". המגורים בבית של מישהו אחר מזמנים אינספור שאלות קטנות, מה מותר לפתוח, לנסות ולטעום במטבח, למשל. גם אם לא נוגעים בכלום לומדים על המארחים המון, מהמגזינים בשירותים, הפתקים על המקרר והדואר שאוספים להם מהתיבה. מידע הוא לא רק מה שנסתר במגירות ובארון התרופות, הוא כל מה שמרחף חופשי באוויר הדירה הפתוח. מה עושים עם כל זה, בייחוד אם בלי כוונה נחצים קווים? "נדמה שיש הסכמה שבשתיקה על מדיניות הדדית של 'אל תשאל ואל תספר'", מספר נדב, שעם כניסתו לדירה של חברים רחוקים בלונדון גילה על שידת הכניסה את תדפיס התנועות בחשבון הבנק המרשים שלהם. "ככה, פתוח. בטח שכחו בלהט האריזה. אם יש פיסת נייר אחת שהקפדתי שתשמור על מיקומה במרחב במשך ימי ההתארחות, זה היה התדפיס הנ"ל".
אבל לא על המארחים באנו ללמוד, מתברר בסוף כל חופשת החלפה, אלא על עצמנו. הם מראה, וההשוואה היא חלק מהחוויה. אם כתיבת המדריך שופכת אור קטן על הקיבעונות שלנו, הרי שחיים בבית של מישהו אחר כבר מאירים בעוצמה את כל שאר האפשרויות שפתוחות בפנינו, מאימוץ הרגלים חדשים ועד החלפת הנחות היסוד. כמה מקום אנחנו רוצים בבית? כמה חפצים אנחנו צריכים? ואיך מסדרים את האוכל? "אתה פתאום עובר לחיות בחיים של מישהו אחר, בשיגעונות הקטנים שלו, ועל חלק מהם אתה חושב פתאום שהם דווקא רעיונות מעניינים", מספרת גרוס. "חיינו אצל משפחה אמריקאית שרוקנה את כל הקורנפלקס לתוך קופסאות פלסטיק, מה שתמיד נראה לי מטריח ומיותר. אבל אז ניסיתי את זה וגיליתי שזה ממש מוצלח, שומר על הטריות וחוסך מקום בארונות".
חופשה של בתים בהחלפה היא אם כן לא רק מסע לעיר חדשה, היא מזמנת הרפתקה וגילוי גם בתוך הבית. "לישון במיטה של מישהו אחר זה קצת מוזר, אבל להיות בסלון של מישהו אחר, לשמוע דיסקים של מישהו אחר - זה כמו לגלות עולם חדש", מספרת מחליפת בתים אחרת. "התעדכנתי במוזיקה, למשל. אבל יותר מזה, החיים בבית האחר היו חוויה מלמדת, שלא לומר מעוררת קנאה, כי בעוד אצלנו הדברים מוקפדים ושמורים, אצלם הכל היה משוחרר, נעים, כאילו הבית משרת אותם ולא הם את הבית. היה נראה שיש להם חיי משפחה טובים, חיי אהבה ממלאים".
מטלטלת לפעמים, החלפת הבתים מאלצת אותך להתעמת עם סוגיות בחייך שכבר חשבת שהצלחת להשקיט היטב. באחת החופשות החלפנו בתים עם משפחה כמו שלנו: אמא, אבא ושתי בנות. אבל להן היתה גם עוד תינוקת, זאת שמצפים מכל זוג ישראלי עם שני ילדים להביא לעולם. במרכזו של חדר השינה הגדול, המרווח והנעים של ההורים עמדה המיטה הזוגית, ולידה מיטת תינוק ריקה. ליד החלון עמדה שידת החתלה, ובחדר עמד ריח צפוף של מגבונים לחים ומשחות לטוסיק. אומרים שהזמן משכיח את הקסם והקושי שבהורות לתינוקות רכים? נסו לישון שבוע לצד מיטת תינוק ריקה.
לעינת עינהר, שהתארחה בדירה שלנו בפריז, ההחלפה וההשוואה הבלתי נמנעת הציעו התפכחות מאשליה. "השהות אצלכם בבית היתה בשבילי טעימה מהחיים בגלות, חוויה שמעולם לא חוויתי", היא אומרת. "שכחתי את הספר שלי במטוס, ומדף הספרים שלכם בעברית בדירה בפריז היה נורא מצומצם, ארעי, בלי עומק, כזה שמורכב רק מהספרים המדוברים ביותר באותה תקופה, שהנחתי ששלחו אליכם. גם הדירה היתה קטנה, ופתאום הפנטזיה של הגלות קיבלה תוקף מציאותי, נפרטה לפרטי חיים ונסדקה".
-
בית בפאלם ספרינגס, ארה"ב. "100% פרטיות, אין צורך בבגד ים" -
דירה בקאן, הריביירה הצרפתית. "להחלפה בדירה שמותאמת לילדים" -
דירה ברחוב שינקין בתל אביב. "להחלפה מאמצע יולי עד אמצע ספטמבר"
ולאן אנחנו שייכים?
"השהייה בביתם של אנשים בשר ודם היא החתיכה החסרה בהשלמת האשליה שאתה שייך למקום", אומר עמיר, מנהל פרויקטים ומוזיקאי, שהתארח בדירה של חברים באירופה.
"כי פתאום אכפת לך - אכפת לך ממנוחתם של שכניך מהקומה למטה, ועל כן אתה מבקש מילדיך לא להתרוצץ בנעליהם על רצפת העץ. ואכפת לך מהפרדת האשפה ומהמיחזור, ומהחלון במטבח שממאן להיסגר, ואתה נהנה לקרוא את השמות על תיבות הדואר ולמשך שבוע להעמיד פנים שאתה מכיר אותם".
אצל ליאור סטודנט החלפת הבתים נהפכה להתמכרות בדיוק בגלל תחושת המוכרות: "אני נוסעת הרבה במסגרת העבודה שלי, ובעולם של היום, כששדות התעופה והמלונות נראים אותו הדבר, התחושה הספציפית של המקום הולכת לאיבוד. לכן בחופשות אני רוצה להרגיש את המקום, ולהרגיש אותו כמו מקומית".
את החלפת הבתים הראשונה שלה עשתה דרך קרייגס ליסט, עם דירה בפריז. ההחלפה הזאת התגלגלה לזוגיות עם בעל הדירה (שהסתיימה בינתיים) ולאהבה גדולה לשיטה. סטודנט היא מזן המחליפים הפתוחים, ובזכות ההחלפות נסעה למקומות שלא העלתה על דעתה שתגיע אליהם - כפר נידח באנדלוסיה, למשל - ופגשה אנשים מכל העולם.
"אני מאמינה בחילופי דירות מאותם טעמים שבגללם אני מאמינה בקניית ספרים בחנות יד שנייה או בתל אופן: שלושתם מקדשים את השימוש במשאבים קיימים. זה כל כך הגיוני שמשפחה תשתמש בבית כמשאב, ובחופשות תחליף בתים במקום לשכור חדרי מלון וצימרים במחירים מטורפים. אני לא מבינה איך כל העולם עדיין לא עושה את זה". כמו מיסיונרית, היא כבר הקימה שש קבוצות בפייסבוק שעוסקות בהחלפות בתים חובקות עולם, הגדולה שבהן
היא Home Exchange Israel. גם בתוך הארץ היא מחליפה, ו"אני פתוחה להצעות, וכבר ביליתי סופי שבוע באמירים, בשדה בוקר ואפילו בקציר, רק מפני שמעולם לא הייתי שם קודם".
אף שהיא אינה מבינה איך כל העולם עדיין לא עושה את זה, סטודנט מרמזת לבעיה שבבסיס השיטה: כשמתייחסים לבית כאל משאב, מבינים שלא רבים יכולים להציע אותו.
"אני גרה במרכז תל אביב בדירה שההורים שלי עזרו לי לקנות, מעמד ביניים קלאסי, ואני מתייחסת לדירה שלי כאל משאב שמאפשר לי לצאת לטיולים בעולם", היא אומרת. כן, גם החלפת בתים היא פריבילגיה של אלה שיש להם בית מספיק נעים ובמיקום מספיק טוב. מרענן, חסכוני ואקולוגי ככל שיהיה, הרעיון של החלפת בתים מתאים בסופו של דבר לקבוצה מאוד מצומצמת, שכבה אנושית שפרוסה על פני ערים ברחבי העולם, וקל לחשוב, בטעות, ובכל מקום שבו היא נמצאת, שהיא היא העולם.
