מדעי הג'ונגל

טבע גלובלי בעולם חוזרים לטבע ברשימת 20 המוזיאונים הפופולריים בעולם נמצאים לא פחות משלושה מוזיאונים לטבע רוני דורי לכתבה המלאה 

פרופ' תמר דיין מהחוג לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב מציגה בפניי פוחלץ של אלבטרוס, עוף ימי יפהפה, היחיד שאי פעם הגיע ארצה. "הוא צנח במפרץ אילת על החוף, למזלנו ליד קבוצה של צפרים", היא מספרת. "הוא לא היה אמור להגיע, אבל הוא היה חולה מאוד". אורח אחר בחדר הוא לוטרה, טורף הפעיל בנחלים, "שנמצא בסכנת הכחדה בארץ ובעולם בכלל", סוקרת דיין. לצדם גרים בחדר זה ובדומים לו מאות שרידי ראמים, צ'יטות, איילים, יעלים, צבאים, צבועים, דוב אחד (שניצוד במורדות החרמון) ובעלי חיים רבים אחרים. כולם ממתינים לתורם להיחשף לציבור.

החדר הזה, המתפקע מרוב פוחלצים, הוא רק הקצה הגלוי של אוספי הטבע העצומים של אוניברסיטת תל אביב, המונים כ־5 מיליון פריטים מתחומי הזואולוגיה, הארכיאולוגיה והבוטניקה והפזורים בין קירותיו של הקמפוס - במכולות נסתרות, בארונות עץ ומגירות אינספור, בתנאים "מביכים עד מבישים", כמו שאומרת דיין.

פוחלצים מהאוסף. מאות מינים נדירים ייחשפו לציבור צילום: עמית שעל

כל אלה עתידים למצוא את מקומם ב"תיבת נח" בעוד כשנתיים וחצי, כשתושלם בנייתו של בניין אוספי הטבע, שהחלה לפני כחודשיים. המבנה, שחלקו ישמש כמוזיאון הפתוח לקהל הרחב וחלקו כמעבדת מחקר המשרתת סגל מקצועי, יוקם בעלות של 55 מיליון שקל, ויכלול חמש קומות שיתנשאו לגובה 25 מטר ויתפרסו על פני 7,000 מ"ר. עיצובו, פרי תכנונו של משרד האדריכלים קימל אשכולות, מהדהד את תיבת נח, ומזכיר מעין תיבת אוצרות.

"האוספים זקוקים לתנאים מבוקרים מבחינת אור ואקלים", מסביר אדריכל איתן קימל. "הפתרון האדריכלי שמצאנו הוא קופסת עץ אטומה, מרחפת, שמכילה את כל האוספים, וסביבה המעבדות". שותפתו למשרד ולחיים, האדריכלית מיכל קימל, מסבירה שהדימוי של תיבת האוצרות נובע מכך שאוספי הטבע הם אוצר בלום של ידע ומחקר. "הרצון היה להביא את הדברים האלה, שהציבור לא נהנה מהם כרגע, ולהציג אותם במעין תיבה", היא אומרת. "אחר כך, כשמישהו העלה את הדמיון לתיבת נח, הבנו שבאמת יש בזה משהו - שמירה על כל אותם מיליוני מינים".

הדמיית המוזיאון בתכנון קימל אשכולות. הבנייה כבר החלה

מוזיאון, גן חיות וגן בוטני במקום אחד

המוזיאון המתוכנן יהיה ייחודי בעולם, מבחינה זו שיציע למבקר בו חוויה כוללת של ביקור במוזיאון, בגן זואולוגי ובגן בוטני. חזיתו תפנה לרחוב בכוונה מוצהרת להיות "תל־אביבית", ולא להיכלא בחזות אוניברסיטאית מאיימת.

התכנון של משרד קימל אשכולות נבחר לפני שלוש שנים, בתחרות שיזמה האוניברסיטה. האלמנט המרכזי והמרתק ביותר בו הוא המפגש בין הקהל הרחב לחוקרים: בדומה למוזיאון ג'ורג' פייג' בלוס אנג'לס, גם כאן המדענים ייצאו מאחורי הקלעים בשעות קבועות ויעניקו הרצאות קצרות, וגם כאן המבקרים יוזמנו ללבוש חלוק, לסייר מאחורי הקלעים ולצפות במדענים עושים מדע.

מיכל ואיתן קימל. "האוספים זקוקים לתנאים מבוקרים מבחינת אור ואקלים. הפתרון האדריכלי שמצאנו הוא קופסת עץ אטומה, מרחפת, שמכילה את כל האוספים, וסביבה המעבדות" צילום: עמית שעל

גם דרווין סנטר, האגף החדש של מוזיאון הטבע בלונדון, בנוי סביב שילוב בין אלמנטים מוזיאליים לבין מעבדות ואוספים, אבל לדברי קימל, הדמיון נעצר כשמדובר באלמנט התנועה. "הדרווין הוא פרויקט טוב בעינינו", הוא אומר, "אבל הנושא הזה של מערכת תנועה מאוד העסיק אותנו, והבנו שברגע שאתה קוטע את הזרימה ואומר למבקרים שהם צריכים לעלות במדרגות או במעלית, אז עשית לא טוב".

הפתרון כאן היה לייצר תנועה באמצעות רמפות, מתוך שאיפה לאפשר למבקרים לראות את החוקרים בגשרים מקבילים, ובמקביל להימנע ככל האפשר ממדרגות או מעליות. "מוזיאון זה חלל, תנועה ואור", מסביר קימל. "כמעט בכל המוזיאונים הטובים בעולם מערכת התנועה עובדת במבנה של רמפות, לדוגמה באגף החדש של מוזיאון תל אביב".

כראוי למוזיאון לטבע, בתכנון המבנה הובאו בחשבון אלמנטים אקולוגיים: הכניסה לציבור הרחב מעוצבת כאטריום - חלל גדול ומרכזי שפתוח לשמים, וסביבו מעבר מקורה המאפשר גישה לחללים אחרים. "האטריום מספק הזדמנות מצוינת לשפוך אור מלמעלה על כל אזורי התנועה והחללים הציבוריים", מסבירה קימל, ודרכו גם נשאב אוויר חם החוצה דרך הגג; כלומר זוהי מערכת חימום פסיבי וקירור פסיבי. מלבד זאת, הבניין ירוק גם במערכות המיזוג והמים ומערכות נסתרות אחרות.

המאמץ לבנות בניין ירוק הציב לא מעט אתגרים, מספרת קימל. המבנה, הסמוך לגן הבוטני ולגן הזואולוגי, צופה בחזיתו המזרחית אל הגנים, ומעורר רצון "לפתוח" את הנוף אליהם. מאידך, מסבירה קימל, הצד המזרחי "אכזרי מבחינת שמש", ואילו צורכי התצוגה הם של חושך ובקרת אקלים. "יש לנו המון התלבטויות בנוגע לחזית המזרחית", היא משתפת. "אנחנו בודקים כעת כל מיני אלטרנטיבות של חלונות ורטיקליים, כדי למנוע משמש לא רצויה לחדור לבניין".

הדמיות של המוזיאון. איתן קימל: "מוזיאון זה חלל, תנועה ואור; אסור לקטוע בו את הזרימה. לכן ייצרנו תנועה ברמפות"

לחבר את הציבור לטבע

פרופ' דיין, הרוח החיה מאחורי המבנה, מרוצה מאוד מהפרויקט הנבחר. זה יותר מעשור שהיא פועלת למען צאתו לפועל, וכעת, משבנייתו החלה, היא מתקשה להסתיר את התרגשותה. "זה אתגר גדול מאוד", היא פותחת, "בניין שצריך להכיל גם 5 מיליון פריטי אוסף, גם צוות מדעי, סטודנטים, פעילות ציבורית, תצוגה, שימור, אחסון, והכל על אותם שטחים, וגם שלכולם יהיה את המקום שלהם בלי שירמסו זה את זה. בעיניי משרד קימל אשכולות המציא משהו מאוד יצירתי, וכולנו נלהבים מזה, כי מובן לנו איך זה יפעל וזה נהדר.

"לרוב המוזיאונים לטבע יש היום שליחות של השכלת הציבור. מעבר להנאה ולידע הכללי, יש חשיבות רבה בלהבין מה זה מדע ואיך עושים אותו, ולהבין שמירת טבע וסביבה מהי. זהו יעד חשוב, ולכן הציבור חשוב גם למדענים. נלחמנו כל כך כדי שיהיה כסף, כדי שהציבור יבוא. אנחנו יודעים שאנחנו חלק מהחברה הישראלית, ואנחנו רוצים שתהיה לנו חברה מודעת יותר, טובה יותר, משכילה יותר ושומרת יותר. אנחנו גם זוכרים שמשלם המסים משלם את המשכורות שלנו, וראוי שהוא ייהנה מהדברים".

דיין. "נלחמנו כדי שיתקצבו את הפרויקט הזה, כדי שהציבור יבוא. אנחנו רוצים שתהיה לנו חברה מודעת, משכילה ושומרת טבע. אנחנו גם זוכרים שמשלם המסים משלם את שכרנו, וראוי שהוא ייהנה מהדברים" צילום: עמית שעל

הפופולריות של חקר המינים ושל המוזיאונים לטבע בעולם צברה תאוצה גדולה בשנים האחרונות (ראו מסגרת), בין היתר בשל משבר המגוון הביולוגי. "באמצע המאה ה־20 פוענח הקוד הגנטי, וההבנה היתה שמשם יגיע הפתרון לכל השאלות הגדולות במדע", מסבירה דיין, "אבל במחצית השנייה של שנות השמונים נפלו בעולם המערבי שני אסימונים: האחד הוא שאי אפשר לעשות מדע כל כך רדוקציוניסטי, עד רמת המולקולות, ולכן אי אפשר לדעת מה יהיה במערכת האקולוגית. השני הוא ההבנה שהתפתחנו במערכת אקולוגית מתפקדת עם עשרות מיליוני מינים שנותנים לנו המון 'שירותי מערכת אקולוגית', פעילות ביולוגית חיונית לקיומנו, ואנחנו מאבדים את המגוון הביולוגי הזה בקצב מהיר מאוד: אם היום מוכרים למדע פחות מ־2 מיליון מינים, לפי הערכות יש בסך הכל 10–30 מיליון מינים, אולי 50 מיליון, וקצב ההיעלמות שלהם היום גבוה פי אלף ממה שהיה בתקופות היסטוריות אחרת. זהו משבר המגוון הביולוגי.

"במסגרת זה, הבנה נוספת היא שמוזיאונים לטבע ואוספי טבע הם הארכיון של מחקר המגוון הביולוגי. אנחנו רוצים לדעת אילו מינים יש לנו, מה התפוצה שלהם, באסוציאציה עם אילו מינים אחרים, מה זה אומר על הרכב חברות אקולוגיות, איך פעילות האדם משפיעה, איפה אנחנו מזהים מינים חדשים וכן הלאה. כל זה קורה במוזיאונים לטבע, שהם היום בפריחה עצומה בכל העולם. גם אנחנו בתחילת הפריחה הזאת, ובעוד שלוש שנים נחלוק את האוצרות שלנו לא רק עם הקהילה המדעית, אלא גם עם הציבור הישראלי בכללותו".

למעשה, מסבירה דיין, המוזיאון כבר קיים כישות אדמיניסטרטיבית בעלת היררכיה: "יש פה קבוצה גדולה של אנשי סגל שמכהנים כאוצרים, יש טכנאים באוספים, יש 5 מיליון פריטי אוסף, ויש פעילות מדעית גדולה מאוד. בשנה האחרונה לבדה כ־350 מדענים עשו שימוש באוספים למחקר, שלא לדבר על כאלף תלמידי הוראה. זוהי תשתית פעילה מאוד, שמתפתחת בקצב מהיר מאוד". "