ביקורת ספר: "כיסא פנוי" מאת ג'יי.קיי רולינג

רב־מכר מוצדק. קהל היעד: מי שהניסיון הראשון של מחברת "הארי פוטר" לכתוב למבוגרים מסקרן אותו, כלומר כולם.

דבר המבקרת: בארי פרבראדר מת, והכיסא שלו במועצת העיירה פגפורד נותר פנוי; בארי פרבראדר מת, והותיר את יריבו המושבע במועצה, הארוורד מוליסון, ללא אויב ראוי; בארי פרבראדר מת, והותיר את קריסטל וידון, בת חסותו, ללא דמות אב; בארי פרבראדר מת, והותיר אחריו אלמנה, מארי, שלושה ילדים וחבר הכי טוב בשם גארי. ההיעדר של בארי פרבראדר, שעליו אנחנו לא יודעים הרבה, העומד במרכז הספר (תרגום: אסף גברון), הוא המניע העלילתי והסיבה שכל הדמויות פועלות כפי שהן פועלות. איש לא באמת מתגעגע לבארי, אבל חסרונו מוציא את העיירה מאיזון ומתחיל שרשרת אירועים שסופה עגום עבור רוב הדמויות. רולינג עוברת את מבחן הספר הראשון למבוגרים בהצלחה מסחררת. "כיסא פנוי" כתוב היטב, והיא מצליחה לשרטט רשת חברתית עדינה ואמינה של דמויות שאף אחת מהן לא זוכה ממנה לחמלה של ממש. הסיפור כתוב היטב, אבל נדמה שפה גם טמונה חולשתו - "כיסא פנוי" הוא ספר שחסר לו מעט לב, מעט חמלה שתהפוך את הדמויות לא רק לאמינות אלא לבלתי נשכחות. ואולי זה כל הרעיון - לשרטט עולם כה אנוכי וחסר יכולת להזדהות עם האחר, שאפילו מותו נתפס כ"משהו שקרה לי" ולא לו.

עטיפת הספר

ציטוט למזכרת: "מהי אהבה אחרי הכל? חשבה פרמינדר כשבריזה קלה סתרה את משוכת הברושים הגבוהה שתחמה את המדשאה האחורית הגדולה של משפחת ג'וונדה. האם זאת אהבה, כשמישהו ממלא חלל בחיים שלך, חלל שנפער בתוכך ברגע שהוא נעלם?" (ידיעות ספרים וספרי עליית הגג, 558 עמ').

שורה תחתונה: שווה קריאה.

יו נסבו חוזר, והוא לא לוקח שבויים. הסופר הנורבגי האהוב, שזכה לתהילה כמחבר סדרת ספרי הארי הולה ("אדום החזה", "נמסיס" ו"כוכב השטן") זוכה לתרגום ראשון לעברית של ספר שאינו חלק מהסדרה (תרגמה מנורבגית: דנה כספי), וכרגיל, הוא מבטיח להיות עוקצני, שנון, אפל ורב־תפניות (הוצאת בבל, 322 עמ').