ספר טוב להורה הטוב

המדויק

"ינשופונים" / מרטין וודל

"ינשופונים" של מרטין ודל (Waddell) מפגין באופן וירטואוזי כיצד כתיבה מינימליסטית, מרגע שהיא מחוברת לאיורים אינטיליגנטיים (פטריק בנסון) שמשלימים אותה בדייקנות, יכולה להפוך לספר שלם ומורכב להפליא. העלילה מספרת על אמא ינשופה שיוצאת בלילה לצוד ושלושת גוזליה - שרה, פרסי וביל - המופתעים לגלות שנשארו לבד. במשפטים מדויקים, עם נימה של הומור וקורטוב חמלה, מצליח ודל לתאר את ההתמודדות שלהם עם הפחד ואת הדרך שבה כל אחד מהם שואב אומץ מאחיו.

האיורים מספקים זוויות התבוננות שונות בינשופונים בכל דפדוף, התחושה היא כמעט תלת־ממדית, וכל מי שיראה ינשופון עוצם עיניים בתקווה לשובה של האם, או קופץ משמחה ספונטנית עם חזרתה לבסוף, יוכל למצוא שם קצת מעצמו וקצת מילדיו. גיל: 5–2 (הוצאת כנרת, זמורה־ביתן).

אמיר זיו, אבא של אוריה, אוהד וגיא

ינשופונים

המשחקי

"אליק־בליק" / חיה שנהב

"אליק־בליק" הוא ספר נהדר, בעיקר מפני שהוא לא משאיר ברירה אלא לשחק. בסיפור יש ארבע דמויות ולכל אחת קול משלה: פעם הקורא הוא האבא, פעם האמא, פעם יעלי הילדה או אליק בליק הקטנטן. הסיפור מלמד בשפה מקסימה על הבדלי גודל ויחסיות. אצלנו הוא נשלף, בן 20 פלוס, ממדף ספרי הילדים של אבא של תמרי, ואומץ על ידה מיד. גיל: 7–3 (הוצאת עם עובד).

מיה רזניק, אמא של תמרי (4) ואיה (שנה)

אליק-בליק

האינטראקטיבי

"אל תיתנו ליונה לנהוג באוטובוס" / מו וילמס

ילדים רגילים שמישהו אחר מחליט עבורם, והספר נותן להם הזדמנות להיות פעם אחת אלה שמחליטים. הסיפור עוסק בנהג אוטובוס, שנאלץ לעזוב את רכבו ומבקש מהילדים שמאזינים לסיפור לא להרשות ליונה לנהוג בו - בשום פנים ואופן!

ואז מגיעה היונה ומתחילה לעשות מניפולציות, בניסיון לשכנע את הילדים להפקיד בידיה את ההגה - מניפולציות מסוג שילדים עושים בעצמם כשהם לא מקבלים את מה שהם רוצים. זה מצחיק את הילדים וגם מאפשר להורים לפתח משחק סביב הסיפור: הם מקריאים את תפקיד היונה, והילד עונה "לא" בכל פעם מחדש. מעבר לזה האיורים מקסימים, ובחו"ל יש אפילו אפליקציה ייעודית לספר. גיל: 6–2 (הוצאת קלסיקלטת).

מיכל פלד־פליישר, חברה של זוהר (5.5)

אל תיתנו ליונה לנהוג באוטובוס

המציאותי

"מבוקשת: חיית המחמד המושלמת" / פיונה רוברטון

בקצה אחד של העולם, ילד בשם הנרי חולם על חיית המחמד המושלמת. בקצה אחר של העולם חי ברווז בודד שמחפש חבר. הברווז נענה למודעה של הנרי בעיתון: "מבוקשת חיית המחמד המושלמת: בעלת אוזניים שמוטות, זנב מכשכש, אף רך ולח ולשון חמימה ומחוספסת". הברווז, מחופש ומצויד במזוודה, דופק על דלתו של הנרי, מכשכש בזנב ואומר: "הב הב".

בניסיון ללמד את הברווז פעלולים, הנרי מגלה כי מה שהולך כמו ברווז - לא יכול להיות כלב. אך הנרי לומד להתפשר עם המציאות ולחפש את היתרונות: כיף איתו באמבטיה, הוא לא משיר שערות, לא עושה פיפי על השטיח ואפשר להשתמש בנוצותיו לדגדוג.

למרות המשל החינוכי המקדם פשרה עם המציאות, המסקנה של בת ה־9, שנמצאת בעיצומו של קמפיין אגרסיבי להבאת כלב הביתה (למרות האוגרים שכבר יש), היתה ש"אם ילד רוצה כלב, צריך לתת לו אותו". הספר כתוב בהומור נעים, האיורים מקסימים ושנונים והוא מאפשר שחרור קיטור בקמפיין לאימוץ כלב - בדיוק עד הבוקר שלמחרת. גיל: 8–5 (הוצאת הקיבוץ המאוחד).

דיאנה בחור־ניר, אמא של לינוי (9) ועומרי (7)

מבוקשת

הדמיוני

"קרנפים לא אוכלים פנקייק" / אנה קמפ

הספר עוסק בילדה שהוריה אף פעם לא מקשיבים לה. היא מספרת להם שיש קרנף בבית, והם מסרבים להאמין. בספר יש ממד קסום שמעורר בילדים דמיון: הם מיד תוהים אם קרנפים יכולים להגיע גם אליהם הביתה, או אם הדברים שהם מדמיינים יכולים להתגשם במציאות.

רובד נוסף הוא מוסר ההשכל להורים: לפעמים צריך להקשיב יותר לילדים. כששאלנו את הבת שלנו אם אנחנו לא מקשיבים לה מספיק, למזלנו היא ענתה "לא". גיל: 3 ומעלה (הוצאת כנרת).

שירי אייל, אמא של דניאלה (3)

קרנפים לא אוכלים פנקיק

התמים

"שלום, כוכב הערב" / רפאל ספורטה

איפשהו, בין הילדות שלי לבין זו של ילדיי, יצאו מהאופנה ספרי דקלומים ושירים, וחבל. הם קצרים, קצביים, ניתנים להמחזה בקולות מצחיקים, נוגעים בתמימות בתמימותם של הילדים ומגלים יחד איתם את העולם באיורים פשוטים וחרוזים מענגים.

זה סודו של "שלום, כוכב הערב", ספר שירים קצרים ומתוקים לפעוטות, שכתב רפאל ספורטה ואייר נחום גוטמן. יש בו דקלומים בני 2–8 שורות, עם חרוזים מושלמים כמו "התגלגלתי ונפלתי", "ברז, ברז! תן לי מים", ו"הו־הו! רוח־רוח, המעיל שלי נפוח".

עם השיר שהעניק לספר את שמו השכבתי אחיות, ילדים של חברים ואת ילדיי שלי, שאמנם כבר אינם פעוטות, אך עדיין לא הולכים לישון בלי "כוכב הערב". גיל: מכמה חודשים ועד 4 (הוצאת מודן).

קרן צוריאל־הררי, אמא של עילי (12), אביגיל (5.5) ורוני (3.5)

שלום כוכב הערב

המפתיע

״אריה הספרייה״ / מישל קונדסן

הקסם של "אריה הספרייה" גלום כבר בשמו - צירוף סמיכות בין שתי מילים מעולמות רחוקים, שנקשרות להן יחדיו עם ה"א הידיעה הנפלאה שנוספה בתרגום של אירית ארב. וכפי שהמילים מקבלות זו את זו בנינוחות, כל עוד הסמיכות קושרת ביניהן, כך גם מתקבל בספרייה הציבורית האריה חסר השם, בתנאי שהוא שומר על כללי המקום.

אבל מה קורה כאשר מה שטבעי לעשות ומה שנכון לעשות לא בדיוק מתאים לכללים? התשובה לשאלה זו מובאת בספר בלי לכפות את עצמה על הסיפור, בטבעיות, בדיוק כמו ביקור של אריה בספרייה. גיל: 4 ומעלה, (הוצאת כנרת).

רן אברמסון, דוד של תמר

אריה הספריה

הנועז

"הנסיכה חכמולוגה" / בבט קול

אם יש משהו שאפשר ללמוד מהצלחתו של הסרט "לשבור את הקרח", זה שההורים של היום בשלים לחשוף את הילדים לתכנים, השם ישמור, פמיניסטיים. ואם המסר ה"נועז" בסרט היה שאהבה בין שתי אחיות היא נשגבת כמו אהבה רומנטית, מה תאמרו על ספר ילדים שחוגג את האהבה של אשה אחת לעצמה? "הנסיכה חכמולוגה" מספר על נסיכה שרק רוצה שיניחו לה לנפשה, עם התה והלימון ודינוזאורי המחמד. אבל ההורים לוחצים להתחתן, והיא מציבה למחזריה שורת משימות מופרכות.

המיוחד ב"הנסיכה חכמולוגה" הוא שהמסר שהוא מציע עדיין נחשב לחתרני: את לא צריכה בן זוג כדי להגשים את עצמך. על הדרך הוא מצחיק מאוד, מאויר לעילא ואפילו מרגש. גיל: 3 ומעלה (הוצאת כנרת, זמורה־ביתן).

דודו מצויינים, דוד ל־13 אחיינים

הנסיכה חכמולוגה

המשעשע

"פופוקטפטל" / מרים רות

מרים רות כתבה בחייה ספרים רבים, שאלפי ילדים בישראל מעריצים, אבל פופוקטפל קצת נשכח. זהו, בעצם, שמו של הר, אבל הסיפור אינו עליו. בלב הסיפור ילד שלומד לשחק עם מילים, להבין את משמעותן ובאמצעותן לגלות עולם. הוא בונה ארמון גדול מחול ומדמיין שהוא בונה את ההר הגבוה בעולם ושמו פופוקטפטל. זה ספר משעשע שגורם לילדים לצחוק רק מעצם הגיית שמו. ניסיונותיהם של בעלי החיים השונים לבטא את השם מצחיקים וגורמים לגמגומים משעשעים עוד יותר של ההורה והילד. גיל: 4–2 (הוצאת הקיבוץ המאוחד).

מאיר אורבך, אבא של שגיא (15) וגאיה (10)

פופוקטפטל

המצחיק־מפחיד

"ברמלי" / קורני צ'וקובסקי

"ברמלי" הוא ספר על מפלצת. הוא מעורר את הדמיון ועונה על הציפיות של כל ילד - הטוב מנצח את הרע, ואם לא די בזה, הרע אף נהפך לטוב: ברמלי המפלצת מגיע לטיול בחיפה ומחלק לילדים ממתקים.

אני אהבתי אותו כילדה כי הוא לא כתוב בשפה דידקטית וחינוכית, אלא מלא בחוש הומור ובאיורים מצחיקים (וגם מפחידים). הילדים שלי אהבו אותו כי קראתי להם אותו המון, ואפילו השמעתי להם קלטת שבה אני מדקלמת אותו בגיל 3. ייתכן שלא הפך ללהיט כיוון שהחרוזים לא פשוטים והשפה בו גבוהה, אבל במשפחות שבהן ההורים אוהבים אותו הוא להיט גדול. גיל: 5–3 (הוצאת עם עובד).

מעין ארנון־רבי, אמא של זואי ורנן (בני 13)

ברמלי