"ממתקים הם עולם אגדות"

רונית צין־קרסנטי (37), עד לפני שנתיים עיתונאית (בין השאר במדור זה) וכיום בעלת מותג הקונפיסרי צינקה, רוצה שנפסיק לפחד מעבודה עם סוכר. בפנטזיה שלה נכין גם אנחנו לילדינו, בדיוק כמוה, סוכריות ג'לי תות ומרשמלו, ונגיש לאורחים מרמלדת שזיפים ושמפניה מעשה ידינו. בספרה החדש, "כישופי סוכר", הראשון בעברית בתחום הקונפיסרי (הכנת ממתקים), מפרטת צין־קרסנטי את שלבי העבודה צעד אחר צעד, ומשתדלת מאוד להרגיע חששות.

מתוך הספר צילום: שרית גופן

היא מספרת שהממתקים תמיד היו שם, גם במהלך 12 שנות הקריירה התקשורתית שלה: "אהבתי לבשל, לאפות ובכלל לעשות דברים בידיים. נושא הממתקים הוא קסום בעיניי, כי בסך הכל מדובר במים ובסוכר שנוצרים מהם דברים מופלאים ויפהפיים".

לפני כשלוש שנים היא חיפשה מקום ללמוד בו את רזי המקצוע. "גיליתי שאין בארץ לימודים מסודרים בתחום, וגם המעטים שעוסקים בזה לא רצו ללמד אותי. לקחתי כמה קורסי בסיס, ומאחר שלא מצאתי ספרות בעברית, הזמנתי מאמזון כ־30 ספרים על קונפיסרי, מרביתם בצרפתית. התיישבתי לתרגם מילה־מילה באמצעות מילון, והיום אני כבר שולטת בצרפתית של מתכונים", היא צוחקת.

את הידע הבסיסי שלה גיבתה בקורס בלנוטרה, בית הספר היוקרתי לקולינריה בפריז, ובביקורים תכופים בעיר כדי לספוג השראה מהמומחים בתחום.

קוקוס ורוד צילום: שרית גופן

התחלה בשוקי איכרים

את הממתקים שייצרה צין־קרסנטי במטבח הביתי - מרשמלו, נוגט, פאדג' שוקולד, מרציפן ותפוחים מסוכרים - היא החלה למכור בשוקי האיכרים ביפו ובהרצליה, "עד שנכנסתי להיריון ולא יכולתי לסבול ריח של סוכר", היא מספרת. "לא יכולתי לעבוד, אבל יכולתי לכתוב, וכך נפלה ההחלטה על ספר אומנות הקונפיסרי". בהוצאות הספרים, היא אומרת, לא התלהבו. "אני לא מספיק מוּכרת, וכל נושא הסוכר נראה להם בעייתי מבחינה בריאותית וקלורית. החלטתי להוציא את הספר בעצמי". הפקת הספר עלתה לה כ־100 אלף שקל, והודפסו 2,000 עותקים ממנו. הוא יושק מחר ביריד החלומות של נתנאלה בקניון שרונים בהוד השרון ולאחר מכן יימכר בחנויות הספרים.

הספר המרהיב (173 עמודים, 109 שקל) כולל 60 מתכונים, ובהם סוכריות ג'לי, קליפות תפוזים מסוכרות, ערמונים מסוכרים, מרמלדות, פאדג', מרציפנים, מרשמלו וסוכריות על מקל.

ספירלת קרמל צילום: שרית גופן

באמת קל להכין ממתקים בבית?

"זה ממש לא קשה מרגע שמבינים את עקרונות העבודה בסוכר, ומצריך פחות אביזרים מכפי שחושבים. למעשה, הסבתות שלנו הכינו ממתקים בבית. בצרפת הכינו מרמלדות מפירות טריים, האיראנים הכינו שומשומיות, העיראקים את הבעבע קדרסי (מעין נוגט עם הל), הסלוניקאים מרציפן. זה נעלם רק בשני הדורות האחרונים, כי נכנענו לתיעוש, ל'אין זמן' ול'הכל זמין'. זה חבל, כי הממתקים שמכינים בבית הם הרבה יותר טעימים וגם בריאים יותר. אין בהם תוספים וכמות הסוכר פחותה בהשוואה לממתקים מתועשים".

להיות מקס

החלום שלה, היא מספרת, הוא לפתוח בארץ חנות ממתקים דוגמת החנות המיתולוגית של דניס אקבו בפריז (שכבר אינה קיימת) או החנות הענקית של דילן לורן (בתו של ראלף לורן) בניו יורק. "אני רוצה חנות 'צינקה קונפיסרי', שבה אוכל גם להכין את הממתקים שלי וגם להביא ממתקים מהעולם".

כשאני שואלת אם העיסוק במתוקים אינו קצת מנותק מהמצב, היא מחייכת: "בוודאי. זה גילטי פלז'ר לגמרי. אבל אנשים מתגעגעים לזה. זה מין עולם אגדות".

היא מודה שהיא "רוצה להיות המקס ברנר של הממתקים. תחום הקונפיסרי בארץ נמצא כרגע בדיוק באותה הנקודה שבה היה השוקולד כשמקס ברנר התחיל. יותר ויותר מקומות מכינים בעצמם מרמלדות ומרשמלו, ויותר ויותר קונדיטוריות מקדישות זמן ומאמץ לייצור ממתקים בעבודת יד".

פלחי תפוז צילום: שרית גופן

יש לזה קהל בארץ?

"יש שוק לא גדול. אני מודעת לכך שמדובר בסופו של דבר במוצר נישה, אבל יש הרבה קהלים שמחפשים אותו. הורים רוצים לתת לילדים ממתק איכותי ובריא יותר מאלה המתועשים, ואפילו לקהל שומרי הכשרות או לטבעונים יש מענה, כי רבים מהמתכונים הם פרווה".