ביקורת סרט: כל סוף הוא התחלה חדשה
נמרוד צוק צפה בסרט "ראיון סוף", שלאחר מלחמת הסייבר שעורר בין צפון קוריאה לארה"ב, מופץ בימים אלו בבתי הקולנוע וביו-טיוב. התובנה המרכזית: אילולי מאמציו של קים ג'ונג און לקבור את הסרט, כנראה שהוא היה עושה זאת לעצמו
- "ראיון סוף" עלה לרשת, מופץ ביוטיוב ובאקסבוקס
- סוני משנה את ההחלטה: למרות האיומים - נוציא להקרנה את הסרט "ראיון סוף"
- גם קים ג'ונג און יצפה? סוני הבטיחה כי תמצא דרך להפיץ את "ראיון סוף"
ל"ראיון סוף" יש עלילה ובתוך העולם שלו קורים דברים: בלי ספוילרים נוספים מעבר למה שכבר פורסם, הסרט עוסק בצמד עיתונאי בידור המתעסקים בטראש, הטאלנט-מגיש הצבעוני אבל לא מאוד מבריק דייב סקיילארק (פרנקו) והמפיק הראשי השפוי יותר אבל ממורמר תעסוקתית ארון רפפורט (רוגן), שמחליטים לנסות להיות עיתונאים רציניים כשנופלת לידם הזדמנות יוצאת דופן לנסוע לצפון קוריאה כדי לראיין את הדיקטטור המטורף ששולט במדינה (רנדל פארק בתפקיד קים ג'ונג און).
ההזדמנות מקבלת תפנית לא צפויה כשה-CIA מטיל עליהם לחסל את קים במשכנו, ומכאן הדברים כמובן מסתבכים באופן לא בלתי צפוי מראש. מבלי לקלקל נוכל לחשוף שהסרט רוויי בבדיחות גסות בטעם רע ורע עוד יותר, שהוא כולל מספר אינסופי של רפרנסים לשר הטבעות, שהחיבור בין רוגן לפרנקו מצליח לסחוב את הסרט מעל הבורות הרבים שפעורים בתסריט ושגם הפעם סת' רוגן עושה עבודה טובה בתפקיד סת' רוגן.
אבל היות ולא מדובר ביצירה קולנועית יוצאת דופן באיכותה, הפרטים הללו מעניינים הרבה פחות מההתרחשויות שיצר התוכן השנוי במחלוקת (או פוגעני, מעליב וטרוריסטי באופן בלתי נסלח, אם תשאלו את הצפון קוריאנים) בעולם הממשי: ג'ונג און האמיתי ששמע על הסרט ואולי אף צפה בו ולא אהב כלל את מה שראה, החליט כידוע (אם להאמין לטענות הממשל האמריקני) לנסות לעצור את הפצתו, בתחילה באמצעות נסיונות לסחוט את סוני, האולפן שהפיק אותו, על ידי גניבת והדלפת סרטים חדשים ומסמכים עסקיים רגישים ואיומים להדליף עוד כאלו, ובהמשך באמצעות איומים מפורשים למדי לבצע פיגועים בבתי קולנוע שיקרינו את הסרט.
סוני ורשתות בתי הקולנוע הגדולות בארה"ב החליטו לעצור את ההפצה בדקה ה-90, ולאחר מכן חזרו בהן – שרשרת אירועים שניפחה את הסיקור התקשורתי והעניין הציבורי בסרט עשרות מונים ממה שהיה מקבל, באופן אירוני משהו, אם השליט הצפון-קוריאני היה נוהג באופן חכם יותר ופשוט מניח לו לצאת לאקרנים ולהתפוגג מעצמו.
נוח לחשוב על כל הסיפור כעל מקרה של דיקטטור מגלומן ופרנואיד שפשוט נעלב מהעובדה שהוצג בסרט כפסיכפופט לא יוצלח חובב קייטי פרי ומרגריטות שהושפל על ידי אביו, או אפילו כעל ספין מכוון שנוצר על ידי סוני במטרה לזכות את הסרט ביחסי ציבור. האפשרות האחרת, המחשבה שקומדיה מטופשת של סת' רוגן, מכל הדברים שבעולם, אכן עלולה להצליח לערער משטר צבאי אכזרי ורב עוצמה מהסוג ששורר בצפון קוריאה, היא משמחת ומטרידה מאוד בו זמנית - אבל לא חסרת בסיס לחלוטין.
תכתובות בין מנכ"ל סוני לבין אנליסט מחברת המחקר המשפיעה "ראנד קורפוריישן" מראות כי אנשי ראנד, טיפוסים רציניים למדי, סברו כי עותקים של הסרט שיוברחו למדינה ויופצו בה באופן מחתרתי יכולים לחולל שינוי מחשבתי בקרב אזרחי המדינה – רעיון שמשכפל, שוב באופן אירוני למדי, משהו שמתרחש בתוך הסרט עצמו.
עדיין לא ידוע כמה אנשים כבר צפו ב"ראיון סוף" מאז שוחרר אתמול (רביעי) בלילה לצפיה בתשלום דרך יוטיוב, החנות הוירטואלית של גוגל ושירות הסרטים של XBOX, אבל לא יהיה מוגזם להניח שמדובר במספר צופים גדול בהרבה ממה שהוא היה מקבל אם היה יוצא להקרנות מסחריות רגילות ללא קמפיין היח"צ האדיר מושא הלעג שלו ארגן לו. מספר הצפיות ביוטיוב אינו פומבי, היות ומדובר בוידאו בתשלום, אבל מספר הצופים שטרחו לדרג כבר הגיע ל-42 אלף שאהבו את הסרט, ול-5200 שהצביעו נגדו, נתון שגדל באלפי צופים נוספים כל כמה דקות.
ברשתות שיתוף הקבצים כבר אפשר למצוא 12 עותקים פיראטיים שונים של הסרט שהורדו תוך 10 שעות בלבד על ידי יותר מ-200 אלף איש, ובטוויטר הוא מוזכר כעת מאות פעמים בשניה, כשחלק מהציוצים מצחיקים יותר מהסרט עצמו – אחד המבקרים תיאר אותו כ"בדיחת אינטרנט על קים ג'ונג און שנמתחת על פני שעתיים".
אם לסכם בזריזות בזמן הקצר שנותר לפני שמר ג'ונג און משגר עלינו את טיליו הבליסטיים, ההישג העיקרי של "ראיון סוף" מתמצה בכך שהצליח, מבלי להצטיין במיוחד בשום פן של העשייה הקולנועית מלבד החלטת הליהוק המבריקה לשבץ את אחד האנשים הפחות יציבים על פני כדור הארץ בתפקיד הנבל הראשי, ליצור סביבו סערה תקשורתית אדירה, להפוך לסרט ההוליוודי הגדול הראשון שמופץ רשמית דרך האינטרנט לפני שהגיע לבתי הקולנוע ולחולל משבר מדיני בינלאומי שאולי אף הביא את העולם אל סיפה של מלחמה גרעינית. וול דאן, קים.