הפסקה לעסקית: למראית עין

פורטו בנמל תל אביב מתיימרת להיות מסעדה איטלקית אותנטית, אבל התבררה כמלכודת תיירים

גלי וולוצקי 10:0517.03.15

תגיות:

עצוב בנמל תל אביב. בצהרי יום חול המתחם כמעט ריק, והמסעדות בו נראות כנלחמות על כל תייר מזדמן שמגיע ליהנות מקצת שמש אביבית. התוכניות הגרנדיוזיות על מתחם חוף שוקק חיים התנפצו על המציאות הישראלית שהפכה אותו, במיוחד אחרי הקיץ האחרון, לסוג של פיל לבן שנהנה מהחיים בעיקר בסופי השבוע.

מסעדת פורטו, שנפתחה בנמל לפני כעשרה חודשים, נראית גם היא כמו משהו שרק מנסה לעבור את היום. למרות גילה הצעיר, המרפסת הצופה אל הגלים קצת מרופטת, המלצרים הבאמת חביבים מפגינים התמצאות עלובה למדי בתפריט ובחומרי הגלם ("כן, פירות הים טריים, אני כמעט בטוח"), והתחושה הכללית היא של מלכודת תיירים קלאסית של ערי חוף.

בניגוד לכתוב בשלט הכניסה - מסעדה איטלקית אותנטית - בתפריט תמצאו בעיקר את הבסט סלרס הישראליים של המטבח האיטלקי (מסלט קפרזה ועד פיצות ופסטות), לצד מנות שמיועדות לקלוע לכל טעם אפשרי כמעט, וכל קשר בינן לבין המטבח האיטלקי מקרי ביותר, כמו פיש אנד צ'יפס והמבורגר.

טליאטלה ברוטב שמנת ופירות ים צילום: עמית שעל

העסקית כוללת, במחיר המנה העיקרית, מנה ראשונה, שתייה קלה ו־50% הנחה על היין והבירה. פתחנו בשתי ראשונות שקשה מאוד להרוס: סלט קפרזה סביר, שהתברר כאסופה של עגבניות שחלקן היו טעימות מאוד (במיוחד עגבניות השרי שוקולד ועגבניות השרי הרגילות), שתי פרוסות תמוהות של עגבנייה גדולה, חיוורת ומימית, ושני כדורי מוצרלה - כל זה ברוטב של חומץ בלסמי ושמן זית קצת אנמי; וקלמרי מטוגן עם איולי פלפלים שהיה קצת חיוור וצמיגי, אבל בהחלט אכיל.

גם בעיקריות החלטנו ללכת על בטוח ולא לאתגר את המטבח יתר על המידה, וגם כאן התוצאה היתה בכל זאת בינונית. טליאטלה ברוטב שמנת ופירות ים (78 שקל) עם שרימפס וקלמרי, שהגיעו היישר מהמקפיא ולא היישר מהים כפי ששיער

המלצר, היתה מנה קצת מוזרה. הפסטה עצמה היתה מצוינת: נראה היה שמדובר בפסטה טרייה מאיכות טובה, אבל הרוטב, שתובל בתועפות של כורכום, כנראה כתחליף זול לזעפרן, היה בעיקר צהוב מאוד, עם טעם דומיננטי של כורכום ורק שמץ מטעמי האניס שדווקא היו יכולים להחמיא למנה. בתחום הפיצה בחרנו במרינרה עם אנשובי, עגבניות, זיתים ופטרוזיליה (54 שקל), שהיתה סבירה ותו לא, עם בצק קצת סמרטוטי ויותר מדי רוטב עגבניות לא מאוזן.

סיגריה אל מול הגלים כמעט השכיחה מאיתנו את האוכל. הנוף כאן באמת נורא יפה, אבל האוכל, האוכל. למסעדה נכנסה קבוצת תיירים אמריקאים שכנראה קיוו לקבל קצת מהים התיכון בצלחת, ואנחנו קיווינו שהסטנדרטים שלהם לא גבוהים מדי. היחסים עם ארצות הברית כבר עברו מספיק בזמן האחרון.