רגע לפני ההופעה: קוקטייל עם רוד סטיוארט ברמת גן

לפני שבועיים קיבלתי את המייל הבא: "דנה היקרה, אשמח אם תוכלי לאשר הגעה לאירוע קוקטייל לכבוד סר רוד סטיוארט שיערך ב־13 ביוני, בשעה 19:00 בבית השגריר הבריטי ברמת גן. בברכה, שגרירות בריטניה". המייל כלל גם את סמל הממלכה המאוחדת בצבע זהב, עם האריה והחד־קרן והכל!

עכשיו, עלי להבהיר שאני מעריצה של רוד סטיוארט. ואני גם מאוד מחבבת בריטים וקוקטיילים, כך שכשהגיע המייל הזה כמעט התעלפתי. אחר כך נכנסתי להיסטריה למצוא בבוידעם את נעלי העקב שלא נעלתי מזה עשור. ולבסוף הגיע היום הגדול - שהתקיים יום אחד לפני היום הגדול השני, שהוא ההופעה של רוד סטיוארט, אתמול בלילה בפארק הירקון.

רוד סטיוארט בהופעה (ארכיון) צילום: תומריקו

האירוע האקסקלוסיבי נערך בחצר היפה בבית השגריר הבריטי. השגריר לא היה כי הוא נאלץ לטוס לאנגליה עקב מקרה משפחתי. רון חולדאי מאוד התבאס לשמוע שהשגריר לא נמצא כי הוא בא בשבילו ולא זכר שזה אירוע לכבוד רוד. במשך השעה הראשונה סלבס ישראלים בדרגות שונות התחככו אלה באלה. היו הרבה אנשי תיאטרון, כמו יונה אליאן, ששי קשת ועידית טפרסון, כנראה כי בריטים אוהבים תיאטרון. היו סלבס עכשוויים שלא זיהיתי, וגם מוזמנים בריטים כמובן, כולל חברי להקתו של סטיוארט. היה מעניין להתבונן על ישראלים ובריטים שדפקו הופעה אלה לצד אלה. לא היה מה להשוות את הגברים הישראלים לעמיתיהם מבריטניה. אפשר לומר שההבדל בין האנגלים לישראלים הוא כמו ההבדל בין השיער של רוד סטיוארט לפאה של ששי קשת.

כולם שתו קוקטיילים מפונפנים (השוס היה קוקטייל מעושן על בסיס ויסקי עם ענף רוזמרין חרוך) ונשנשו סביצ’ה (מאכל בריטי ידוע) עד שרוד הגיע, וגם אחרי. להקה של תלמידים מרימון ניגנה גרסאות לאונג’יות לרפרטואר אקלקטי שכלל את "שכשנבוא", את השיר של רחוב סומסום ואת "In a Broken Dream" של רוד. לרגע היתה תקווה שרוד יעלה לשיר איתם, אך זה לא קרה, כך שהשיא של הערב מבחינתי היו נעלי הניו־וייב האייטיזיות של ציפי לבני (נעלי עקב לבנות עם שפריצים שחורים). מעניין אם היא מעריצה של סינדי לאופר.

באמת היה אירוע נחמד מאוד, אבל הנוכחות של רוד סטיוארט היתה מינורית ואף מאכזבת. באיזשהו שלב הוא הגיע, הצטלם ולא ממש התמנגל. אולי הוא היה עייף, אבל ניכר שהוא לא ממש נהנה, וזאת למרות שהוא זכה להכיר את צביקה פיק. רוב הזמן הוא ישב בפינה מרוחקת בירכתי החצר מוקף באנשים שלא נתנו לו מנוח, ודרשו סלפיז כאילו הוא היה טראמפ והם היו אורן חזן והמילה בושה מעולם לא הומצאה. אפילו כשסגן השגריר החמוד נשא דברים ומנה את הישגיו הרבים של סטיוארט, הוא לא מש ממקומו – כאילו פחד להתערבב עם הילידים – ורק נפנף קצת בידו שידעו איפה הוא. באיזשהו שלב, כשאף אחד לא שם לב, הוא הלך. תכלס לא קרה יותר מדי באירוע, עד שהמתופף השיכור של רוד קפץ לבריכה עם הבגדים, נחבט בראש והביאו אמבולנס.