ידיעת הזכייה של גרוסמן בגרדיאן הבריטי: רבע מהטוקבקים צונזרו

זכייתו של דוד גרוסמן בפרס המאן בוקר הבינלאומי עוררה דיון סוער בקרב קוראי הגרדיאן הבריטי. כך לפחות עולה מחלק מהטטוקבקים לידיעה של אתר הגרדיאן על הזכייה בפרס. גרוסמן זכה בפרס על ספרו "סוס אחד נכנס לבר", שראה אור ב-2014 בהוצאת הספרייה החדשה, לצד המתרגמת ג'סיקה כהן. 

הידיעה על הזכייה באתר הגרדיאן זכתה עד כה למעט יותר מ-100 תגובות מקהל הקוראים (כולל תגובות פנימיות לטוקבקים ראשיים), כאשר יותר מרבע מהם נפסלו על ידי האתר - 28 פסילות.

בשונה מהנהוג ברוב האתרים, הגרדיאן מציג באתר את קיומה של תגובה שנפסלה ואת השם שבו בחר המגיב לטוקבק הפסול. בכל מקרה של תגובה לא ראויה לשיטת האתר מופיעה הערה במקום תוכן התגובה בדבר היותה בלתי עומדת בתנאי האתר: This comment was removed by a moderator because it didn't abide by our community standards.

בין התגובות לכתבה שכן פורסמו, רבות חלקו שבחים רבים לספר ולסופר, ואשכול תגובות ממש בפתיחה הוקדש לשאלת ההומור והדרך שבו הוא צלח או לא צלח את התרגום לאנגלית – האשכול בחר לראות בהומור שיש בספר הומור יהודי ולא ישראלי.

עובדת היותו של גרוסמן ישראלי זכתה לתגובה בלתי אוהדת של אחד מהקוראים: "...עצוב לראות הוכחה נוספת לכך שהפרס הלכאורה ספרותי הזה, כמו פרס נובל, משועבד בידי הנאוליברלים המתמחים ביצירת אשליה לפיה ניתן להתעלם מאי צדק..". שתיים מהתגובות לטוקבק זה נפסלו על ידי אתר הגרדיאן. תגובה אחת תהתה אם המגיב קרא בכלל את הספר ובתגובה אחרת נאמר: "אני מניח שלשיטתך ישראלים לא יכולים לזכות בשום פרס ספרותי בינלאומי. אפילו אלה שמתנגדים למדיניות של הממשלה שלהם? סתם מתוך עניין, באיזה לאומים נוספים השיטה הזו גם תקפה?".

מגיב נוסף תקף את הדיון האנטי ישראלי של חלק (קטן) מהמגיבים: "באופן עצוב לא מפתיע שהידיעה הזו על סופר שהוא במקרה אזרח ישראלי נחטפת על ידי אובססיביים אנטי ציונים, אובססיביים שבאופן ברור לא יודעים שום דבר על העמדות הפוליטיות של הסופר".

מהצד הביקורתי היותר תוקפני, אם כי בכיוון אחר הפעם, אחד המגיבים טען שגרוסמן זכה אך ורק בשל היותו בעל עמדות שמאלניות: "אם אתה סופר ישראלי (או בימאי, אמן וכו'), נדרשים שני תנאים על מנת לזכות בהכרה בינלאומית. 1. להיות כשרוני ולכתוב ספרים מעולים. 2. להיות שמאלני קיצוני, אנטי ציוני, נגד התנחלויות, מתנגד ל"כיבוש" וכו'. זוהי הסיבה לכך שגרוסמן ועוז נכנסו לרשימת המועמדים הסופית, בשונה ממאיר שלו שלעולם לא יגיע לשם", נאמר בתגובה.

תגובה זו זכתה למענה מקורא אחר: "לפי ויקיפדיה, 'שלו מזדהה עם השמאל הישראלי ומאמין שניתן לפתור את הקונפליקט עם הפלשתינים באמצעות הקמת שתי מדינות לשני העמים".

תגובה חיננית אחרת שאינה פוליטית (לפחות לא במובן המובהק, שהרי הכול פוליטי במידה כזו או אחרת...) הושמעה מצד קורא עתידי כנראה: "אני כרגע מספר 97 ברשימת ההמתנה לספר של גרוסמן בספרייה שלנו, על עותק אחד מתוך חמישה. ללא ספק הרשימה הזו תהפוך לארוכה הרבה יותר בהמשך היום. איחולי לסופר, אני מקווה שהוא תומך בספריות ציבוריות".

עיתון הגרדיאן הוא בעל נטייה של שמאל ליבראלי, מבחינה מערכתית אך לא פחות, מבחינת ההזדהות הפוליטית של מרבית קוראיו. אתגר הגרדיאן זוכה לפופולאריות רבה מאד בבריטניה, והוא נחשב לקול מרכזי בכל הקשור לסדר היום בממלכה.

זוהי הפעם השנייה בלבד שפרס מאן בוקר הבינלאומי ניתן על ספר ספציפי של סופר. בשנה שעברה זכתה הסופרת הקוריאנית האן קאנג על ספריה The Vegetarian ומאז ההודעה על הפרס זינקו מכירות הספר של קאנג ב-400% באנגליה לבדה (בעשור הראשון לחלוקת הפרס הבחירה היתה בסופר ולא בספר ספציפי של סופר). רשימת המועמדים הראשונית לפרס כוללת 126 כותרים, היא נחתכת ל-13 כותרים ולאחר מכן לרשימה הסופית של 6 ספרים. לצד ספרו של גרוסמן היו השנה מועמדים עמוס עוז על ספרו הבשורה על פי יהודה, סמנתה שוובלין מארגנטינה על Fever Dream , מתיאס אנאר הצרפתי על Compass , רוי ג'קובסן הנורווגי עלThe Unseen ודורת'ה נורס מדנמרק על Mirror, Shoulder, Signal.

דוד גרוסמן צילום: אי פי איי