אמנות המריחה: תערוכת פלסטלינה

"הפלסטלינה היא גופנית מאוד", אומרת האמנית נעמי טנהאוזר. "היא מזכירה את הגוף בהרבה תכונות: היא גמישה ואפשר ללוש אותה, היא רגישה לחום וקור, והיא מפרישה שמן ושמנוניות".

 בסוף השבוע האחרון נפתחה תערוכת היחיד של טנהאוזר "תולדות האמנית" בגלריה חנינא בתל אביב, שמציגה 70 ציורים שלה מכל השנים, כולם מצוירים באמצעות פלסטלינה פשוטה שקונים בחנויות לילדים. בתערוכה תארח טנהאוזר שלושה אמני פלסטלינה נוספים ויתקיימו בה סדנאות לציור בפלסטלינה לילדים ולמבוגרים.

היצירה "אם עייפה" של טנהאוזר. ריאקציה לעבודות שבהן ציירה נשים דתיות בלבוש מקסימלי

טנהאוזר היא בין האמניות היחידות שמשתמשות בפלסטלינה כדי לצייר. היא בעצמה יוצרת את כל הצבעים, שאף אחד מהם אינו צבע הפלסטלינה המקורי מהאריזה. בחומר הזה היא משתמשת כדי לצייר מגוון של נושאים — מחפצים דרך נוף ועד דיוקנאות עירום.

לצד הציורים מוצגים טקסטים שכתבה היא עצמה, שמתארים באופן פשוט את הסיפור שמאחורי הציור ואת הקשר שלו לתולדותיה שלה.

"עד היום אני לא בטוחה שהתגברתי על משבר העלייה לארץ", אומרת בחצי חיוך טנהאוזר (61), שנולדה בארה"ב ועלתה בגיל 5. "החיים בלוס אנג'לס היו חופשיים ונהדרים והיה לי קשה להשתלב כאן, להבין את הישראליות". היא למדה תקשורת חזותית בבצלאל אבל לא עסקה בתחום מעולם. כל השנים לימדה במסגרות שונות, רבות מתוכן של בנות דתיות.

כמה שנים אחרי סיום לימודיה, בעת שחזרה לחיות תקופה בארה"ב, החלה לצייר בצבעי שמן. "זה פשוט קרה. אספתי קרשים מהזבל והתחלתי למרוח עליהם צבעים זוהרים. בכל מריחה היה לי מאוד ברור מה אני עושה. הבנתי שאני לא יכולה לברוח מהגורל, שאני אמנית".

טנהאוזר. "פלסטלינה היא כמו גוף אנושי" צילום: אלכס קולומויסקי

איך הגעת לצייר דווקא בפלסטלינה?

"לימדתי ערבוב צבעים וניסיתי להסביר באמצעות הפלסטלינה איך להגיע לכל הצבעים דרך ארבעת צבעי היסוד. התחלנו יחד להעתיק ציורים של ואן גוך ומאטיס בפלסטלינה, וזה יצא מדהים. תמיד עורר איזו פליאה. כך הגעתי להשתמש בה בעצמי.

"הפעם הראשונה שהצגתי ציורי פלסטלינה היתה בתערוכה בעין חרוד ב־2006. הרגשתי שזה מוציא ממני איזשהו צד אחר, משהו שמשלים את ציורי השמן על בד, שעליהם אני עובדת המון זמן. עם הפלסטלינה אני הרבה יותר משחררת, יותר זורמת עם החומר. מכיוון שאני עובדת בממדים קטנים, יש קצת חוסר שליטה, וזאת הרפתקה עבורי".

את התערוכה, שאוצר יקיר שגב (שעובד גם כמעצב ב"כלכליסט"), מלווה גם ספר באותו השם, שבו מופיעות יצירותיה של טנהאוזר לצד הסיפורים שקושרים אותן לחייה. כך, למשל, הפרשנות שלה לציור היפני האיקוני "הגל הגדול" באה בעקבות סערה שחוותה באנייה שבה עלתה ארצה בגיל חמש, והעבודות שבהן מופיע גופה העירום הן ריאקציה לעבודות שבהן ציירה נשים דתיות וערביות לבושות בכיסוי מקסימלי.

עד כמה תהליך העבודה בפלסטלינה שונה מעבודה בצבעי שמן?

"בציורי השמן אני מנסה יותר לדייק, ואילו לפלסטלינה יש חיים משלה, יש בה גולמיות, משהו ראשוני ובסיסי, אולי פחות אינטלקטואלי, שמוציא ממני בסופו של דבר דברים אחרים. כל ציור הוא חידה. כשאני משתמשת בה, אני צריכה למצוא פתרונות שאני לא לגמרי שולטת בהם, אני לא יכולה להגיע לדקויות — החומר הוא זה שמכתיב את התוצאה".