מתיקות ודמע: "קוקו" - הסרט המצויר של השנה

אבל מסתבר שלפיקסאר עוד יש טריקים בשרוול, ואחד מהם הוא “קוקו”. זהו סרט הרפתקאות שבמרכזו ילד מקסיקני בשם מיגל החולם להיות מוזיקאי גדול, ושבמהלך החג המקסיקני “יום המתים” מוצא את עצמו בארץ המתים ומנסה למצוא את דרכו חזרה למשפחתו, כאשר הוא מלווה בכלב חמוד ונווד בשם הקטור.

הסמיכות של יציאת הסרט לחג “יום המתים” בוודאי תוכננה היטב על ידי מערך השיווק של פיקסאר וזה בהחלט השתלם. ימים ספורים מהרגע שיצא, הפך “קוקו” לסרט המצליח ביותר בתולדות מקסיקו. גם ליהוק קאסט של מדובבים שכולו ממוצא לטיני, השתלם בהחלט. אז אמנם ישנה תחושה של חשיבה אסטרטגית קרה מאחורי הסרט, שמטרתה לחזר בכל הכוח אחר הקהל הלטיני, אבל מדהים איך כל הציניות פשוט מתפוגגת בשנייה שהסרט מתחיל.

"קוקו". מקאבריות מעוררת חיבה וצחוק אנימציה: Pixar

לא רק ש”קוקו” הוא אחד הסרטים המרהיבים בתולדות פיקסאר, ויש בו רגעים שיכולים להוציא את העיניים מרוב יופי, הוא גם סיפור רב תהפוכות שנמצא כל הזמן בתנועה, חושף דמויות חדשות ומקסימות, וטומן ברובו הפתעות לקהל הצעיר ורגעים משעשעים ומרגשים עבור הקהל המבוגר. זהו ללא ספק סרט האנימציה הטוב ביותר שראינו מאז “זוטרופוליס” בשנה שעברה, ואחד הסרטים הסוחפים והמהנים שמוקרנים כעת בקולנוע. בניית העולם של “קוקו” מרהיבה ומקורית, וגם אם יש בה מידה כלשהי של מקאבריות, היא בעיקר מרגשת ומעוררת חיבה וצחוק.

על הבימוי חתום לי אונקריץ’, שאחראי ל“צעצוע של סיפור 3”, “למצוא את נמו” ו”מפלצות בע”מ”, כך שאפשר לסמוך עליו שיידע לברוא דמויות מורכבות ומקוריות, כאלו שמשדרגות את הסרט מעוד אטרקציה לילדים. אמנם לעיתים ישנה הרגשה שהסרט מתארך ממה שהוא צריך, אבל קשה להתלונן באמת כאשר פיקסאר לוקחים אותנו לכזו הרפתקה מרהיבה ומרגשת.