שרת הסירנה: מה הצליחה מירי רגב לעשות כשרת התרבות
סתימת פיות ושלילת תקציבים או הגדלת סל התרבות וחיזוק הפריפריה: מרוב מסכי עשן של סכסוכים ואיומים, קשה לזכור מה בתכל'ס הצליחה לעשות מירי רגב כשרת התרבות. רגע לפני לכתה, "כלכליסט" מנתח איזו מורשת מותירה השרה הכי שנויה במחלוקת
08:1410.05.19
ארבע שנותיה של מירי רגב כשרת התרבות מרגישות כמו 40 שנה. מי שקיוותה להיות שרת הרווחה או השיכון בממשלה היוצאת, ולפי השמועות תקבל את המשרד לביטחון פנים בממשלה הנכנסת - נאלצה להתפשר על משרד שבו לא רצתה, שאמון על שורה של גופים משפיעים שהיא חשה, במידה רבה של צדק, שמאוד לא רצו בה. ומהרגע הראשון היא הבהירה לכולם שהיא באה לעשות מהפכות.
כולם יזכרו לה אמירות כמו "מעולם לא קראתי צ'כוב" או "עשיתי מהפכות שאני חושבת ששני שרים אחריי לא יצליחו לתקן". יזכרו לה את שמלת ירושלים בפסטבל קאן, את הפסל בכיכר הבימה, את החיקוי האלמותי ב"ארץ נהדרת", ואת שלל האיומים על שלילת תקציבים, הפעלת צנזורה ואפילו עונשי מאסר למי שיביע ביקורת על המשטר או יערער על הנרטיב הציוני. אלא שמרוב כותרות, סכסוכים, איומים ודרמות, קשה להיזכר ברשימת ההישגים שרגב גם הצליחה להביא לישורת האחרונה ולזקוף לזכותה. בפרט כשחלק לא מבוטל מהמהלכים שלה נולדו ברעש גדול מעל מגוון במות פומביות, ולבסוף גוועו בקול ענות חלושה כשהגיעו למהמורות המשפטיות והבירוקרטיות.
"ידעתי שעולם התרבות הוא כפוי טובה. לא בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה. קפוץ תחת, צבוע וכפוי טובה ולא בא לי לעבוד בשבילם" (מירי רגב בראיון ל"את", יוני 2015) צילום: אלכס קולומויסקי רגע לפני שהיא עוזבת את התפקיד, ובדיוק שנה לאחר חגיגות 70 לישראל בהובלתה, שעמדו בלב דו"ח מבקר המדינה שפורסם בשבוע שעבר - "כלכליסט" צלל למעמקי הקדנציה של שרת התרבות הכי שנויה במחלוקת ופיזר את מסכי העשן כדי להבין בשורה התחתונה: מהי המורשת של מירי רגב?
1. הגדלת תקציב התרבות
קפיצה של 44% בארבע שנים
ההישג המשמעותי ביותר שאפשר לזקוף לזכותה של רגב הוא הגדלת תקציב התרבות, שחצה לראשונה בתקופת כהונתה את קו מיליארד השקלים. בשנים 2014–2018 גדל תקציב משרד התרבות ב־44%, בזמן שכלל תקציב המדינה גדל ב־18% בלבד. כלומר יותר מכפול מהממוצע.
בנוסף, במסגרת שינוי חוק הקולנוע השנה, יגדל תקציב הקולנוע ב־20 מיליון שקל לחמש השנים הבאות. חברי האופוזיציה טוענים שאת התוספת הזאת הם יזמו, ויו"ר איגוד המפיקים אסף אמיר אמר ל"הארץ" שניתן היה להגדיל את התקציב בעוד 20 מיליון שקל, אבל השרה מנעה את זה. כך או כך, התקציב גדל תחת רגב.
בשורה התחתונה: הצליחה
2. פריפריה ותרבות מזרחית
160 פסטיבלים חדשים
"אני מירי סיבוני מקריית גת, ומעולם לא קראתי צ'כוב" (ספטמבר 2015)
"פריפריה" היא כנראה המילה שרגב השמיעה הכי הרבה פעמים בתקופת כהונתה. לזכותה ייאמר שהיא רשמה גם כמה הישגים עבור אותה פריפריה, ובראשם תקנת סל"ע (סל תרבות עירוני) שייסדה ב־2016 ותומכת בפסטיבלים בפריפריה מהיום הראשון להיווסדם. צעד זה מבטל את הקריטריון החוסם, שלפיו כל מוסד תרבות חדש צריך להוכיח פעילות של שנתיים לפני שיהיה זכאי לתמיכה.
תקציב התקנה ל־2018 עמד על כ־50 מיליון שקל והוא הצמיח, לדברי המשרד, כ־160 פסטיבלים חדשים בפריפריה וכ־400 יוזמות תרבות חדשות, ובהם פסטיבל השוקולד בנצרת עלית, פסטיבל האביב בקריית מלאכי ופסטיבל מדרכות הרחוב בעפולה.
רגב עם אייל גולן (מימין) וירון אילן. אף שרכבה על "הקלף המזרחי", הישגיה בתרבות מזרחית היו חלקיים צילום: שרון רביבו
הישג שני הוא תיקון 5, שהוכנס השנה לחוק הקולנוע, וממליץ על הקמת שלוש קרנות קולנוע איזוריות: לגליל, לנגב וליהודה ושומרון. קרן הקולנוע האיזורית לנגב כבר נמצאת בתהליכי עבודה במשרד התרבות, השאר לא. עם זאת, הקמתן של שלוש קרנות קולנוע חדשות, מתוך תקציב חוק הקולנוע, עלולה לבזבז סכום לא מבוטל על תקורה ומנהלה על חשבון כסף שיכול להיות מופנה להפקת סרטים ופיתוחם.
עוד קבעה רגב תקנה ייעודית לתמיכה בתרבות חרדית שהכפילה פי 6 את התקציב המוקצה למטרה לכ־6 מיליון שקל ב־2018.
דווקא בכל הנוגע למזרחים - עוד מילה החביבה על רגב - הישגי השרה היו צנועים יחסית: לצד חיזוק הפריפריה, שבה יש ייצוג יתר למזרחים, רגב יכולה להתגאות בעיקר הייסוד פסטיבל "כתר המזרח" ובשדרוג מעמדה של התזמורת האנדלוסית אשדוד לתזמורת לאומית, מהלך שהכפיל את תקציבה לחמישה מיליון שקל.
בשורה התחתונה: הצליחה
3. צנזורה פוליטית
מורשת של סתימת פיות
"זוהי בושה וחרפה, שמשרד התרבות יתמוך בסרטים כאלה, המוציאים את דיבת הארץ רעה" (אוגוסט 2017)
הדבר העיקרי שיזכרו לשרה רגב הוא כנראה הסכסוכים והאיומים. כש"פוקסטרוט" זכה בפרס השני בפסטיבל ונציה, רגב יצאה נגדו על היותו מכפיש את צה"ל מבלי לצפות בו (וכך החמיצה את העובדה שמדובר באחד הסרטים הכי ליכודניקים שנעשו בישראל). כשנדב לפיד זכה בפרס הראשון בפסטיבל ברלין רגב סייגה את ברכתה ואמרה: "איש מאנשי המשרד לא צפה בסרט ואין לנו את הידיעה האם הוא מעלה סוגיות שיש בהם כדי לפגוע במדינת ישראל, סמליה וערכיה".
בכל פעם שמישהו עשה משהו שלא מצא חן בעיניה, היא איימה לשלול את תקציבו. שוב ושוב היא פנתה למשרד האוצר - המשרד שבסמכותו האפשרות לשלול תקציבים ממוסדות תרבות שעברו על החוק - כדי להתלונן על פסטיבל ירושלים כי הקרין סרט על יגאל עמיר, או על סינמטק תל אביב כי קיים את פסטיבל "48 מ"מ" לסרטי הנכבה. אלא שמשרד האוצר סרב להיענות לתלונות השרה בטענה שהמוסדות האלה לא עברו על החוק. וביקורת גלויה היא חלק אינגטרלי במשטר דמוקרטי.
"סיבת הרצח אינה ידועה" של "הבימה". המלצה לעיבוי מחזות מקוריים ועיסוק צילום: יובל חן
הביקורת שלה כמובן לא נשמרה רק לקולנוענים יהודים, אלא גם - וביתר שאת - לאנשי תיאטרון ערביים. כשב־2014 העלה תיאטרון "אל מידאן" את ההצגה "הזמן המקביל" על חוויותיו בכלא של המחבל וואליד דקה, שהיה שותף לרצח החייל משה תמם, רגב עוד לא היתה שרת התרבות. אבל לאחר מינויה, היא החליטה להקפיא את התקציבים לתיאטרון עד שתושלם בדיקה בדבר מקורות מימונו. מהתיאטרון טענו שמדובר ברדיפה פוליטית ופגיעה בחופש האמנות והיצירה.
מתחילת 2016 מנעה שרת התרבות תקציב מהתיאטרון. רשויות המס פתחו בחקירה, רשם העמותות משך את האישור לניהול תקין והעירייה הפסיקה אף היא לתקצב. בתחילת 2017 נעשה שימוע לתיאטרון בטענה שלא עמד בתנאי הסף לתמיכה, דבר שנבע מהקפאת התקציבים ומחסור בכסף להפקות. התיאטרון פנה לערכאות משפטיות ועבד על אש קטנה מכספים של תורמים ומתנדבים. רק לפני שנה סיימה ועדת התמיכות של משרד התרבות את הבירור בנוגע להקפאת התקציב לתיאטרון בשנים 2016־2017 ומסרה שהתיאטרון לא עמד בתנאי הסף ולכן תקציבו (כמיליון שקל בשנה) נשלל.
בתחילת החודש פורסם שהתיאטרון, שפעילותו הוקפאה עקב ניהול פיננסי לא תקין ותכנים שלטענת שרת התרבות אינם הולמים ואנטי ציוניים, יחזור בקרוב לפעילות כתיאטרון עצמאי. בימים אלה מתנהל מו"מ בינו לעיריית חיפה להזרמת התקציב מחדש באמצעות עמותה חדשה שתשגיח על ניהולו התקין.
ג'וזף אטרש מנהל אל מידאן: "עם כניסתה של השרה רגב התקציב של התיאטרון הוקפא ומשרד התרבות ממשיך למנוע את העברת התקציבים לתיאטרון עד היום. נושא זה נידון בבג"צ בעתירה שהתיאטרון הגיש נגד השרה ומשרדה והחלטה בתיק עתידה להתקבל ממש בקרוב. בימים אלו אנו פועלים להשבת התיאטרון לפעילות מלאה בשיתוף פעולה עם עיריית חיפה".
"הזמן המקביל" של תיאטרון "אל מידאן". התקציב נשלל בטענה שלא עמד בתנאי הסף צילום: מחמד גנאם
תיאטרון נוסף שטעם את נחת זורעה של רגב הוא תיאטרון יפו. באוגוסט 2017 שלחה רגב מכתב לשר האוצר כחלון בדרישה להפסיק את תקצובו של התיאטרון משום שאירח מפגן תמיכה במשוררת הפלסטינית דארין טאטור בשעה שהתנהל נגדה משפט בחשד להסתה לאלימות ולתמיכה בטרור. חודש לאחר מכן היא כתבה מכתב למפכ"ל המשטרה בדרישה לפתוח בחקירה נגד התיאטרון בחשד להסתה וחתירה תחת מדינת ישראל. בנוסף, היא ביקשה מהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שיעצור את גלגול האחריות בין משרדו למשרד האוצר בנוגע לאכיפת סעיף 3ב' לחוק יסודות התקציב ("חוק הנכבה"), העוסק בהפחתת תקציב בשל שלילת קיומה של מדינת ישראל, הסתה ועוד.
גם כאן, כמו ברוב המקרים שבהם ניסתה לכפות רגב צנזורה פוליטית, היא נדחתה בישורת הפקידות. לדברי מנכ"ל התיאטרון יגאל עזרתי, "רגב טענה שעברנו על חוק הנכבה, אבל היועץ המשפטי של שר האוצר השיב שאין עילה לחקירה ושימוע".
המאבקים המתמשכים והכושלים בפקידים, הביאו את רגב ליזום מהלך־על, שהיה אמור להכשיר בקלות את דרישות הצנזורה שלה - בשנה שעברה היא יזמה את "חוק הנאמנות בתרבות", תיקון לחוק התרבות והאמנות, שלפיו ניתן יהיה לשלול או לקצץ תקציבים ממשלתיים למוסדות תרבות ה"פועלים נגד עקרונות המדינה": שוללים את קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית, מסיתים לאלימות, טרור וגזענות, או תומכים במאבק מזויין נגד המדינה, רואים ביום העצמאות יום אבל או משחיתים את סמלי המדינה. סכום השלילה ייקבע על פי שיקול הדעת של השר עד לגובה התקציב השנתי של המוסד. השלילה תיעשה בפועל רק לאחר שימוע שייערך לראשי המוסד וקבלת חוות דעת משפטית.
היוזמה לחוק עוררה סערה ציבורית רחבה, ובעצומה שעליה חתמו אלפי אנשים, ובהם בהם דויד גרוסמן, שמואל הספרי והלל מיטלפונקט, נכתב "החברה הישראלית היא חברה חזקה ודמוקרטית, שחוסנה תלוי גם ביכולתה לקיים שיח מגוון, המכבד מגוון רחב של השקפות ודעות. מימון תרבות נדרש על מנת להבטיח מרחב מבוסס של מחשבה ויצירה, לטובת כלל החברה הישראלית".
בסופו של דבר, אחרי תקופה ממושכת של מאבק מאומץ, החוק נפל. בנובמבר ירד החוק מסדר היום, אחרי שסיעת "ישראל ביתנו" ושני חברי כנסת מהקואליציה (רחל עזריה מ"כולנו" ובני בגין מ"הליכוד") הודיעו כי לא יתמכו בחוק.
בשורה התחתונה: בעיקר נכשלה
4. צנזורה דתית
שאף אחד לא יראה כאן עירום
"עוד לא שמעתי על סעיף תקציבי 'מופעי עירום'. אני לא מתכוונת לממן מופעי עירום מתקציב המדינה". (יוני 2017)
לצד מתקפה מתמשכת על שמאלנים (או חשודים בשמאלנות) וערבים, רגב ניסתה לכפות צנזורה אמנותית על פסטיבל ישראל, ואיימה לפגוע בתקציבו כי כלל בשנה שעברה מופע מחול המשלב עירום. זאת אף שמדובר במופעים שיש לרכוש אליהם כרטיס ואינם מוצגים במרחב הציבורי.
במכתב שכתבה למנהל הפסטיבל אייל שר, כתבה כי המופע "מנוגד ופוגע בערכים הבסיסיים של הציבור הישראלי ושל מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וברגשותיהם של אוכלוסיות רבות. זכותכם כפסטיבל לבחור את בחירתכם האמנותיות, בכך איני מתערבת, אבל אך תקציב המדינה לא יכול להיות מחולק לפעולות הפוגעות בערכי החברה ובזהותה".
"פוקסטרוט". שוב ושוב האוצר דחה את הדרישות למנוע תקציבים כצנזורה צילום: © Filmcoopi גם הפעם רגב לא הצליחה לממש את מבוקשה והמופעים הוצגו כמתוכנן. בישיבה שהתקיימה במאי 2017 בנושא פרץ עימות מילולי בינה לבין דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שהסבירה לשרה כי אין לה סמכות לצנזר הופעות תרבות.
מוקדם יותר באותו חודש הבהיר היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לרגב, כי דרישתה לקרוא מראש מחזות ויצירות אינה חוקית. ההבהרה לשרה הגיעה בעקבות פנייה בנושא מצד האגודה לזכויות האזרח.
בשורה התחתונה: נכשלה
5. קידום ענף הספרות
הפיקוח על החזקים הוסר
"לעם הספר מגיע ספר במחיר עממי" (מאי 2016)
רגב אולי כשלה בנסיונות לחוקק חוקים, אבל בביטולים הצליחה בגדול. ב־2016 היא ביטלה החוק להגנת הספרות והסופרים שקבע, בין השאר, כי מחירו של ספר לא ישתנה במשך 18 חודשים מתאריך הוצאתו לאור. החוק הגביל מבצעים על ספרים חדשים לשבוע הספר ולתקופות החגים בלבד, במטרה להגן על הוצאות הספרים הקטנות והסופרים. כמו כן הוא אסר על חנויות הספרים לתת עדיפויות למו"ל מסוימים בשטחי התצוגה. עם זאת, לטענת השרה החוק הביא לצמצום שוק הספרים, לירידה במכירות, לעליית מחיר ממוצע של ספר ולירידה של כ־20% בהוצאה של ספרי ביכורים.
מו"לים של ההוצאות הקטנות שזכו לעדנה בתקופת החוק טענו שרגב, שרצתה להוזיל את הספרים ולהפוך אותם למוצר "עממי" לדבריה, עשתה בדיוק ההיפך. הספרים התייקרו וגרמו לצרכנים להוציא יותר כסף. ביוני האחרון עתרה לבג"ץ התאחדות הוצאות הספרים בעקבות ההחלטה של רגב על ביטול שני הסעיפים האחרונים בחוק - מהלך שהסיר את הפיקוח הרגולטורי על תצוגת הספרים ברשתות ואיפשר לחנויות שוב לתגמל מוכרים שיעודדו קנייה של ספרים מהוצאות הספרים שמחזיקות בבעלות על סטימצקי וצומת ספרים.
שבוע הספר בתל אביב. החלשים נחלשו עוד יותר מביטול חוק הספרים צילום: דנה קופל
רחלי אידלמן, יו"ר התאחדות המו"לים עד לפני מספר חודשים, אמרה ל"כלכליסט": "לפני החוק הרשתות עשו מבצעים של ארבעה במאה כל הזמן, וזה הכריח את המו"לים לתת הנחות שגרמו להפסדים וככה התחסלו עוד ועוד הוצאות - גוונים פשטה רגל, אור עם נמכרה, כתר נמכרה למודן. ההגנה על מחיר הספר למשך שנה וחצי נועדה להבטיח את החזר ההשקעה. החוק לא נועד לגרום לצרכנים לקנות ספרים בזול כי זו לא היתה הבעיה, אלא לדאוג שיהיה בסיס כלכלי לענף הזה. ללא החוק, הצרכן יפסיד בטווח הארוך, כי תישארנה 2–3 הוצאות ספרים ויישארו רק ספרים מסחריים".
ממשרד התרבות והספורט נמסר: "ביטולו של חוק הספרים השיג את מטרתו העיקרית והנגיש את עולם הספרים במחיר שווה לכל נפש. הטענות לעניין פגיעה כזאת או אחרת בהוצאות הספרים הקטנות לא הגיעו לידינו מאז ביטולו של החוק. אם טענות אלה מגובות בנתונים מוכחים, נשמח לקבל אותם ולהתייחס אליהם ברמה המקצועית".
בשורה התחתונה: נכשלה
6. שיקום תיאטרון הבימה
המסקנות מחכות שלוש שנים
"יש חשיבות לקיומו של תיאטרון לאומי, ואחרי שנים ארוכות הגיע הזמן לבחון מחדש את ההגדרה" (אפריל 2016)
ב־2016 פרסם מבקר המדינה דו"ח שביקר את ההתנהלות של תיאטרון הבימה, שהביאה אותו לחובות העומדים כיום על 18 מיליון שקל. אחת מהמלצות הדו"ח היתה לבחון מחדש את מעמד "הבימה" כתיאטרון לאומי, ובעקבותיה הקימה רגב את ועדת עמדי, בראשה עומד יו"ר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות יגאל עמדי.
מאז, עשתה רגב "אודישן" לתפקיד במחזה של צ'כוב על במת רובינא, נאמה בחגיגות המאה לתיאטרון ואף הצהירה שתמצא תקציב לשיקום הבימה בכפוף לשינויים שעליהם תמליץ הוועדה. אולם עד היום, שלוש שנים מכינוסה, טרם פורסמו רשמית המסקנות של ועדת עמדי. ממשרד התרבות נמסר כי "רק לאחר הדיון התקציבי שמתקיים בימים אלה עם אגף התקציבים במשרד האוצר יפורסמו ההסכמות ככל שיהיו".
בינתיים דלפו לתקשורת נקודות חשובות מהדו"ח. בין השאר פורסם ב"וואלה" כי הועדה ממליצה על מענק מדינה בסך 12 מיליון שקל לתיאטרון, מחיקת החזרי הלוואות מדינה היסטוריות בגובה 10 מיליון שקל ודרישה לקצץ בהוצאות תפעוליות.
החשש העיקרי היה כי רגב תדרוש מהבימה בתמורה רפרטואר שמרני ולאומני. בינתיים מסתמן כי בצד התוכן ממליצה הוועדה על "עיסוק מושכל, ביקורתי ופורה באתוס הלאומי, רפרטואר שיהיה מורכב ברובו מטיפוח והפקה של מחזאות מקורית ישראלית או יהודית והתמודדות תיאטרונית מודרנית עם התנ"ך".
מהבימה נמסר: "משרד התרבות בראשות השרה מירי רגב סייע במהלך השנים האחרונות בייצוב התיאטרון. השרה הצהירה פעמים רבות באופן פומבי על מדיניותה בדבר חיזוק מעמדו של התיאטרון הלאומי. ככל הידוע לנו, ועדת עמדי סיימה את עבודתה אך ממצאיה לא פורסמו. יצוין כי במהלך כהונתה של השרה סייע משרד התרבות והספורט ומנכ"לה יוסי שרעבי בפתרון סוגיות שוטפות של התיאטרון אך למרות המאמצים הגדולים שהושקעו והצעדים השונים שננקטו, בשיתוף משרד האוצר, טרם באו על פתרונן בעיות תזרימיות עתיקות יומין ואלה עדיין מעיקות על תפקודו השוטף של התיאטרון".
בשורה התחתונה: מוקדם לקבוע
7. שליטה בענף הקולנוע
מנהלי הקרנות רוסקו
"חייבים לטפל בקרנות הקולנוע... "יש לי תחושה שמאשרים יותר סרטים עם תכנים של השמאל... יש המון תלונות של תסריטאים" (מרץ 2016)
אחרי שלוש שנים של איומים וצעקות, רגב הבינה שהדרך היחידה להשפיע על תכני הקולנוע היא לא להסתמך על משרד האוצר, אלא לשנות את חוק הקולנוע - אותו חוק, שנחקק לפני 20 שנה בדיוק כדי להגן על הקולנוע מפני שרים שינסו לפגוע בעצמאות הגופים הנתמכים.
רגב התחילה בניסיון לתקן סעיף בחוק הקולנוע, כך שמשרד התרבות יוכל לשלוט בזהות הלקטורים בקרנות הקולנוע, אך התנגדות ערה של האופוזיציה בלמה זאת.
במקביל ללקטורים ניסתה רגב לרסק את כוחם של מנהלי קרנות הקולנוע, קרי האנשים שאחראים על חלוקת תמיכות המדינה - וכאן הצליחה.
בדצמבר 2016 היא הודיעה על הקמת ועדה לבדיקת פעילות הקרנות, מתוך הנחה שמנהליהן הם עוכרי ישראל שידאגו לממן סרטים כאלה, גם בניגוד לדעת הלקטורים - תרחיש שמעולם לא קרה. כתוצאה מכך פשתה בענף תרבות של הלשנות. אנשי תעשייה שרצו להתנקם בעמיתיהם המצליחים, ידעו למי לסמס, על איזה טריגר ללחוץ, ולגרום לתחילתו של סקנדל. כך קרה שאחרי הקרנת אקדמיה של "פוקסטרוט", אחד מחברי האקדמיה מיהר ליידע את השרה שיש בסרט סצינה שעוסקת בהרג פלסטינים בידי צה"ל והשתקת המקרה.
בשנה שעברה פרסמה הוועדה את מסקנותיה, ומעתה, כך קבעה השרה, הסרטים שיבחרו הלקטורים ברוב קולות, הם אלה שיאושרו לתמיכה, ללא זכות התערבות מצד מנהלי הקרנות, שכרגע לא לגמרי ברור מה יהיה תפקידם. ההמשך ייקבע כבר בקדנציה של השרה הבאה.
בשורה התחתונה: הצליחה חלקית
