הסרט "21 גשרים": צפוי מראשיתו
הרעיון מאחורי הסרט מעניין, אבל התוצאה היא סרט שוטרים־גנבים באנלי. נקודת האור: צ’דוויק בוזמן
תארו לעצמכם שאתם ראשי חברת ההפקה וההפצה STX. אתם פועלים כבר חמש שנים וכל סרט שאתם משקיעים בו נכשל.
- לא הולכת על ביצים: מיכל אהרוני חוזרת לצוותא עם סאטירה פרועה
- יפה על כל פגמיו: האגרטלים של אניסה קרמיש חוגגים את אי שלמותו של הגוף נשי
- אתר האופנה The Real real שווה 2 מיליארד דולר והוא גם אקולוגי
“מדינת ג’ונס החופשית”, הסרט שבלם את רצף ההצלחות של מתיו מקונוהיי; “מרגישה פצצה”, הסרט שהפך את איימי שומר מהצלחה עקבית לכישלון מביך; “בובה של רצח”, שכמעט חיסל את הקריירה של מליסה מקארתי; “נקמה זרה”, סרט האקשן עם ג’קי צ’אן ופירס ברוסנן שאיש לא זוכר; “מעודדות הזהב”, הסרט עם דיאן קיטון שהתגנב לבתי הקולנוע לרגע ומיד ירד; ו”פליימוביל, הסרט”, החיקוי ל”סרט לגו”.
מתוך "21 גשרים". הרעיון הסופי צפוי מראשיתו צילום: OutNow AG
ואז נכנסים למשרדכם האחים רוסו, הבמאים של סרטי “קפטן אמריקה” ו”הנוקמים”, צמד הבמאים הכי מצליח בעולם כרגע, ומציעים לכם סרט. וההצעה שלהם נשמעת מצוינת: מתברר שיש 21 גשרים שמחברים את האי מנהטן לרובעים האחרים של ניו יורק ולניו ג’רזי. כששוטר צעיר, שיש לו עניין אישי נגד רוצחי שוטרים, יוצא למרדף אחרי שני שודדים שירו בשוטרים במנוסתם וחצו את הגשר מברוקלין למנהטן, הוא דורש לחסום את כל 21 הגשרים סביב מנהטן כדי לסגור את האי ללילה ולכלוא את השודדים בתוכו כדי למנוע מהם לברוח ממנהטן ולצוד אותם. נשמע מרתק, סרט שמצמצם את עלילתו ללילה אחד ברובע ניו־יורקי אחד. אולי זו תהיה הקלאסיקה המודרנית ש־STX כה זקוקה לה?
ואז מגיע הסרט, ופתאום מתברר שחוץ מהמשפט “יש 21 גשרים שמאפשרים כניסה ויציאה ממנהטן - סגרו אותם”, אין באמת זכר בסרט לאקט חסימת הגשרים ועצירת הרכבות, ובסופו של דבר זה פשוט עוד סרט שוטרים וגנבים נטול כל ייחוד, שמתמקד במרדף בנאלי סביב שכונה אחת בווסט וילג’. אמנם יש ל”21 גשרים” מבנה לא רע, שחותר תחת הקונספט המקורי שלו ומזכיר במעט את “קופלנד”, סרט השוטרים של ג’יימס מנגולד מ־1997. הרעיון הסופי צפוי מראשיתו, אבל הוא לפחות הופך את הסרט לקצת פחות מונוטוני מרק מרדף מאוד לא מתוחכם. וכך גם הסרט הזה מצטרף לרצף הפלופים של חברת STX, שהלוגו שלה הפך בחמש השנים האחרונות להבטחה לאכזבה.
ובכל זאת, יש דבר אחד טוב ב”21 גשרים”: צ’דוויק בוזמן. בארץ הוא הופיע רק בארבעת סרטי מארוול בהם הוא גילם את דמותו של טצ’אלה, נסיך וואקאנדה שהופך לפנתר השחור. אבל בוזמן גילם בשנים האחרונות שלוש דמויות מרכזיות בתולדות החברה האפריקאית־האמריקאית, בשלושה סרטים מעניינים שאף מפיץ ישראלי לא הביא ארצה: הוא גילם את עורך הדין ושופט בית המשפט העליון ת’רגוד מרשל ב”מרשל”, את הזמר ג’יימס בראון ב”Get On Up”, ואת שחקן הבייסבול האגדי ג’קי רובינסון בדרמת הספורט המצוינת “42”. לכן “21 גשרים” הוא הזדמנות לראות את בוזמן, אחד השחקנים האמריקאים המצוינים של ימינו.
