רוצה לקפוץ אלי לאמנות? מוזיאון הפופ־אפ חוזר

ישראלים לא אוהבים לעמוד בתור. אבל כשהם כן עומדים בתור, ועוד פרק זמן של שעתיים, ועוד כדי לראות אמנות זה כנראה משהו שראוי לדבר עליו. זה מה שקרה בסיבוב הקודם של "מוזיאון פופ־אפ תל אביב" שהתקיים באפריל האחרון, ועשוי לחזור על עצמו מהיום ועד יום שני הקרוב, בסיבוב השני של המיזם שיתקיים בבניין המיועד להריסה ברחוב קצנלסון 7 בתל אביב (הכניסה חופשית).

מאחורי כל זה עומדת האוצרת יערה זקס, שחברה אל נוי שי וחברת "אנשי העיר" ובעצמה הופתעה מההצלחה שהיתה למיזם שלה. "הכל התחיל כשגרתי בניו יורק ולונדון ונחשפתי לסצינת הסטריט ארט, שגם בארץ פורחת", היא מספרת. "הרעיון עלה לי אחרי שראיתי תערוכה בברלין שבה 20 אמנים השתלטו על מחסן גדול ויצרו עבודות גרפיטי בתוך חלל ייעודי, ולא סתם במרחב הציבורי. אבל בישראל אין מחסנים גדולים פנויים, אז בעקבות שיחה עם נוי, שהיא חברה ואשת השיווק של חברת "אנשי העיר" (חברת בת של קבוצת רוטשטיין נדל"ן העוסקת בהתחדשות עירונית) נוצר שיתוף פעולה בינינו. הרעיון הוא שכל בניין שעומד לפני הריסה יארח מוזיאון פופ־אפ לכמה ימים, גם כדי להכניס אמנות אל מקומות שהיא לא מגיעה אליהם וגם כדי לתת לגיטימציה לאמני גרפיטי ואמני רחוב".

היזמת נוי שי והאוצרת יערה זקס על רקע עבודות בתערוכה. “בכוונה קראנו לארוע ‘מוזיאון פופ־אפ’ כניגוד למה שקורה היום הרבה פעמים במוזיאונים וגלריות, שלא מאוד נגישים לקהל” צילום: אוראל כהן

מה לדעתך גרם לבאזז המטורף סביב זה, ל־22 אלף מבקרים להגיע?

"ראשית, גרפיטי וסטריט ארט הם אחד הטרנדים הגדולים בעולם וגם בארץ. שנית, אנחנו חיים בתקופה שבה אנשים מחפשים מקומות יפים לצלם את עצמם לאינסטגרם, בגלל זה כינו אותנו 'הפופ־אפ שהשתלט על הסטורי'.

“היתה לפרויקט חשיפה מאוד גדולה בצורה הזאת. מדובר גם בכמות גדולה של אמנים (90 אמנים בסיבוב הראשון, 130 אמנים בסיבוב נוכחי) שמתעדים את כל התהליך ויוצרים חשיפה גדולה ברשתות. מעבר לכך, ישנה החוויה בכניסה לבניין: ברגע אחד לא מרגישים את הרחוב שבחוץ, וזו גם הסיבה שההוראה שלי לאמנים היתה להשתלט על כל הקירות בחלל. אין קנבסים תלויים. אחד הדברים ששמנו אליהם לב בפעם הקודמת הוא גם טווח הגילים המאוד רחב של מי שבא: ממשפחות עם ילדים קטנים בבקרים, דרך אזרחים ותיקים שגרים בסביבה ואמרו תודה שאנחנו מחיים את האזור, וכלה בתל־אביבים היפסטרים צעירים. אני רוצה להאמין שזה בגלל שמדובר באמנות שהיא לא מתנשאת, דברים שכולנו מתחברים אליהם ויזואלית.

"בכוונה קראנו לארוע 'מוזיאון פופ־אפ' כאיזה ניגוד למה שקורה היום הרבה פעמים במוזיאונים וגלריות, שהם לא מאוד נגישים לקהל והרבה פעמים אנשים נכנסים ולא מבינים מה הם רואים בהם, אז הם מפסיקים ללכת אליהם. מה שהיה מדהים הוא שגם אחרי שאנשים עמדו שעתיים בתור ובילו שעתיים בתוך הבניין, הם יצאו ואמרו לאלה שעוד מחכים לא לעזוב — כי שווה לחכות".

בארוע הנוכחי, משתתפים כאמור 130 אמנים שהשתלטו במשך חמישה ימים על בניין של ארבע קומות עם 15 דירות. ביניהם אפשר למצוא אמני רחוב מוכרים יחסית, כמו Erezoo או #TAG אבל גם אמנים שפועלים בזירות אחרות שאינן הרחוב, כמו גילת אורקין וולף או דניאל פלדהאקר. הנושא שבמסגרתו התבקשו כל האמנים ליצור הוא: "מה אם כל זה רק חלום". "ביקשתי מהאמנים לתת את הפרשנות שלהם בנוגע לשאלה איפה עובר הגבול הדק שבין דמיון למציאות", מסבירה זקס. "זה הוביל לפרויקטים כמו סלון שלם שהפך לבריכה שבו ירגישו המבקרים כאילו הם מתחת למים, או חדר שנראה ציור דו מימדי אבל בעצם הכל בו מצויר על הרהיטים. יש הפעם באמת אמנים מתחומים שונים, כולל ארט דיירקטורים ואמני מיצב, אבל ברגע שהם נכנסים לקונטקסט של הבניין כל אחד לוקח את היכולות שלו ומתאים אותן לסיטואציה".

כמו בכל מיזם מצליח, גם במקרה הזה נשמעה לא מעט ביקורת כולל האשמתו במסחריות או בהתאמתו רק לדור האינסטגרם. "אני חושבת שבסופו של דבר הקהל אמר את דברו", משיבה זקס לביקורת. "כן, הארוע ממומן על ידי גופים מסחריים אבל הוא חינמי לקהל הרחב, וגם האמנים רואים מזה תוצאות. אחרי הארוע הקודם הרבה מהמשתתפים קיבלו הצעות לפרויקטים משלהם והצעות עבודה שונות, וזו באמת אחת המטרות שלשמן התכנסנו. אפשר לראות את זה גם בעובדה שלארוע הקודם היה לי לא קל לגייס 90 אמנים והפעם הייתי צריכה לבחור מבין 300 שנענו לקול קורא. גם מבחינת הקהל המפגש עם חלק מאמני הרחוב הוא עניין שלא קורה ביום יום, הם מכירים אותם מהרחוב, בדרך כלל בשם בדוי, והמפגשים האישיים אתם נתנו רובד נוסף לצפייה בעבודות".

גם הפעם את צופה תורים של שעתיים?

"ניסינו להפיק לקחים מהארוע הקודם, אז הפעם המוזיאון יהיה פתוח לאורך יותר שעות (כל יום בין 14:00־22:00), ומעבר לזה אין חופש וצפוי גשם", היא צוחקת. "אנחנו כמובן נשמח שאנשים יבואו ויהנו מהחוויה בלי צורך לעמוד בתור".