הסרט “יוצאים מן הכלל": לוחץ באופן מניפולטיבי על בלוטות הרגש של צופיו

שמונה שנים חלפו מאז ההצלחה העצומה של “מחוברים לחיים”, סרטם של אוליבייה נקש ואריק טולדנו.

הסרט לא רק הפך ללהיט הצרפתי הכי גדול בישראל זה עשורים, אלא גם גרם לכך שמאז הופצו בארץ עשרות קומדיות צרפתיות - סוגה קולנועית שמפיצים מקומיים נטו לשמור ממנה מרחק, מפאת פערי תרבות, שפה והומור - בתקווה שיתגלה עוד סרט שיביא אליו 600 אלף צופים.

מתוך הסרט “יוצאים מן הכלל". הצדעה למתגייסים צילום: Ascot Elite Entertainment Group

אבל “מחוברים לחיים” נותר יוצא דופן, עד כדי כך שבימים אלה עולה גרסה בימתית שלו בתיאטרון הקאמרי, ובמקביל לכך עולה בבתי הקולנוע סרטם החדש של הצמד נקש את טולדנו: “יוצאים מן הכלל”.

בין “מחוברים לחיים” לבין ”יוצאים מן הכלל” הוציא הצמד שני סרטים נוספים שזכו להצלחה סבירה. “סמבה” (שיתוף הפעולה השני שלהם עם עומאר סיי, הכוכב שהתגלה ב”מחוברים לחיים”) ו”סה לה וי”, קומדיה של טעויות מאחורי הקלעים של חתונה שהכל משתבש בה. שלושת הסרטים האלה יצרו את האשליה שהנושא שהכי מעניין את היוצרים האלה הוא שמחת חיים, והיכולת להתגבר על מכשולים באמצעות מוזיקה וריקודים.

סרטם החדש והרציני יותר מבהיר שהנושא שמעניין אותם שונה לגמרי. נקש וטולדנו נמשכים לסיפוריהם של אלה שמתנדבים לעבוד במקצועות הטיפול, הסיעוד והתמיכה.

“יוצאים מן הכלל” נראה כמו גרסה קולנועית לדו”ח רשמי של משרד הרווחה הצרפתי. הוא מושפע מאירועים אמיתיים ומספר על אדם — יהודי, פריזאי, חסיד חב”ד — שהקים מוסד טיפולי שיקומי פרטי באנשים שנמצאים בצד החמור של הספקטרום האוטיסטי, ובעלי מוגבלויות התפתחותיות שונות. שיתוף פעולה בין המוסד שלו ובין אקטיביסט מוסלמי שמנהל ארגון חברתי המשקם בני נוער בסיכון, יוצר שיטה טיפולית יוצאת דופן ושנויה במחלוקת.

מנסה להיות כתב האשמה

הנוער בסיכון, אף שאין לו הכשרה רפואית מתאימה, עוזר בתהליכי הטיפול והשיקום של בעלי המוגבלויות. כך, שני הגופים האזרחיים האלה מנסים להתגבר על היעדר תקציב מצד רשויות הרווחה הרשמיות. אלא שהשיטה, שאמנם מצילה חיי אדם ותומכת במשפחות שלא מקבלות מענה מצד גורמי הרפואה ובעבודה הסוציאלית, גוררת חקירה של המדינה כדי לברר האם הכל אכן מתנהל שם כראוי.

עם צילום אפרורי ורועד ושימוש בשחקנים אוטיסטים, לצד כוכבים (ונסן קאסל ולצדו רדה כתאב), הסרט מנסה להיות גם כתב האשמה נגד מדיניות הרווחה חסרת האונים של ממשלת צרפת, וגם הצדעה לאנשים שמתגייסים לפעול באופן עצמאי כדי לעזור לאלה שהממסד הותיר ללא מענה טיפולי מתאים. אלא שנקש וטולדנו מרגישים כה מחויבים לספק לקהל שלהם קתרזיס, שהם מעתירים את סרטם במניפולציות מעט בנאליות כדי להפוך את מעשה הטיפול היומיומי הסיזיפי למעט יותר הירואי.

נדמה שהם ששים להכניס את הנערים המטופלים למצבי מצוקה כדי לאפשר לגיבורינו לחלץ אותם משם, לעשות זאת בליווי מושלם של נעימת הנושא האפקטיבית, ובכך ליצור רגע מספק של שיא ואנחת רווחה. השילוב בין האמירה החברתית והריאליסטית ובין נקודות המפנה המלודרמטיות יוצר מיקס לא תמיד נוח. אך אף על פי שהסרט לוחץ בכל כוחו על כפתורי הרגש של צופיו, קשה להתכחש לכך שלבם של נקש וטולדנו נמצא במקום הנכון, וסרטם מגויס למטרה החברתית והאנושית שבה הוא מטפל בדיוק כמו גיבוריהם.

כמו “בידיים טובות” ו”משמורת”, שני סרטים צרפתיים משובחים מהשנה האחרונה, גם “יוצאים מן הכלל” מציג את האנשים הטובים שסוחבים על גבם את המשבר במדיניות הרווחה בצרפת. אך קשה להתעלם מכך שלהבדיל מסרטיהם הקודמים, הסרט הזה נראה כמו תשדיר שירות (חשוב ואפקטיבי) שמיועד לעודד גיוסי כספים למוסדות שיקום ורווחה. אפשר להתחיל עם לחסוך את מחיר הכרטיס לסרט ולהעביר מיד תרומה של 40 שקל לעמותה טיפולית לפי בחירתכם.