אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי

מגזין

לקבל מבט חדש על המציאות הישראלית

גיליון גרנטה. מצליח לגעת

אל הגיליון החדש של מגזין הספרות גרנטה הגעתי בזכות מסה נפלאה של המשוררת והסופרת מיה טבת דיין בשם “חומות”, העוסקת במשמעות של החיים כאן. כתיבתה הנהדרת של טבת דיין אישית תמיד, ובכל פעם שאני נתקלת בה היא מצליחה לגעת בי. גרנטה הוא כתב עת בריטי במקור, אך יש לו מהדורות מקומיות ב־12 ארצות. את המהדורה העברית עורכות מירה רשתי, עמית הכט ועלמה כץ. נושא הגיליון הפעם היה “חללי מבוכה” והוא עוסק בשאלות של גלות וזהות, שנדמה כי הן אקטואליות מתמיד, וכולל בין השאר טקסטים של ז’קלין כהנוב, רונית מטלון וחניף קוריישי. קריאת סוף שבוע ואף יותר, המספקת מבט שונה – או כמה מבטים – על החיים פה, ובכלל.

עילית מינמר

להתרגש מיצירה פואטית

עבודה של מנדס־פלור. יוצר קסם צילום: איתמר מנדס פלור

מים. יש להם כל כך הרבה תפקידים ומשמעויות בחיים שלנו, אבל לא רבים מאיתנו חושבים עליהם כעל חומר אמנותי. זה מה שעושה איתמר מנדס־פלור בתערוכת היחיד שלו “ששכחנו מהגשם” שמוצגת בימים אלה בבית הנסן בירושלים. היא ממוקמת בחלל שמכיל את בורות המים ששימשו במקורם כמים חיים לטיפול במצורעים ששיכנו את המבנה ההיסטורי, ומנדס־פלור משתמש באמצעים הללו כדי להפוך את החלל למעבדה אמנותית, שנדמית לצופים קצת כמעשה קסמים. הוא עוסק במערכת היחסים בין אבן למים באמצעות טכניקות לואו־טקיות פשוטות ומראה באמצעותם, למשל, מה קורה למים מוארים בזמן סיבוב (ספויילר: אימג’ים יפהפיים). למרות שמדובר במהלכים שהם מעבדתיים ברובם, התוצאה היא אולי אחת התערוכות הכי פואטיות ומרגשות שמוצגות במחוזותינו כעת.

רעות ברנע

לגלות קלאסיקה מקסימה ונשכחת

"שניים לדרך". הקדים את זמנו צילום: באדיבות YES

לפני שנה הלך לעולמו סטנלי דונן, אחד הבמאים הגדולים בתולדות המיוזיקלס (“שיר אשיר בגשם”, “מצחיקונת”, “שבע כלות לשבעה אחים”). השבוע תוקדש לו ביום ראשון משבצת הקלאסיקות של yes3, עם הקרנה של “שניים לדרך”, אחד מסרטיו המאוחרים (1967) שלא זכה להכרה בזמן אמת, אבל בדיעבד התגלה כסרט שהקדים את זמנו מבחינה סגנונית (על התסריט חתום פרדריק רפאל, שעשרים שנה אחר כך יהיה חתום על “עיניים עצומות לרווחה”). אודרי הפבורן ואלברט פיני (שגם מת באחרונה) מגלמים זוג שנפגש, מתאהב, מתחתן, רב, וכל זה מסופר באותם הכבישים של דרום צרפת שלתוך המסעות עליהם מצטמצם כל סיפור חייהם. זה סרט מקסים ומקורי, מתוק, מריר ושובר לב, ועם שחקנים נפלאים, שראוי לו להיכנס כעת לקאנון של יצירותיו הגדולות של דונן.

יאיר רוה

לטעום מחדש את ארקדיה בתל אביב

תבשיל תרד בר של קדם. חומרי גלם מהרי יהודה צילום: אילן נחום

שף עזרא קדם היה כנראה הסלבריטי שף הראשון שהיה לנו פה – עוד לפני אייל שני ואסף גרניט הוא כיכב בריאליטי האוכל הראשון, “המטבח”. מאז עברו לא מעט שנים, בהן התרחק קצת מאור הזרקורים, התיישב בעין כרם היפהפיה שם הוא מפעיל את “סטודיו ארקדיה” בו הוא מקיים ארוחות שמבוססות על גינת הירק הנפלאה שיש לו במקום. בחודשיים הקרובים (פברואר־מרץ), יש הזדמנות לטעום מהתפריט הכל כך מיוחד שלו במסגרת פופ־אפ של מסעדת ויקי כריסטינה במתחם התחנה בת”א. קדם, יחד עם שותפו השף אמיר נאור, הקים מטבח חדש מאפס, בו הוא מגיש מנות המבוססות על חומרי גלם מהאזור בו הוא עובד בשנים האחרונות – ירושלים והרי יהודה. ביניהן אפשר למצוא “מדיאס ירושלמי ספרדי” - קישואים בלאדי ממולאים בשר ברוטב עגבניות ונענע מיובשת, קלאמרי יוגורט וטחינה או תבשיל תרד בר עם צנוברים וגבינה בלאדי.

רעות ברנע

להתענג מצלילים חדשים של יוני רכטר

האלבום של רכטר. כולל גם איחוד של הכבש ה־16

יותר מ־40 שנה חלפו מאז נולד אלבום המופת “הכבש הששה עשר” שאת רובו הלחין יוני רכטר. מאז הוא חוזר מדי פעם אל עולם הילדים שהוא מאוד אוהב (הקליט אלבומים עם אריק איינשטיין וחבר לפילהרמונית עם “איתמר פוגש ארנב” של דויד גרוסמן). אחרי שנים שצבר שירים במגירה יצא השבוע אלבום הילדים המקסים “יוני ג’ירף”, שגולת הכותרת שלו היא איחוד של אותו הרכב מיתולוגי מהכבש עם האופרטה הקטנה “פנינה”, על חתולת רחוב מרובת מחזרים. בנוסף יש עוד שירים על חיות אחרות (נמלה, דוכיפת וזברה) עם נגיעות ג’אזיסטיות והפסנתר הרכטרי שנותן את הקצב, וגם קטעי קישור קצרצרים. רכטר העז לגעת בכמה נכסי צאן ברזל של שירי הילדים (“יונתן הקטן”, “האוטו שלנו” ו”רד אלינו אווירון”), ולעטוף אותם בלחנים חדשים. אבל אם יש מישהו שיכול לעשות את זה כמו שצריך בלי להישמע פתטי, זה יוני רכטר. שרים איתו באלבום יעל צבי, יעל נחשון ואיתי פרל.

מאיה נחום שחל