סיכום השבוע הטכנולוגי שהיה
קרבות המאסף של העיתונות המסורתית נגד הבלוגוספירה • עתיד זכויות היוצרים • לאומיות פריכה בקאן, בישראל ובארה"ב • רוחות של טמטום
1. מלחמה ולהתראות
ממש כמו תעשיית הבידור, גם העיתונות המסורתית מסרבת להביט למציאות בעינים; בשבוע שעבר שלחה סוכנות הידיעות AP מכתב לאתר דראג' ריטורט, בדרישה שיפסיק לצטט טקסטים של יותר מחמש מילים מידיעותיה, והודיעה כי יש בכוונתה לנקוט צעדים נגד בלוגים אחרים, שלטענתה, "מפיצים מחדש" את ידיעותיה. הצעד של AP מוכיח שוב, שוותק בתחום התקשורת אינו ערובה להבנה של השוק, וממחיש את ההבדל בין אסטרטגיה של גוף תאב חיים, לבין טקטיקה של דינוזאור שבורח מאסטרואיד נוחת.
העיתונות המסורתית נגד הבלוגרים צילום: shutterstock
מייקל ארינגטון, מייסד בלוג הטכנולוגיה TechCrunch, הורה לכותביו להחרים את הסוכנות: "הנה מדיניותנו החדשה כלפי ידיעות AP: הן אינן קיימות. אנחנו לא רואים אותן, לא מצטטים אותן, לא מקשרים אליהן", כתב.
העיתונאי ג'ף ג'ארוויס מגדיר את הדרישה של AP כהצהרת מלחמה על בלוגרים ומצטרף לקריאה להחרימה. ומאט אינגראם מקשר לעוד תגובות וקובע כי "דיון עם AP משול לשיחות השלום התפלות של צ'מברליין עם היטלר".
סול הנסל מ"הניו יורק טיימס" מנסה, לשווא, להרגיע את הרוחות, אבל אפילו דוריאן בנקויל מהבלוג SAI לא מבין למה AP, ששורשיה נעוצים בשיתוף וקישור, נלחמת באינטרנט.
לארס אולריך, המתופף של מטאליקה. האשימו את המנהלים צילום: אי פי איי לא רק AP יוצאת לקרבות מאסף נגד הבלוגספירה. גם להקת מטאליקה דרשה מבלוגרים למחוק ביקורות שפירסמו על שירים מאלבומה החדש. המטאליסטים, בניגוד לסוכנות הידיעות, חזרו בהם והאשימו את מנהליהם בטעות האומללה.
בלהט הדיון על חופש הלינקוק אסור לשכוח שבלוגרים ברחבי העולם נאלצים להתמודד עם בעיות אקוטיות יותר: דו"ח של אוניברסיטת וושינגטון חושף כי מאז 2003 נעצרו ברחבי העולם 64 בלוגרים באשמת התבטאות מקוונת נגד השלטונות (יותר ממחצית מהם בסין, איראן ומצרים). עוד מגלים החוקרים, כי המצב מחמיר - ב-2007 נעצרו פי שלושה יותר בלוגרים לעומת 2006. אם אתם בני קהילת האופטימיים התנחמו בכך שהדו"ח מייחס את העליה בהיקף המעצרים להשפעתם הפוליטית הגוברת של הבלוגים.
2. יוצרים זכויות
מכון המחקר קאטו פירסם בשבועיים האחרונים סדרת מאמרים תחת הכותרת "עתיד זכויות היוצרים", בה נבחנו היבטים שונים של חוקי זכויות היוצרים לאורך ההיסטוריה.
מייק מאסניק מהבלוג Techdirt, שמסקר את הנושא באדיקות, התאכזב למקרא המאמר השלישי בסדרה, והכריז שהפרופ' למשפטים דאג ליכטמן - שקיבל את תפקיד הסניגור - לא העלה טיעונים רציניים דיים בבואו לבחון מודלים עסקיים חלופיים.
מי שנזקק לתזכורת לגבי הנזק התרבותי והרוחני של חוקי זכויות היוצרים הנוכחיים, ובראשם ה-DMCA האמריקני, מוזמן לדפדף ב-.Arts, Inc, ספרו של ביל לוי, לשעבר יו"ר ה-NEA (סוכנות ממשלתית התומכת באמנות ובאמנים - National Endowment for the Arts), שמעלה טיעון פשוט: "חמדנות והזנחה פוגעות בזכויותינו ומאיימות על היצירה התרבותית שחיונית לדמוקרטיה".
הסמנכ"לים בנוקיה, מסתבר, חושבים אחרת. אחד מהם אפילו ניסה לשכנע מפתחי קוד פתוח לאמץ מנגנוני הגנה כדוגמת קניין רוחני ו-DRM, באמצעות ההסבר המופתי הבא: "למה אנחנו זקוקים למכשירים סגורים? ככה. חלקם אמנם מזיקים לתעשיה, אבל הם קיימים". תזכרו את זה בפעם הבאה שתשדרגו את הסלולרי שלכם.
טלפון סלולרי של נוקיה. אולי הוא מזיק לתעשייה, אבל הוא קיים צילום: בלומברג
חבל ששומרי המסורת בנוקיה שכחו ששיתופיות ודיון פתוח מעשירים את האנושות ומסייעים להתפתחות התרבותית והטכנולוגית שלה. שירותים כמו ShiftSpace הם רק אחת ההוכחות לכך.
שניים נוספים, ממחלקת השמע, הם WikiAudio למוזיקאים; ו-Radio Drupal, פרויקט קוד פתוח, שיאפשר לכל פועל להקים תחנת רדיו מקוונת.
3. לאומיות פריכה
משרד Y&R אינטראקטיב של שלמור-אבנון-עמיחי זכה בפרס "אריה הזהב" בקאן (אחרי שקטף את מדליית הזהב בתחרות "קליאו" האמריקנית ופרס "קקטוס" הישראלי(, על שהדמים את האינטרנט הישראלי למשך חמש דקות, לציון שנה לחטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ללבנון. נו, לפחות למישהו זה עזר.
סבר פלוצקר חולם כבר עשור על הסלולרי האולטימטיבי, שיצויד במקלדת ויתמוך במסמכי אופיס כאילו היה סטיב באלמר. "האכזבה הנמשכת שלו" מתפייטים ב-ynet, "היא תמצית ההסטוריה העגומה של הסמארטפונים בישראל". אבל זה לא לגמרי מדויק. מצד אחד, צודקים אורן הוברמן ושוקי גלילי באומרם שהשוק הישראלי קטן מכדי להתחשב בו. מצד שני, חייבים להודות על האמת - לא הכל אנטישמיות, חלק מהבעיות הן אשמת אלה המתעקשים להשתמש באופיס בכל אשר ילכו.
היפנים, ברי מזל שכמותם, יכולים לנקום באפל בלי לוותר על שליטה אינטואיטיבית בסלולרי, זאת, הודות ל-GestureTek, ממשק דמוי Wii שמאפשר להתנהל מול הטלפון בדרך הכי ישראלית שיש - נפנוף.
בצד השני של העולם, גוגל היא זו שזוכה לגינוי על רקע לאומי - כלי תקשורת שמרניים בארה"ב מאשימים את החברה כי מדיניות ה-Doodles שלה אינה פטריוטית דיה, והיא לא מציינת חגים נוצריים או ימי זכרון באמצעות שרבוטים הולמים.
ייתכן שלא יהיה מנוס מהגליה של צמד העוכרים, ברין ופייג', למדינת הסיליקון, שמקימים שני הייטקיסטים אמריקאים בלב האוקיינוס.
עד שזו תקום, אפשר להתנחם בכך שאמונה היא לא מום גנטי, אלא פגם בר ריפוי. ב-New Scientist אפילו מדווחים עלEvogod , תוכנה שתאפשר למפות את התפתחות הדתות בעולם.
4. רוחות של טמטום
גוגל משמשת סדין אדום לכל מיני שמרנים, לא רק מהזן הפוליטי. ניק קאר, דווקאיסט רב פעלים, צבע את האינטרנט בשחור-לבן בכתבה שפירסם ב-Atlantic תחת הכותרת: "האם גוגל מטמטמת אותנו?". התזה המרכזית שלו היא שהיתרונות של האינטרנט: זמינות, נגישות ונוחות - גורמים לניוון ועצלנות מחשבתית ולחוסר יכולת להתרכז לאורך זמן. יתרה מכך, היא גם משפיעה על המדיה, שמזרימה לנו תקצירי מידע בעיתון, בטלוויזיה ובחיים. העולם כולו הפך למכונת יעילות משומנת, שאינה מתירה הרהור שאין בסופו מסקנה אופרטיבית, ופועלת כמו מנוע החיפוש הפופולרי בעולם: באמצעות אלגוריתם בינארי.
כצפוי, בין כל תגובות ההזדהות ("וואלה, גם אני הפכתי לאדיוט מאז הפס הרחב"), שחלקן התפרסמו בבלוג של קאר (ווב 2.0 הוא אופיום להמונים, או האינטרנט מעודדת חיפוש מידע על חשבון התעמקות וצבירת ידע), נשמעו לא מעט התנגדויות.
בלייס אליין מ-Techdirt סבור שהאינטרנט היא רק מדיום - אנשים טיפשים עם או בלי קשר אליה, מאט אינגראם טוען שהוא קורא יותר מאז פרוץ האינטרנט (אם כי לא ספרים), ג'ון באטל נשבע שהודות לאינטרנט הוא מחכים ללא הפוגה וקווין קלי הטכנו-אוטופיסט ממש מתעצבן.
ב-Read/Write Web מסרבים להתרגש, ומסבירים שרעש מקוון - או בעברית, הצפת מידע - עשוי לתרום ליצירתיות ולפרודוקטיביות. מקסימום, אם כלום לא עובד - פשוט עשו מנוי לאחד מהאגרגטורים הללו.
רעש מקוון תוצרת סין צילום: בלומברג
מצד שני, מאחר שהתופעה הזו, של הצפת מידע, מעסיקה לא מעט בלוגרים ישראלים (ואחראית בחלקה לנעילתו הסופנית של "מאבד תמלילים", הגלוב הקבוצתי של יובל דרור), אולי במקום לכתוב עליה עוד פוסט פשוט תאמצו את מסורת אבותיכם ותנוחו?
5. בפינצטה
האתנולוג השבדי אריק אוטוסון ערך תצפיות על הרגלי השיטוט של אנשים בקניונים, שוקי פשפשים (וגם מזבלות), כדי להבין את הפסיכולוגיה של החיפוש. המסקנה: המטרה אינה בהכרח רכישה, אלא התנסות והיכרות עם הצרכים האישיים. ב-Boing Boing השוו בין תיאוריית החיפוש האקראי הזו לבין החיפוש המקוון.
מה בין קניון למנוע חיפוש? צילום: חיים זיו
הבלוגר הקנדי דארן ברפוט מקשר למיני-תחקיר עיתונאי, שנערך בקרב מוזיקאים, ובחן את יחסם לקהל בולסי הצ'יפס ותאבי התיעוד, שמצוידים בסלולרי דרוך. "אנשים כל כך עסוקים בתיעוד הרגע, שהם שוכחים פשוט לחוות אותו", אמרה אחת הגיטריסטיות שרואיינו.
The Onion מדווח על חבילת ההרחבה החדשה של World of Warcraft.
ומוזילה הצליחה לקבוע שיא (שלא היה קיים קודם לכן) של יותר מ-8 מיליון משתמשי פיירפוקס 3.
