טוב שיש מי שנזכר בפרטיות העובדים
ההסתדרות אינה פורצת שום דרך. היא רק מנסה להגביל במקצת את כוחו האינסופי של המעסיק. אם תצליח במשימתה, המעסיק יוכל עדיין לעקוב אחר עובדיו, אך ייאלץ לעשות זאת באופן ממוקד ולא גורף
ממש שיעור בתקשורת. לא רק שיש בכותרת הזו את כל האינפורמציה הדרושה להבנת הסיפור, אלא גם פרשנות מובנית, וכל זאת ב־20 מילה בלבד. מי צריך לקרוא את ההמשך בכלל? והטוקבקיסטים באמת לא טרחו. "ההסתדרות הביתה", ו"עיני מכרת את נשמתך לשטן", היו כמה מהתגובות המפרגנות יותר, אחרות דרשו את התערבות ארגוני זכויות האדם, ובטח עד היום בבוקר הצטרפו גם קריאות נוספות להתערבות האו"ם, אמנסטי, בצלם ויוניצ"ף כנגד המהלך המבזה של ההסתדרות.
אבל האם ההסתדרות באמת חטאה לתפקידה והפקירה את פרטיות עובדיה? בדיוק להפך. ההסתדרות לא "תאפשר למעסיק לחדור לתיבת הדואר של העובד", כפי שטען אותו אתר בערבוב משונה של עובדות, דעות ושגיאות. היא מנסה להגביל במקצת פגיעה קיימת, כזו שנעשית היום בחופשיות בגיבוי החוק. נכון להיום, החוק להגנת הפרטיות אוסר מצד אחד על מעקב אחרי עובדים, ומצד שני מאשר אותה באופן גורף אם העובד הסכים לכך. המעסיקים, כמה מפתיע, לא מתביישים לבקש אישור כזה: רבים מהם מחתימים את עובדיהם ביומם הראשון על מסמך המאשר להם גישה מלאה לפעילותם במחשב. בכך הם זוכים לגישה חסרת גבולות: הם יכולים לקרוא את תכתובות האימייל שלהם, לנהל מעקב אחרי הרגלי הגלישה שלהם, ולהציץ להם במסך מרחוק בזמן העבודה.
ההסתדרות אינה פורצת שום דרך. היא רק מנסה להגביל במקצת את כוחו האינסופי של המעסיק. אם תצליח במשימתה, המעסיק יוכל עדיין לעקוב אחר עובדיו, אך ייאלץ לעשות זאת באופן ממוקד ולא גורף. במקרה הצורך, בפני בית משפט למשל, יצטרך להסביר את סיבת המעקב ולהוכיח חשד אמיתי לשימוש פלילי של העובד במחשב. בנוסף ייאלץ לחשוף את היקף המעקב וכמה זמן נערך. ההגבלה מועטה, אבל חשובה: הוא לא יוכל לעקוב אחרי כולם כל הזמן. זה בטח הרבה יותר טוב מכלום, ושאף אחד - גם ב־20 מילה נחרצות וקלות לעיכול - לא יספר לכם אחרת.