בלוגים אולימפיים
סין היא לא המקום הכי ידידותי בעולם לגלישה באינטרנט, אבל האולימפיאדה שמתקיימת שם היא הזדמנות זהב לספורטאים לספר על חוויותיהם בגוף ראשון. הנה כמה ספורטאים שבין האימונים לתחרויות גם מעדכנים את הבלוגים שלהם
15:4211.08.08
הציפיות
"מאחר שזו האולימפיאדה הראשונה שלי, אתם יכולים לשער שאני סופר מתרגשת", מתרגשת הקופצת למים האוסטרלית בריוני קול. "היו כל כך הרבה הודעות מאנשים שאיחלו לי את כל הטוב, וזה היה מגניב".
"השבוע שבדיוק הסתיים היה נהדר!", כתב בשבוע שעבר השייט האוסטרלי איאן מוריי. "שייטנו כל יום, נהנינו ממזג אוויר נהדר – שמיים צלולים ובריזות קלילות נעימות. (...) אשתי ושלוש בנותיי מגיעות תוך מספר ימים – יהיה טוב לראות אותן לפני שאני נוסע לבייג'ינג לטקס הפתיחה, שדוֹג ואני מתכננים להשתתף בו... איזו חוויה!"
טקס פתיחת האולימפיאדה בבייג'ינג צילום: בלומברג
"ארבע השנים האחרונות עברו כל כך מהר. מרגיש כאילו אתונה היתה רק אתמול", כותב השחיין האוסטרלי אימן סאליבן. "ההתרגשות וההייפ של כולם מבייג'ינג מדהימים – אני שמח שזה קורה רק פעם בארבע שנים, אחרת היתה נגמרת לי האנרגיה!"
"עליתי על טיסה של 13 שעות לבייג'ינג אתמול", כתבה האתלטית הריתמית הקנדית אלכסנדרה אורלנדו ביום פתיחת המשחקים, "ומההמראה ועד הנחיתה אי אפשר היה למחוק את החיוך מהפרצוף שלי. אני חוזרת בי. אני חושבת שהתעוררתי מחייכת. מעולם לא חשתי כל כך גאה לצעוד לתוך שדה תעופה מכוסה לגמרי בציוד הקנדי שלי".
"הכפר (האולימפי) הוא כמו עיר קטנה של האתלטים הכי טובים בעולם", מספרת אליס מרקוט, שחיינית צורנית קנדית. "יש חדרי משחקים, טלוויזיות גדולות, חדר כושר, קפטריה סופר-גדולה ומקדונלדס חופשי. הדירות שלנו בכפר ענקיות!"
"הגענו ביום שישי בזמן לארוחת צהריים, אז הלכנו ישר לאולם האוכל לאכול ולהסתכל על אנשים", כותבות השייטות הבריטיות כריסטינה בסדון וססקיה קלארק. "זה חייב להיות אחד המקומות הטובים בעולם לעשות את זה! אנשים גבוהים, אנשים נמוכים, אנשים עם שרירים דו-ראשיים ענקיים ורגליים רזות... זה משחק נהדר של 'נחש את הספורט'".
אדם קריק, חותר קנדי, מספר באכזבה שלא זכה להשתתף בטקס הפתיחה, אותו נאלץ לראות בטלוויזיה: "איך זה להיות חלק מהתוכנית העצומה הזאת? איך זה מרגיש להיות המושא של קריאות העידוד של הקהל? למרבה הצער, אני לעולם לא אדע, כי המירוץ הראשון הוא ב-10 באוגוסט".
החיים קשים
לא הכל זוהר בחיי הספורטאי האולימפי, מספרת אלכסנדרה אורלנדו: "אני באמת חושבת שהאדם הממוצע מאמין שאם אתה אתלט שמייצג את מדינתך, עשית את זה. יש תפיסה שכל האליטה של האתלטים מטיילת מסביב לעולם ועושים מה שהם אוהבים על חשבון הממשלה. לאנשים האלה אין מושג על מה הם מדברים. תשכחו להאנטרסים של האתלטים, כסף הוא הסוגיה מספר אחת בכל תכנון של טיול. אני לא נבוכה או מתביישת להודות בזה. זו מציאות שכולנו מתמודדים איתה".
הקופצת במוט האוסטרלית טטיאנה גריגוריאבה מספרת על בדיקות הסמים המביכות: "כשאתה מתחרה, זה נורמלי לעבור את הליך בדיקת הסמים. בהתחלה זה די מביך ללכת לשירותים מול מישהו שאתה לא מכיר וסביר להניח שלא תפגוש שוב, אבל זה חלק מזה. אף פעם לא היה אכפת לי כי סוכני בדיקות הסמים צריכים לעשות את העבודה שלהם. אלה חמש דקות של בושה ואז זה נגמר".
"אנחנו מתאמנים כל יום בשמש, גשם, שלג, ברד, רוחות חזקות וגלים גבוהים", מעיד אדם קריק על מאמנו הקשוח מייק ספראקלן. "יש לי זכרונות צלולים כבדולח של ברד בגודל אפונים מפליקים על האוזניים שלי, הסירה שוקעת בגלל רוחות וגלים חזקים, כסא ההחלקה שלי קפוא ולא זז, גופי קפוא ובקושי זז. אני זוכר שראיתי זוג אתלטים מניחים את הסירה שלהם אחרי שראו את מזג האוויר הגרוע באותו בוקר. מייק ניגש אליהם ובמבטאו הבריטי הרגוע והרך שאל מה הם עושים. 'אנחנו מאחסנים את הסירה. יש יותר מדי רוחות בשביל חתירה'. 'זה בסדר', הוא השיב בטון פייסני, 'לא כל אחד יכול להיות אלוף עולם'".
"מאז שהגענו לכפר (האולימפי), היו לנו שני סשנים של אימונים בבריכת האוניברסיטה של בייג'ין", כותבת אליס מרקוט. "המקום ממש נחמד, אבל זה הרגיש כאילו הטמפרטורה של הרצפה היא 40 מעלות".
"אני מקווה שהזיהום לא חמור כפי שצפוי", כתב אימן סאליבן. "אני חושב שליתר בטחון נישאר בתוך מבנים עד כמה שאפשר!"
למזלנו ידענו שהאירוע הזה לא יוכרע ביום הראשון", כותבות כריסטינה בסדון וססקיה קלארק על יום התחרויות הראשון שלהן. "לא הייתי אומרת שהעצבים הכריעו אותנו היום; ישנו היטב אמש, לא הקאנו את ארוח הבוקר שלנו, וחשנו ממוקדות ומוכנות להיכנס ליום המירוצים. זה פשוט היה יום קשה במשרד".
"זה לא רצוני ולא מקומי כאתלט להתייחס לצדק שבפעולות הממשלה הסינית כלפי המיעוטים שלה – עליהן יש לי דעות", כתב אדם קריק בהתייחס למחאה נגד קיום האולימפיאדה בסין, הפוגעת בזכויות אדם. "אבל אני אתייחס לנושא של שימוש באתלטים חובבניים כפיונים בחרם אולימפי ללחוץ על סין לאמץ ערכים שונים. תחרות אולימפית היא מצויינת באופן מובנה מכיוון שמקום האירוע הספורטיבי הוא א-פוליטי באופן מובנה. בלי קשר לגזע, אמונה, דת, צבע או נטייה פוליטית, כל מי שממלא את החוקים הפשוטים של התחרות חופשי לבחון את עוז רוחו מול האתלטים הכי טובים בעולם. חרם יהיה צעד פוליטי גלוי בתחום שמנסה בכל כוחו לא להיתפס לדעות קדומות חיצוניות".
