דואר אדום ועידות

סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: עולם חדש, בעיות ישנות

באמריקה נבחר נשיא חדש גם בזכות קמפיין הרשת, ובישראל המחוקקים מאשרים חוק מאגר מידע מסוכן; רשתות חברתיות ולקוחות לא משלמים טובים לעסקים ונתונים מפתיעים על הרגלי הצפייה בווידיאו ברשת

מזה חודשים רבים שהבחירות ארה"ב מעסיקות את העולם. כתבי טכנולוגיה, למרות הסטיגמה, אינם שונים; בעיקר לאור העובדה שהמירוץ לנשיאות, שהוכרע באמצע השבוע לטובת ברק אובמה, התנהל גם ברשת. שני המטות, הן הדמוקרטי והן הרפובליקני, עשו שימוש ניכר באינטרנט ומינפו את עוצמתה הקהילתית לטובת קידום המודעות ויצירת מעורבות בקרב מצביעים צעירים.

נוכחות מסיבית ברשתות חברתיות. עמוד הפייסבוק של קמפיין אובמה צילום מסך: facebook.com

גם מקיין וגם אובמה הפגינו נוכחות מסיבית ברשתות חברתיות, בלוגים ואתרי תוכן גולשים אחרים, אם כי הראשון - אולי מפאת גילו - עשה זאת בצורה יעילה פחות. ולמרות שהבלוגר טרי סוויני גורס כי אג'נדה פרו-אינטרנטית לא תסייע לאיש לזכות בבחירות, מניתוח של סוכנות הידיעות בלומברג עולה, כי לנוכחות המקוונת היתה תרומה גם לשורה התחתונה: מטה אובמה הצליח לייעל ולהרחיב את אמצעי גיוס הכספים, ומכיוון שזהו קמפיין הבחירות היקר בהיסטוריה, אין ספק שהדבר הקנה לו יתרון לא מבוטל בעזרת משאבים מצומצמים יחסית.

גם בישראל, שנמצאת בעיצומה של עונת בחירות נטולת ריגושים, יש מי שמסיק מסקנות: אהוד קינן מזכיר שהאינטרנט, עם כל הכבוד לה, היא רק חלק מקמפיין שלם ועדיין נחשבת לאחות קטנה של הטלוויזיה, לפחות ברמה התודעתית. דרור פויר מאידך, עייף מספאם בחירות מקומי בנוסח פייסבוק ומייחל ליום שבו המתמודדים ואנשיהם ישכילו לעשות שימוש יעיל באמת בכלים הטכנולוגיים שעומדים לרשותם.

אבל הבעיה עם הנבחרים שלנו היא פחות השימוש המושכל שלהם בטכנולוגיה לצרכי קידום עצמי, ויותר חוסר ההבנה המוחלט שלהם במשמעות הרת הגורל שיש לה על חיינו. אם מי מהם היה מבין מהן ההשלכות של תעודות זהות ביומטריות, מהו מאגר מידע וכמה קל לפרוץ אותו ולעשות בו שימוש לרעה - אם למי מהם היה אכפת - הם בוודאי לא היו ממהרים להעביר בקריאה ראשונה את חוק המאגר הביומטרי המעוות שיזם משרד הפנים. אבל במחטף נפסד ואופייני לפרלמנטרים המקומיים, העבירו 19 חברי כנסת שפקדו את המליאה (מתוך 120 שמתפקידם לנכוח בהצבעות), חוק שהמידתיות ממנו והלאה, שטומן בחובו הרבה יותר סכנה מאשר תועלת, ושההצדקה היחידה לקיומו באה לידי ביטוי בתעמולה שחוקה בנוסח המפד"ל.

מודל לדוגמה

רשתות חברתיות הן סוג של בזבוז זמן מקובל, אבל מחקר חדש של מרכז Demos ממליץ לארגונים לא להגביל את הגישה אליהן. במחקר, שנערך במימון אורנג' בריטניה (שבימים אלה מקימה רשת חברתית פנים-ארגונית, איזה צירוף מקרים), הושם דגש על מידת הרלוונטיות של השירותים הללו לעסקים, ונמצא כי האפשרות לתקשר עם לקוחות, שותפים עסקיים או ספקים פוטנציאליים על בסיס ידידותי - תורמת הן לעובד והן לחברה.

אם אתם חשים התנגדות בסיסית לכך שמישהו יקבע עבורכם באיזה אתרים לגלוש בשעות העבודה, הקדישו את סוף השבוע לשינון המניפסט של סטיב פאבלינה, בלוגר ואסיר לשעבר, שמונה 10 סיבות מדוע לא לעבוד כשכיר. למרות הניחוח הקואצ'רי של הבלוג כולו והרשימה בפרט, יש שם כמה תובנות ראויות להרהור.

בבלוג של VortexDNA פורסמו שני פוסטים (ראשון ושני) אודות יתרונות הסגמנטציה עבור עסקים, שמציגים פרשנות רחבה יותר לצורך האנושי כל כך בקיטלוג של אחרים על פי משתנים קבועים. על פי הכותב, קיילה קולבין, אין רע בכך שגופים מסחריים אוספים מידע מסוים אודות ההרגלים שלנו, כל עוד יש בכך כדי להועיל לנו, לחברה וכמובן - לעסק.

בגיליון נובמבר של ה-Harvard Business Review התפרסם מאמר שכותרתו: "כמה שווה לקוח לא משלם?". הממצאים שהציגו הפרופסורים למינהל עסקים משכו את תשומת ליבו של כריס אנדרסון, שתמיד שמח לקדם את התיאוריה הכלכלית שחינם הוא מודל עיסקי בר קיימא. מהמאמר עולה, כי לקוחות לא משלמים מועילים לעסקים רבים, לא רק לאתרי אינטרנט, גם למרכזי קניות, כלי תקשורת, סוכנויות נדל"ן ודומיהם, שמתבססים כולם על היכולת ליצור מצג שווא של פופולריות. במאמר הם מציעים מודל לכימות מספרי של אפקט העדר, כך שכל מנהל יוכל לחשב בדיוק כמה הכנסות תרמו לו אוכלי החינם.

ניק קאר, מנגד, סבור שלאפקט העדר יש השלכות כלכליות חיוביות, אבל מסווג את הדרכים שעסקים מקוונים יכולים להרוויח מכך בצורה אוטופית פחות ושקולה יותר מאנדרסון. גם מייק מוראן, יועץ לשיווק מקוון, בוחן את החברות הריווחיות באינטרנט, וקובע: אין דבר כזה מודל עיסקי חדש - הכלכלה החדשה זהה לכלכלה הישנה.

מארק אנדריסן, מייסד נטסקייפ ויזם אינטרנט מושבע, העניק ראיון למגזין "פורטפוליו", בו סיפר באיזה סטארטאפים הוא נוהג להשקיע (ומה הסכום הממוצע שהוא מוכן להמר עליו), המליץ לניו יורק טיימס לסגור את מהדורת הדפוס, התלהב מכרום ומאייפון והציע לא לפחד מגוגל.

אחיזת עיניים

המעצב טים לברכט יוצא נגד הטרנד העיסקי שמכונה Design Thinking, ומסביר שמתחת לכל ההגדרות הלולייניות מדובר בסך הכל בגישה שמקדמת את רעיון העיוועים שאנשי השיווק יודעים הכל יותר טוב מכולם.

המעצב יובל סער ראיין את רות קדר, המעצבת הגרפית שאחראית ללוגו של גוגל.

ההיסטוריה של הטקסט והתקשורת הגרפית מימי המערות ועד האינטרנט. בקמרקו.

תמיד חלמתם לעצב PC? הנה ההזדמנות שלכם.

בפינצטה

מסוכנת יותר מנהיגה בשכרות? גלישה ברשת צילום: shutterstock

סקר שנערך בארה"ב מצא כי אמהות למתבגרים מודאגות מהסכנות המקוונות שמאיימות על ילדיהן יותר מאשר האפשרות שהם ינהגו שתויים או ישתמשו בסמים. איזו אומה נהדרת.

ובאותו עניין, הבלוגר אסי שרעבי בפראפרזה על ניק קאר, שואל האם השילוב בין קוראי RSS לבין שירותי מועדפים שיתופיים, כמו דלישס, מסייעים לנו להיות רדודים מבעבר. לדעתו, עודף המידע שזמין בפנינו מעניק לנו אשליה שאנחנו צוברים ידע בזמן שאנחנו בסך הכל מלקטים מקורות שאין לנו זמן וחשק להתעמק בהם. ואפרופו קריאה לעומת סריקה מהירה של טקסט, ג'ון מיידמה מהבלוג Slow Reading חולק על מארק בורלין, פרופ' לאנגלית שבז לאינטרנט, באומרו כי אין רע ברפרוף מהיר על פני טקסטים באינטרנט, כל עוד לא שוכחים את השלב הבא: קריאה מעמיקה של טקסטים מודפסים.

ואפרופו טיפשות, העיתונאי סול הנסל מהניו יורק טיימס מגלה נתונים מפתיעים אודות הרגלי הצפייה בווידיאו ברשת. לדבריו, הגיע הזמן לנפץ את המיתוס שגולשים מתעניינים רק בסרטונים קצרים שמראים חתולים וסבתות מבצעים תרגילי אקרובטיקה. במאמר מוסגר הוא מביע את שמחתו על כך שהאינטרנט עשויה לשים קץ לטמטום שכופות עליכם מהדורות החדשות הטלוויזיוניות, שמנסות לרצות את כולם.

מארק אוונס משבח את הלודיזם, לפחות במכולת, ומבקש שיעזבו אותו ממכונות ממכר משוכללות וישיבו לו את החנווני.