כשהמחשב פגש את הרגש
המפגש בין מחשבים ורגש מעורר התרגשות ועניין בכל פעם מחדש. זהו צומת של הפכים, לכאורה: האמוציונלי והאלקטרוני, החם והקר, האינטימי והמנוכר
12:5720.11.08
המפגש בין מחשבים ורגש מעורר התרגשות ועניין בכל פעם מחדש. זהו צומת של הפכים, לכאורה: האמוציונלי והאלקטרוני, החם והקר, האינטימי והמנוכר. המדע הבדיוני עושה צימוקים ממחשב עצוב או מרובוטית המביעה געגועים. הקולנוע חוגג את ההזדמנות לעמת אנשים עם יצירי כפיהם המכניים. מ־R2D2 ועד
HAL, מ־Wall-E ועד I Robot - אין אפס; הסיליקון יכול לסחוט דמעה, והדמעה איננה מחלידה את האלומיניום, רק ממלאה את הקופות. ומה אומר המחשב על הרגש?
הפרויקטים של ג'ונתן האריס והמצגות שלו ברשת ובמוזיאונים המובילים בעולם הם מיצוי יפה ומגרה של כל מה שפיקנטי במפגש הזה. רגש ומחשבים מתערבבים יפה - מקום שיש בו ניגודים הוא מקום שבו האמנות והיצירתיות פורחים. והאמנות עושה פלאים כשהיא יוצאת לרתום את המחשב כדי לבטא רגשות, כמו בעבודות של האריס. כשהיא נדרשת לקלוט ולרתום הבעות אנושיות על גבי הרשת באמצעות חישוביות, זהו מרשם להצלחה. ואם האמנות יכולה גם לפענח את הרגשות המסתתרים בלב אדם, כפי שנעשה ב־wefeelfine.org, עוד יותר טוב. זאת פשוט גרסה נוספת, מקוונת ופחות מתנשאת, לסדרה מסוג "היפה והחנון".
ואפרופו חנונים - מה עם המפגש של הכלכלן והרגש? את רגשות התחרות והפחד הכלכלנים מכירים מקרוב. עצב, שמחה, קנאה ותיעוב לא זרים למי שחי בשווקים ולידם. רגשות אלה, בוודאי בעידן של נפילות בשווקים, אינם חדשים. אבל מה עם רגשות חיוביים? הסוד, שאותו גילה גם האריס, הוא לחפש דווקא את החיבור לחיובי. מה קורה כשכלכלנים, מן הרציונליים (שלא לומר מתוכנתים) שבין המדענים, נדרשים לרגשות חיוביים, מתחככים באהבה? ועוד יותר מזה, איך מתנהל המנאז'־א־טרואה של אהבה, מחשבים וכלכלנים?
כשחשבתי על השילוש הלא קדוש הזה של רגשות, מחשבים וכלכלנים נזכרתי בחידות הקלאסיות על הזאב, התרנגולת ושק הגרגרים שצריכים לחצות את הנהר בסירה שיש בה רק שני מקומות. הרי אי אפשר להשאיר את הזאב והתרנגולת זה עם זו, ואי אפשר להשאיר את התרנגולת עם הגרגרים. האם נסמוך על הכלכלנים מספיק כדי שנשאיר אותם לבד, בלי פיקוח, עם האהבה? ועוד כשיש מחשבים בסביבה?
מתברר שכלכלנים, כמו האריס וכמו המפיקים בהוליווד, מבינים את נפיצות התערובת של מחשבים ורגשות. גם הם, או לפחות אלה מביניהם שכותבים לקהל הרחב, מפנים זרקור רוטט של התעניינות אל אותו צומת ממש של מחשבים ורגש. במקרה של הכלכלנים, ההתעניינות היא בשידוכים מקוונים. גם כאן הפרדוקס מזמין תשומת לב: איך נכיר בין אנשים ונביאם לקשור קשר עמוק בלתי אם נועדו? איך יחליף המחשב שאין רוח באפו את השדכן או הדודה מלאי החמלה והאנושיים? איך נבטא בביטים ובבייטים את מה שקודם נעשה רק במבט חטוף, לחישה, מגע? את הריגוש הזה הכלכלנים מסרבים להשאיר לאחרים. להם יש משהו אחר לומר על אתרי שידוך מקוונים. ולמרבה הפליאה, העיסוק בעיקרו אינו במודל העסקי של אתרים כאלה, מספרי המינויים או הרווחיות שלהם.
כלכלנים תמיד עסקו בתקציב של משק הבית ובפעילות הכלכלית של בתי אב. אבל עכשיו, עושה רושם, הם מתעניינים יותר באופן שבו בתי האב נוצרים מלכתחילה: איפה אבא פגש את אמא, מתי ואיך הם החליטו להקים משק בית משותף. למחשב ולרשת יש כאן תפקידים מרכזיים. סטיב לוויט וסטיבן דבנר, מחברי רב־המכר "פריקונומיקס", עסקו בכך בהרחבה והקדישו כמה פרקים בספר לניתוח ההחלטות של הגולשים באתרי היכרויות. גם אצל טים הרפורד, מחבר "הכלכלן הסמוי" ו"ההיגיון של החיים", השידוך המקוון תופס מקום מרכזי. וכך גם בספרו של דן אריאלי, "Predictably Irrational", שנדון כאן בשבוע שעבר.
כך, למשל, הרפורד מספר איך עוצמת המשיכה בין אנשים מושפעת מהיחס המספרי בין המחפשים יותר משהיא מושפעת מתכונות המחפשים או מההתאמה ביניהם. אם בספיד דייטינג יש יותר משתתפים ממין אחד, ערכם של בני המין השני המצויים בשפע קורס. אריאלי, מצדו, מדווח על היתרון העצום בתחום שיש לאשה בלונדינית, גם אם הנשים האחרות משכילות יותר. הגבר הגבוה, מתברר, שובר הרבה יותר לבבות מחבריו ממוצעי הקומה. אז אל תנפחו את החזה, פשוט הצטיידו במדרסים. אל תשקיעו בלימודים, קנו מי חמצן.
בעניין אחד הכלכלנים לא אמביוולנטיים ולא רגשיים, וכנראה גם אף פעם לא יהיו: כסף זה טוב. זה מה שמסביר את הממצאים האחרונים: מי שגובהו רק כ־172 ס"מ ימשוך אותו מספר נשים כמו מי שגובהו 186 ס"מ, אם הכנסתו השנתית גבוהה מזו של חברו הגבוה ב־138 אלף דולר. נכון פואטי? או פתטי?
אם אורח שיתגלגל לכאן מהמאדים או רובוט שייקלע לכאן מציוויליזציה ממוכנת ביקום אחר יעיינו ברבי־המכר העוסקים בכלכלה שיצאו לאור בשנים האחרונות, הם עלולים לטעות ולחשוב שהשידוך המקוון הוא צורת האינטראקציה החברתית הראשית של בני אנוש. אחרת, למה הכלכלנים עוסקים באופן ההיכרות הזה בכזה בכובד ראש?
נראה שאנשי המחקר והעט הכלכליים התבלבלו לרגע ומחליפים - או מתיימרים להחליף - את המשוררים של אתמול, שהחזיקו במונופול הכתיבה על אהבה. במקום לשלוח מבטים כמהים דרך החלון, להסתרק מול הראי או לדפוק הופעה על החוף - האנשים בעולם הכלכלנים ממלאים כרטיסים על עצמם באתרי שידוכים, מדפדפים בכרטיסיהם של אחרים ומקישים Enter במקום לשלוח פרחים. לכן כדאי לומר לג'ונתן האריס ולאמנים אחרים שחושבים שהרגש והאהבה הוא תחום העיסוק הבלעדי שלהם ומאמינים שהרגש הוא עניין אנלוגי: היזהרו, עקומות הביקוש וההיצע אורבות גם לכם. חוק התפוקה השולית הפוחתת ועקומות תמורה באים במקום חריזה או קומפוזיציה של צבעים.
פרופ' שיזף רפאלי הוא ראש בית הספר לניהול והמרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה. sheizaf.rafaeli.net
