סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: שודדים, קבצים וזכויות יוצרים
בשבדיה מעמידים לדין פיראטים, באיחוד האירופי מנסים לשמר קבצים, האם חופש הביטוי פוגע בזכות הפרטיות, ולמה לא צריך מודל עסקי כדי לגייס הון
מקבצים
השבוע נפתח בשבדיה משפטם של מפעילי אתר שיתוף הקבצים The Pirate Bay, שהוכתר כבר כ"משפט העשור". למרות שיש עוד שנתיים כדי להכריע בסוגיה, ההליך המשפטי המתוקשר לעילא ללא ספק משעשע; אם ביום הראשון הפגינה התביעה חוסר מיומנות טכנולוגית בסיסית, הרי שביום השני כבר נשמטה הקרקע תחת 50% מהאישומים החמורים כלפי האתר: הפרת חוק זכויות היוצרים ומתן סיוע לגולשים להפירו. נראה כי הפיצויים שדורשות חברות המוזיקה - בסך 14.3 מיליון דולר - רחוקים מתמיד.
ספינת הפיראטים ממשיכה להפליג צילום מסך: http://thepiratebay.org/ ב-NewTeeVee מספקים מדריך למתעניינים בתיק, ב-ynet מספקים פרופיל על ארבעת מפעיליו השנונים של האתר ומפיקי צמד הסרטים התיעודיים Steal This Film מציעים תיעוד בלתי אובייקטיבי בעליל של המאבק המשפטי, השפעותיו הפוליטיות והשלכותיו על האינטרנט בכלל. הורידו ותיהנו, זה לגמרי חוקי.
ואם כבר קבצים: בהמשך לאבחנתו של קווין קלי, שאנחנו חיים בעידן ה-Movage - מירוץ מופרך שמחייב אותנו לשדרג מחשבים, תוכנות וטכנולוגיות וגורם לכך שבעוד שנה לא נוכל לגשת אל הקבצים שיצרנו לפני שנה - החליטו חוקרים מאוניברסיטת פורטסמות' הבריטית לפתח אמולטור תוכנה, שיאפשר לשמר את המידע זמין לנצח. היוזמה, שעלותה כמיליון יורו, היא חלק מפרויקט KEEP (ראשי תיבות של Keeping Emulation Environments Portable) של האיחוד האירופי, בו הושקעו עד כה למעלה מארבעה מיליון יורו. לדברי החוקרים, כמות המידע הדיגיטלי שייווצר בעולם עד 2010 יהיה גדול פי 18 מכל הספרים שאי פעם נכתבו בעולם, ולכן יש לנקוט בצעדי חירום על מנת לשמר אותו.
זכותכם
עוד כרזה לאוסף של לורנס לסיג אחרי ש-AP האשימה אותו בשימוש בלתי מורשה בתמונה של ברק אובמה, הגיש האמן והמעצב הגרפי שפרד פיירי תביעה נגד סוכנות הידיעות. הפוסטר שעיצב פיירי הפך לסמל במסע הבחירות של אובמה לנשיאות ארה"ב (בניו יורקר משווים אותו לאיור המיתי של "הדוד סם"), וכעת התגייסו לעזרתו אנשי המרכז לאינטרנט וחברה של אוניברסיטת סטנפורד. לורנס לסיג, אחד מהמשפטנים המגוייסים, קורא לגולשים לשלוח למרכז דיוקנאות דומים.
אבל התואר אמן (או עשיר כקורח) אינו ערובה לחוכמה או הגינות; דמיאן הרסט למשל, נקט בשיטות דומות נגד נער שהשתמש בחלקיק מאחת מיצירותיו בקולאז' עיצובי שיצר. אחרי שהמיליונר תאב הבצע הגיש נגדו תביעה, התאגדו כמה אמנים אחרים והביעו את מחאתם באמצעות שימוש מכוון באותו חלקיק.
חברת קנון לא אוהבת פארודיות. השבוע דרשה מחברת אוטומטיק (שמאחורי פלטפורמת הבלוגים וורדפרס) להסיר משרתיה בלוג שנכתב לכאורה בשמו של היועץ הטכני שלה, ומקפיד להציב את המילה fake בכל מקום אפשרי. החברה סירבה כמובן, אבל מייק מאסניק מ-Techdirt, שתהה מה עבר לאנשיה בראש, הגיע למסקנה שהם נוקטים בטקטיקת הפוך על הפוך ומנסים להגדיל את החשיפה לבלוג. בינתיים זה מצליח.
לא רק עורכי הדין של קנון מוטרדים מהקלות הבלתי נשלטת שמגלמת בתוכה האינטרנט. מספר משפטנים אמריקאים טוענים כי חופש הביטוי המקוון מהווה הפרה של הזכות לפרטיות, ומציעים להגביל אותו לאלתר באמצעות הטלת אחריות רבה יותר על בעלי אתרים. מוניטין שווה כסף.
ומעניין לעניין - פייסבוק עמדה השבוע במרכזה של מיני-סערה, כאשר החליטה לשנות את תנאי השימוש שלה באופן חד צדדי ומחוצף למדי, ולקבוע שכל המידע שהעליתם לאתר שייך לה; גם אם סגרתם את החשבון. לאור האיומים בחרם ותביעות ענק, מיהר מארק צוקרברג, מייסד ומנכ"ל החברה, לחזור בו ולהשיב את הבעלות על התכנים לידי בעליהם. בפוסט שפירסם באתר, המנהיג הדגול מזמין את הגולשים להשתתף בניסוח "מגילת זכויות ואחריות", אבל קארה סווישר מ-All Things Digital מציעה את הפרשנות האמיתית מאחורי הנוסח המלוקק של המחלקה המשפטית. זו אינה הפעם הראשונה שצוקרברג מפגין אווילות (ביקון, זוכרים?) ואמינות בנוסח דודי אפל, אבל ב-ValleyWag מרגיעים: ימיה של פייסבוק ספורים, שורה עליה קללת "שער במגזין Fortune".
אגב, תוך כדי המהומה פייסבוק פירסמה סקר עם ממצאים מפתיעים, על פיו מרבית הגולשים רוצים לבטל את השינוי, אבל ל-38% אחוז מהם לא אכפת. נראה שהממצאים של Slate, שקובעים כי המם הפייסבוקי 25 things מופץ כמו מגיפה, לא רחבים דיים; הוא גם מדביק את המשתמשים באי-ספיקה מוחית.
כסף קל
היזם המיליארדר מארק קובן מציע ליזמים וסטארטאפיסטים הרפתקנים חבילת סיוע יצירתית, שמבוססת על מימון בקוד פתוח: העלו את התוכנית העסקית לבלוג שלו והוא והגולשים יכריעו האם הרעיון ראוי להשקעה. המיזם הזוכה, שיעמוד ב-13 התנאים שהציב קובן, יוכרז בבלוג. בלינמגזין מצטטים את סת' גודין, שסבור שהאתגר הזה יגרום ליזמים להבין שהם לא באמת זקוקים למימון הזה. חברת התוכנה המצליחה 37Signals היא עדות לכך.
טוויטר, לחילופין, מוכיחה את ההיפך; מודל עסקי זה לפראיירים. השבוע גייס אתר הקצרנות 35 מיליון דולר נוספים, ולדברי אחד המשקיעים, הסכום הזה יכול להחזיק אותם במשך שנים. ב-TechCrunch מסבירים שטוויטר שווה ממון כה רב משום שהוא מנוע חיפוש טרנדים, שמאפשר לדעת במה מתעניין ההמון. ומיהו ההמון? על פי סקר חדש של מכון המחקר Pew, מדובר בצרכני חדשות רעבתניים בגילאי 25-34. מה עוד? 11% מהאמריקנים השתמשו בטוויטר והם מתרבים במהירות.
השבוע התקבצו רבים מהם לטקס פרסי ה-Shorty, האוסקר של הטוויטרים. ב-Wired ראיינו את הזוכים ובניו יורק טיימס עידכנו על המתרחש. מטא זה כאן.
בפינצטה
האיחוד האירופי הולך ומתברר כגננת לא רעה בכלל. אחרי שאיים בחקיקה שתחייב את יצרניות הסלולר להציע מטענים אוניברסליים למכשיריהן, הכריזו החברות בהתאחדות ה-GSM (ביניהן נוקיה, סוני-אריקסון, סמסונג, LG, מוטורולה ואחרות), כי עד 2012 יציעו תקן אחיד לכבלים ומחברים סלולריים. אפל, אגב, לא הצטרפה.
הוצאת הספרים הרפר קולינס אולי לא תמיד פוגעת בול (ע"ע "ספרי וידיאו"), אבל אי אפשר להאשים אותה שהיא לא מנסה להתעמת עם המציאות.
למה באמת מסוגל הבלקברי של אובמה.
ניצולי שואה דורשים מ-Youtube להסיר mashup סאטירי המציג את היטלר כשהוא מאבד את עשתונותיו לנוכח בעיות החניה בת"א. יוצרי הסרטון הופתעו מהתגובה, אבל אסי שרעבי מ-No Man's Blog מופתע דווקא מכך שהתקשורת הבינאישית שלנו כל כך מושפעת ממחוות גופניות, שלא משנה איזה תמליל יוצמד לקליפ הזה - הוא תמיד יעבוד.
פרופ' אריק גולדמן מאוד אוהב את וויקיפדיה, אבל חושש שמה שהופך אותה לנפלאה כל כך - זה בדיוק מה שלא יאפשר לה לשרוד לאורך זמן. הוא לא היחיד שחושב כך, וב-RWW מתלוננים על הסירוב הגורף (ומלא הצביעות) של הוויקיפדים להסתמך על בלוגים כמקורות ציטוט
