ימי הנודלס: הגיקים חוזרים לגראז'

הגיע הזמן להפסיק לייבב. אולי הכלכלה נמסה כמו חמאה על גג פח לוהט, אבל עבור כמה מאיתנו - ואולי גם עבורכם - מדובר בזמן טוב. באף תקופה אחרת בהיסטוריה הזכורה לנו לא היה קל וזול כל כך לפתוח חברה שיכולה להיות רווחית מאוד. מחיר ההקמה של סטארט־אפ המבוסס על האינטרנט הוא כמעט אפסי.

אפשר לכנות את סוג העסק הזה LILO, ראשי תיבות של "מכניסים מעט, מקבלים הרבה". פעם זה היה מקובל - חברות ענק, בהן מיקרוסופט ואפל, התחילו כגחמה של צעירים נלהבים וחדורי חלומות, ששיחקו בטכנולוגיות שנות השבעים במוסך המאובק בביתם. היום, בעידן האינטרנט המהיר והאלחוטי, זה אפילו יותר קל.

חברה מהלפטופ

אז איך מתחילים? טוב, זה דורש רעיון מצוין למוצר שיענה על צורך של המאה ה־21. בימינו תצליחו הכי הרבה עם מוצר שמכניס לאנשים כסף או חוסך להם כסף. זכרו שהשקת מוצר עכשיו תהפוך את החברה שלכם לחזקה יותר אחר כך - אתם תלמדו איך לנסוע על אדי בנזין עד שהכלכלה תשתפר.

זה מה שג'ון טיימן עושה. הוא סופר שחי בסן פרנסיסקו, ושם פגשתי אותו, כאשר כתב ביקורת למגזין עסקי שערכתי. ביוני האחרון ידע טיימן מעט מאוד על טכנולוגיה ואפילו פחות מכך על עסקים. אבל הוא חלם על אתר שיסכם ביקורות על מכוניות ממקורות שונים וידרג כל מודל של מכונית חדשה.

טיימן אמר שהוא מתכוון לבנות את האתר כעבודה צדדית, בעוד הוא ממשיך לכתוב למחייתו. הוא עבד בחברה החדשה שלו רק בלילות ובסופי שבוע. אה, כן, והיו לו רק כעשרת אלפים דולר. "בהצלחה עם זה!", חשבתי. הרבה יותר קל להעלות רעיונות מאשר לממש אותם.

טיימן התחיל לעבוד כשלרשותו רק המחשב הנייד שלו. בהיותו בחור מאורגן במיוחד, הוא גילה די מהר הרבה מציאות באינטרנט, כולל ספרי הדרכה ואתרים שמלווים אותך לאורך כל התהליך. באתר 37signals.com הוא למד את שפת התכנות רובי און ריילס, שאידיאלית לפרויקט שלו. הוא ביקר באתרים RentACoder.com ו-Elance.com, שבהם אתה יכול למצוא מתכנתים. הוא למד את אוצר המילים הדרוש כדי לתאר את הפרויקט לשותפים, ומצא את המתכנת הראשון שלו, תושב אוקראינה. בתוך חודשים היה לטיימן צוות וירטואלי של 20 אנשים שעבדו עבורו בחמש מדינות. "בעצם עד למסיבת ההשקה אפילו לא פגשתי את הבחור שבנה את רוב האתר", הוא אומר.

המתכנת הזה, אגב, אהב כל כך את הרעיון של טיימן עד שהסכים לקבל שכר נמוך מהרגיל בנוסף למניות. ככה זה כשיוצאים לשוק בזמן משבר.

MotorMouths.com הגיח לאוויר העולם בינואר. טיימן חישב ומצא שהוא עבד על האתר בערך עשר שעות בשבוע, בלי להוציא סנט על שיווק או פרסום. הצמיחה צנועה אך יציבה: כמעט עשרת אלפים איש מבקרים באתר מדי יום, הוא אומר, וכולם שמעו על האתר מפה לאוזן ודרך תוכנה שמאתרת ביקורות דרך האתר הפופולרי טוויטר.

העלות לטיימן? "כמעט 9,800 דולר, כולל הכול", הוא אומר. לפי החישוב שלו, הוא מוציא כ־75 דולר בכל חודש על שרתים והוצאות אחרות. ובנוגע להכנסות - הוא בדיוק מכר את הפרסומת הראשונה שלו תמורת, טוב, סכום נמוך בן שלוש ספרות. אבל זו התחלה. "כבר הגענו לרווחיות נודלס".

איור: יונתן וקסמן

שיטת הפייסבוק

את המונח "רווחיות נודלס" טבע פול גראהם, משקיע סטארט־אפ מעמק הסיליקון, דוגמה ומופת ליזמי LILO. המשמעות היא שהסטארט־אפ מחזיק את עצמו וגורף די רווחים כדי שתוכלו להתקיים על נודלס בזמן שהעסק שלכם צובר תאוצה.

"קשה לדמיין מצב שבו חברות יהיו זולות יותר", אומר גרהאם. "אתה כבר לא יכול לעקוב אחרי עלות הקמה של חברה בנפרד מהוצאות המחיה של האדם. בימינו חברה לא יותר יקרה מתחביב".

גרהאם הוא שותף ב"Y קומבינייטור", חברה ממאונטן ויו, קליפורניה, שמשקיעה סכומי כסף קטנים בסטארט־אפים בנוסח LILO בתקופת הנודלס שלהם. ההבדל בין סטארט־אפ ובין עסק קטן, אגב, הוא שסטארט־אפ מתוכנן לצמוח. גרהאם אומר שזה ההבדל בין מספרה לבין פייסבוק. "מספרה מתרחבת בשיעור ליניארי", הוא מסביר. "אתה חייב להשקיע עבודה כפולה, כדי שהרווחים יגדלו פי שניים". אבל פייסבוק גדל בטור מעריכי.

גרהאם אומר שלמרות המשבר, מספר האנשים שמקימים חברות לא השתנה לעומת שנה שעברה. זאת משום שבמהלך חמש השנים האחרונות, כשחיבור מהיר לרשת נהפך לנפוץ כמו חיבור לחשמל, השתנה המודל של הקמת חברה מקוונת.

פעם סטארט־אפים רצו להשיג מימון לפני שהושקו. חשבו על האב־טיפוס של הדוט.קום - אמזון. רק אחרי שקיבל צ'ק של 300 אלף דולר מהוריו, התיישב ג'ף בזוס לבנות את האתר שלו. באופן מסורתי, יזמים משקיעים קודם כל בכתיבת תוכנית עסקית: מסמך שמפרט מה הם מתכוונים לבנות. רק אחרי שיש להם כסף ביד, הם מתחילים לעבוד.

יש שני חסרונות למודל הזה, ושניהם קשורים לסיכון שבהשקעה. סיכון ראשון: לעתים קרובות המייסדים נשארים עם חלק קטן מהחברה בסופו של דבר, מפני שהשליטה שלהם מידלדלת בכל סבב גיוס. סיכון שני: פעמים רבות אין התאמה בין ההנחות שמופיעות בתוכנית עסקית תיאורטית לבין המציאות. הרבה תוכניות עסקיות מצוינות הפכו לסטארט־אפים מחורבנים - עוד סיבה לקריסת בועת הדוט.קום.

אבל עם LILO, תוכניות עסקיות הן משניות, מפני שאתה יכול לבחון קודם כל את הרעיון בהוצאה מינימלית, בלי לנסות לשכנע אנשים אחרים לרכוש אותו. כמו שאמר לי לאחרונה ג'וי איטו, עוד משקיע הייטק מפורסם: "העלות של כתיבת תוכנית עסקית גבוהה כמעט כמו עלות הניסוי".

זה בהחלט נכון לגבי ג'ו ג'ביה ובראיין צ'סקי. השניים, שלמדו יחד בבית הספר לעיצוב של רוד איילנד, עברו לסן פרנסיסקו לפני כמה שנים בכוונה מעורפלת לפתוח עסק. רגע ה"אאוריקה" שלהם הגיע באוקטובר 2007, כשכנס מעצבים ענק רוקן את היצע חדרי המלון בעיר.

"חשבנו, למה לא לארח אנשים בדירה שלנו?", אומר ג'ביה. "זו היתה דרך לעשות עוד קצת כסף, כדי לפצות על שכר הדירה היקר ששילמנו". לחבר'ה היו עוד מיטה, ספה ומזרן מתנפח, והם החליטו להציע באתר הכנס לינה וארוחת בוקר אד־הוק. כך נולד AirBnB.com. הם הרוויחו אלף דולר בשבוע ההוא ונדהמו לגלות שהלקוחות שלהם לא היו צעירים מרוששים אלא חבר'ה מבוגרים יותר, בהם גם אב לשלושה בן 45. "זה הפריך לגמרי את ההנחות שלנו", אומר ג'ביה.

מכיוון שלא היה להם כסף, הם צירפו לעסק את שותפם לדירה לשעבר, ניית'ן בלצ'ארקזיק, שהיו לו כמה מיומנויות טכניות. הוא בנה את האתר, שבתחילה התבסס על לו"ז כנסים בערים גדולות, ועזר למארחים להציע שירותי אירוח למבקרים.

AirBnB.com טיפל בהעברות הכספים בין האורחים למארחים, וגבה 10% מהאורחים ו־3% מהמארחים. התנועה גדלה. לאורך הדרך, הם הקשיבו ללקוחות שלהם והתאימו את האתר לדרישות. הוועידה הדמוקרטית ב־2008, שגרמה למחסור בחדרי מלון, עזרה להם להתפרסם. בעזרת כישורי העיצוב שרכשו בלימודים, הם עיצבו קופסאות דגנים מוזרות של ברק אובמה וג'ון מקיין ורשמו הכנסות של 30 אלף דולר ממכירתם כפריטי אספנות - מה שאפשר לחברה להמשיך להתקיים.

עם אתר "מלונאות הגרילה" הייחודי וקופסאות הדגנים שלהם, הגיעו ג'ביה וצ'סקי ל־CNN, להרבה רשתות טלוויזיה מקומיות, ל"ניו יורק טיימס" ול"וול סטריט ג'ורנל". האתר שלהם גדל, לפחות די הצורך כדי לקבל 20 אלף דולר מ־Y קומבינייטור.

לפי ג'ביה, כיום יש ל־AirBnB.com כמעט 12 אלף משתמשים רשומים, ויותר מ־3,000 נכסים ברחבי ארצות הברית. הוא אומר: "כשהכלכלה מידרדרת, העסקים שלנו משתפרים". שוב, זוהי סכמת ההתעשרות האטית: העסק מייצר די כסף כדי לממן מגורים ומזון לשלושת מייסדיו, שגרים ביחד בדירה שמשמשת גם כמקום העבודה שלהם.

רוכבים על ההאטה

האם זה יהיה פייסבוק הבא או טוויטר הבא? מי יודע. סטארט־אפים רבים יותר נכשלו מאשר הצליחו. ריד הופמן, המייסד והמנכ"ל של הרשת החברתית העסקית LinkedIn ומשקיע בסטארט־אפים רבים, אומר: "הבעיה הגדול ביותר הניצבת בפני כל אתר היא התפוצה". בעולם שבו קל כל כך להקים חברה, האם מישהו ימצא אותך?

אבל שוב, משבר כלכלי הוא ידידם הנאמן של אנשי ה־LILO. איטו אוהב להגיד ש"מחיר הכישלון הוא זול. הוא כל כך נמוך, שאתה יכול לנסות עוד כמה פעמים". כשהמצב הכלכלי בכי רע, אף אחד אינו מבחין ולאף אחד לא אכפת מעוד כישלונות. זה יוצר סביבה מעודדת לסיכונים, ורק כך צומחת יזמות. ובאותו זמן, השקת חברה במצב הנוכחי מחייבת סוג של משמעת, שמכריחה יזמים לשמור על עלויות נמוכות ולשווק בחוכמה.

רוב האנשים יחשבו שטיימן לא היה יכול לבחור תזמון גרוע יותר להקים חברה שתלויה בפרסומות למכוניות. אבל הוא ידע שזה ילך. "רציתי לצאת לשוק בתקופת השפל, כדי שכששוק הפרסום יתאושש, MotorMouths יישב טוב", הוא אמר לי לפני כמה ימים. הוא אמר שהוא אופטימי, בהתבסס על הנתונים האחרונים שמראים שהפרסום למכוניות נמצא במגמת עלייה. "אם תימשך מגמת הצמיחה הנוכחית שלנו, החברה תוכל להגיע להכנסות של 250 אלף דולר בתוך 18 חודשים". כמובן, המצב הכלכלי עשוי להמשיך להידרדר. מה יקרה אז? טיימן כבר עובד על הרעיון הבא.