טהראן זה כאן: מתי האינטרנט יחולל שינוי גם אצלנו?
באיראן צעירים משתמשים ברשת כדי להתקומם. כדי שהפוליטיקה הישראלית תצא ממצב האופליין שהיא תקועה בו ותתקדם גם היא למדיה האינטרנטית של דיבור בין שווים, דרוש דבר אחד: מנהיג
בימים האחרונים אני מתקשה לדבר על משהו אחר חוץ מההתקוממות באיראן. היה מי ששאל למה זה לא קורה כאן. למה בישראל האינטרנט והרשתות החברתיות, כלומר כל הפייסבוק והבלוגים והטוויטר האלה לא מצליחים להזיז שום דבר, לא לימין ולא לשמאל. למה הפוליטיקה שלנו היא כל כך אופליין, כל כך טלוויזיה ועיתונים, מנוהלת כמו הרצאה של מורה לתלמידיו, ולא כמו שיחה בין שווים. למה הדברים אינם משתנים?
המאבק לחירות משתקף מתוך חשבונות הטוויטר האיראנים איור: ליאב צברי
טוב, זה לא שאנחנו חיים באיראן, אני אומר להם. בכל זאת עוד לא הגענו למצב שכופים על הציבור פה מנהיגות שהוא לא בחר. אף שהמרחב הדמוקרטי פה מצטמצם, ועוד רגע אסור יהיה להגיד "נכבה" בלי לראות שופט, עדיין לרוב אפשר לדבר כאן על דברים. עדיין לא דיקטטורה פה, בינתיים.
אבל גם ארצות הברית לא היתה דיקטטורה, ותראו מה קרה עם הנשיא אובמה. תראו את ההתגייסות, הרעש, הכסף. זה נכון, אני אומר, אבל שם היה להם את אובמה. לא כל יום נופל עליך מנהיג כזה, שאומר את כל הדברים הנכונים באופן כזה מעולה. לא כל יום אתה מקבל כוכב רוק עם יכולות פוליטיות של נסיך. כאילו, מי אתם רוצים שידליק פה את הצעירים? ציפי? ביבי? אהוד?
כמו בהרבה מקומות בעולם, בשנים האחרונות נהיה כאן אינטרנט מעולה, שרק הולך ומשתבח. יש עשרות אלפי בלוגים שמייצרים תוכן מרתק על נושאים שנעים בין פרידות כואבות של בני זוג עד ביקורת תקשורת, ומאות אלפים קוראים אותם מדי יום. ישראל היתה אחת המאמצות הזריזות ביותר של פייסבוק, כשהרשת החברתית הזו יצאה מאמריקה. אנחנו וטורקיה, פחות או יותר. וטוויטר מתחיל לתפוס פה קצת, וככה מתגוששים מה עושים איתו...
וזה כל מה שצריך כדי לחולל את השינוי, בסופו של דבר. זו התשתית של היום יום, הידיעה שאתה נכנס פעם ביומיים לפחות לפייסבוק כדי לבדוק מה חברים שלך עושים ואומרים ושולחים. והידיעה שיש לך כמה בלוגים שאתה עובר עליהם, כי הם מחכימים או מרגשים או מצחיקים. זה כל מה שצריך. הצעירים האיראנים שמזיזים עכשיו מהפכה בטוויטר לא הגיעו אליה כדי להפיל את הממשל, אלא כדי לקבל עדכונים על החיים של החברים שלהם.
אז מה שנשאר למי שרוצה להזיז משהו זה להמשיך לפעול ברשת, ולהאזין למה שקורה בחוץ, עד שהחיבור יקרה. עד שיבואו המאבק או המנהיגה שיסחפו את האנשים, שירגשו אותם. כשזה יקרה, האנשים ברשת כבר יידעו מה לעשות — בדיוק מה שהם עושים עכשיו.
