פילם נואר: פרשת הדרכים של קודאק ישראל

לאחר שחברת קודאק העולמית הגישה בקשה להגנה מפני נושים, Chapter 11, עומד מרכז הפיתוח של קודאק בישראל בפני תקופה של חוסר ודאות. המרכז, שמהווה למעשה גלגול מאוחר של ספינת הדגל של תעשיית ההייטק הישראלית בשנות השמונים והתשעים, סאיטקס, עומד וחוזה בחברה-האם שלו פושטת רגל.

עם זאת, בחברה הישראלית משדרים אופטימיות באשר להמשך פעילות המרכז בישראל. לטענתה, למרות מצבה הרעוע של החברה־האם, מרכז הפיתוח הישראלי - הגדול ביותר של החברה מחוץ לארה"ב - הוא בעל חשיבות לאסטרטגיה החדשה של קודאק ליציאה מהמשבר: התמקדות בדפוס הדיגיטלי.

"שוק בקיפאון"

איש לא הופתע מבקשתה של קודאק בשבוע שעבר להגיש בקשה להגנה מפני נושים, הגנה שתאפשר לה למכור פעילויות ופטנטים ולהתמקד בפיתוח הדפוס הדיגיטלי. חברת הצילום והפילם שהוקמה ב־1880 והפכה לענקית עולמית עם רווחי שיא של 2.5 מיליארד דולר ב־1999, קרובה מתמיד לחדלון, אם כי להספיד אותה יהיה עדיין מוקדם מדי. ה

חברה צברה הפסדים של 222 מיליון דולר ברבעון השלישי של השנה שעברה, רבעון תשיעי ברציפות של הפסד. ב־1988 העסיקה קודאק יותר מ־145 אלף עובדים, כיום היא מונה אולי עשירית מכך. מחיר מנייתה נחתך בכ־90% בשנה האחרונה. רבים שיערו כי החברה תיאלץ למכור את עצמה או לפחות את הקניין הרוחני שלה; זו הסיבה ככל הנראה להודעתה כי היא תובעת את אפל, פוג'י ו־HTC.

קודאק מהמרת כרגע על תחום הצילום הדיגיטלי וסבורה כי הרווח יגיע משם. אך היא התנהלה בכבדות עם השקת מוצרים חדשניים בשנים האחרונות ואיחרה בהשקת מוצרי דפוס דיגיטליים. אבל קודאק אינה השחקנית היחידה בשוק הדפוס האנלוגי שסובלת מהמשבר. גם חברת הדפוס הגרמנית מנרולנד הודיעה בתחילת השנה על פשיטת רגל ועל כוונתה להירכש, וכך גם שינוהרה והאמדה היפניות. חברת הדפוס הגרמנית היידלברג איבדה 95% משווי השוק שלה בשנים האחרונות.

"שוק הדפוס שאיננו דיגיטלי מצוי במקרה הטוב בקיפאון", אומר בכיר בתעשיית הדפוס בישראל. לדבריו, "זה מגיע באופן חד־משמעי מהשימוש באינטרנט ובמובייל, אבל גם מהתחרות שמגיעה מכיוון הדפוס הדיגיטלי שממשיך לצמוח ביותר מ־20% בשנה. תעשיית הדפוס הדיגיטלי, שכוללת דפוס על אריזות מוצרים או חפצים שונים, חלקה מותאמת אישית, מגלגלת 650 מיליון דולר בשנה ומספקת לשחקנים שנותרו בה, כגון החברות HP אינדיגו וזירוקס, יתרון עצום.

בניין קודאק ישראל בפתח תקווה צילום: עמית שעל

עשוי להימכר לאחת מענקיות הדפוס

מרכז הפיתוח של קודאק ישראל עונה בדיוק על התחומים שאליהם מעוניינת קודאק הגדולה להתרחב: דפוס דיגיטלי ודפוס לאריזות, ולכן סביר להניח שחשיבות המרכז לשרידותו של הענק מרוצ'סטר תהיה קריטית אף יותר בעתיד הנראה לעין. בכל זאת, במונחי כוח אדם, אין ספק שקודאק ישראל קטנה הרבה יותר מזו שקיבלה קודאק כאשר רכשה אותה ב־980 מיליון דולר, סכום שגבוה הרבה יותר משווייה הנוכחי של קודאק כולה.

אם בעת רכישת קריאו ישראל על ידי קודאק בשנת 2005 הועסקו במרכז הפיתוח הישראלי 1,150 עובדים, הרי שמבדיקת "כלכליסט" עולה כי מועסקים בה כיום 370 עובדים. החברה אמנם לא ביצעה סבבי פיטורים בחצי השנה האחרונה, אך העובדים ממשיכים לעזוב את שורותיה.

מנכ"ל קודאק ישראל חזי רוטמן. יעזוב בשבועות הקרובים צילום: תומריקו

חלק מהעובדים כבר עברו אל המתחרות: חטיבת הדפוס הדיגיטלי של HP המבוססת על אינדיגו שבנס ציונה, ומעבדות הדפוס של בני לנדא באזור התעשייה הסמוך ברחובות. עובדים נוספים עשויים אף לזלוג לכמה סטארט־אפים בתחום הדפוס: סקודיקס, אקסג'ט או הייקון. גם מנכ"ל המרכז חזי רוטמן הודיע לאחרונה על עזיבתו, שתצא לפועל בתוך שבועיים.

מה יעלה בגורלם של עובדי קודאק בישראל? כל ההערכות בשוק מדברות על המשך קיומו של המרכז הישראלי כמרכז אסטרטגי עבור הישרדותה של קודאק, ובמקרה הגרוע הוא עשוי להימכר יחד עם קודאק הגדולה לאחת מחברות הדפוס הגדולות בעולם. ייתכן שתהיה זו HP, זירוקס או אפילו ענקית דפוס אסייתית.

בניגוד לעמיתו מארה"ב, מרכז המו"פ הישראלי לא צפוי לעמוד מול חדלות פירעון, ובתקופה הקרובה לא צפוי להיתקל בקשיים תזרימיים. פעילות המרכז הישראלי לא ממומנת מכספי התאגיד האמריקאי שהגיש את בקשת Chapter 11, אלא מקודאק אירופה שלא נמצאת בהליכי הקפאה או כינוס. עם זאת, המרכז הישראלי כפוף להחלטות האסטרטגיות של ההנהלה האמריקאית שמקום מושבה ברוצ'סטר שבמדינת ניו יורק.

געגוע לשנות התשעים

בכל זאת, קריסתה של קודאק, ובמידה רבה כניסתו של מרכז הפיתוח הישראלי לעידן של אי־ודאות, היא מכה נוספת לתעשיית הדפוס המפוארת שצמחה בישראל בשנות השמונים והתשעים, ואקורד סיום צורם נוסף לסאיטקס (Scitex), שהוקמה ב־1968 בידי היזם אפי ארזי ושנחשבת עד היום לאם המייסדת של תעשיית הדפוס הישראלית.

היא צמחה בשנות התשעים של המאה הקודמת בעיקר על ידי רכישת חברות בתחום הדפוס, ומכירותיה הגיעו לשיא של 730 מיליון דולר ב־1995; אך היא צברה הפסדים ובסופו של דבר נרכשה דווקא על ידי עמוס מיכלסון ודן גלברט, ישראלים שהיגרו לקנדה והקימו את חברת הדפוס המתחרה קריאו. אלה רכשו את פעילות קדם־הדפוס של סאיטקס תמורת 480 מיליון דולר ב־2000, בעוד שחלק אחר של החברה, סאיטקס ויז'ן - חטיבת ההדפסה בפורמט רחב - נמכר למתחרה HP תמורת 230 מיליון דולר בשנת 2005.

באותה שנה רכשה קודאק את מרכז הפיתוח הענק של קריאו שהעסיק אז 1,150 עובדים, רכשה קרקעות באזור התעשייה של פתח תקווה, ובנתה שם מתחם משרדים ענק בן 25 אלף מ"ר בהשקעה של 50 מיליון דולר. כיום מושכרות כמה קומות בבניין עבור שוכרי משנה, כגון חברת איילקס, אך קודאק עדיין תופסת את מרבית הקומות בבניין.

לאחר הרכישה הפעילה קודאק את המרכז הישראלי בארבע פעילויות שונות שמעולם לא רוכזו על ידי סמכות ניהולית אחת. לכן נוהלה קודאק על ידי ארבעה מנכ"לים משותפים; אחד מהם הוא האחראי על פס הייצור של המדפסות בישראל, אבי ולדמן, שנאלץ לפטר שלוש שנים לאחר הרכישה כ־200 עובדי ייצור, עם החלטת קודאק להעביר את פס הייצור לסין. בהמשך הצטמצמה פעילותן של שאר הפעילויות האחרות של קודאק בישראל: הדמיה דיגיטלית, דפוס דיגיטלי, תוכנה וחומרים מתכלים.

צילום: שאול גולן

"עובדים על מוצר שעשוי לבצע מהפכה"

הפעילות הישראלית של קודאק היוותה ללא ספק את חוד החנית של הענקית העולמית בתחום שבו ככל הנראה היתה צריכה להשקיע יותר, הדפוס הדיגיטלי. בקודאק ישראל עובדים כיום על מוצר שלדבריהם עשוי לבצע מהפכה בעולם הדפוס הדיגיטלי: מערכת ה"פרוספר", שהבקר האלקטרוני שבבסיסה פותח כולו בישראל, ושמטרתה להפוך את מכונות הדפוס ההמוניות בבתי הדפוס לדיגיטליות. מערכת פרוספר תדפיס אלפי דפים בדקה הניתנים להתאמה אישית בדפוס דיגיטלי, ותהווה תחרות למערכת המקבילה מבית HP אינדיגו הישראלית.

אך עם זאת, המרכז הישראלי נשאר נטוע עמוק גם בפעילות דפוס האופסט, הדפוס הלא־דיגיטלי, וכן בפעילות ניהול תהליכי דפוס. שתיהן מכניסות כמות גדולה של מזומנים לחברה, אך אינן נהנות מצמיחה ומרווחיות כבעבר. קודאק ישראל ממשיכה להוביל את תחום אריזת המוצרים בקודאק העולמית, ובשנה האחרונה, למשל, עבדו בקודאק ישראל על מדפסת לאריזות הכוללת מערכת היוצרת פלטת דפוס באופן מיידי באמצעות קרן לייזר.

קודאק בונה כעת בעיקר על הפטנטים שברשותה, והיום היא מחזיקה ביותר מ־11 אלף פטנטים בתחום הצילום וההדמיה שהניבו לה תמלוגים של 630 מיליון דולר ב־2010. עם זאת, בענף הדפוס בישראל עדיין מתקשים להאמין שקודאק העולמית הגיעה לאן שהגיעה: "היו לה כל הנתונים להצליח", אומר גורם בכיר. "היא היתה חברה גדולה, עם מותג ענק, עם פטנטים רבים שפשוט שלא נוצלו כהלכה.

"קודאק לא נכנסו בזמן לסלולר, אף שהיו להם פטנטים בתחום; מיאנו להיכנס בזמן לעולם הצילום הדיגיטלי, אף שהם היו אלה שהמציאו את המצלמה הדיגיטלית; ולא נכנסו בזמן בתחום המסכים השטוחים והטלוויזיות, אף שהיה להם הרבה יותר ממה שיש לסמסונג היום, השליטה הקיימת בתחום. נוסף לכך, לקודאק יש יכולות מו"פ שאין להרבה חברות אחרות: שילוב של כימאים, מכונאים, אנשי תוכנה וחומרה שקשה למצוא בחברות אחרות. ועם כל אלה, היא התקשתה לתרגם את זה להצלחה. הנפילה של קודאק צריכה להילמד בבתי ספר למינהל עסקים".

הצלחתו של מנכ"ל קודאק האמריקאית אנטוניו פרז למכור פטנטים, לזכות בתביעות פטנטים מול ענקיות טכנולוגיה ולהתמקד בתחום הדפוס הדיגיטלי, שלדבריו טומן פוטנציאל שוק של 45 מיליארד דולר, היא זו שתקבע גם את גורל קודאק בישראל.

בקודאק ישראל סירבו להתייחס לכתבה.