מוכרחים להיות שמח

• לטור הקודם של ערן גפן: עוגיית מזל 2.0
  

"אנד דה ווינר אוף דה פירסט גולדן שופר איז...". שקט השתרר בקהל שישב נרגש באולם רחב הידיים בשדרה השישית. גם אני נדרכתי. אף תסריטאי לא יכול היה לכתוב את זה טוב יותר: המשוגעים האלה באמת הולכים לעשות את זה - להעניק שופר (!) מוזהב (!!!) לזוכי פרסי הטכנולוגיה היהודית.

פרסי "שופר הזהב" חולקו במסגרת כנס הטכנולוגיה הראשון שערך ארגון YJP (יהודים צעירים ובעלי מקצוע). בשנים האחרונות הם אמנם התרכזו בתחומים יהודיים יותר — עריכת דין, נדל"ן, וול סטריט, יהלומים וכל מה שקשור למדעי הכסף — אבל השנה הם הבינו מאיזה צד מרוחה המצה.

על הבמה עלו שמות יהודיים חמים כמו טיש (דיוויד, מחממת הסטארט־אפים טקסטארס), גולדסטיין (רוס, מקרן ההון סיכון DFJ) ורונן (אבנר, מנכ"ל בוקסי), ובין אלו שזכו לחבוק שופר בסוף הערב היה יזם שמכר חברת פרסום במובייל לגוגל ב־400 מיליון דולר, מייסד פלטפורמת וידיאו שחתם גם הוא על אקזיט שמן, וחברים נוספים לעדת הכבד הקצוץ. כשהם עלו לבמה זה אחר זה והתייצבו לצד המנחה החרדי, הבנתי מאיפה מגיע חוסר הנוחות שלי: זה הרגיש כמו ערבוב לא טבעי בין כוהני דת למשיחי הטכנולוגיה.

בקוקטייל שערך הארגון לאחר מכן באולם תצוגת רכבי פאר, בעודי מתהלך בין רכב יוקרה אחד (למבורגיני אוונטדור, אפס למאה ב־2.9 שניות) למשנהו (לוטוס אוורה, 3.6 שניות), הבחנתי באינספור נקודות אדומות מרצדות על גופי. אלה לא היו פנסי המכוניות, אלא כוונות הלייזר החודרניות של הרווקות היהודיות. מהר מאוד הבנתי שהן לא באו כדי לרקוד, אלא כדי לתת עבודה.

כמו יגואר (לא הרכב, החיה) הן הסתובבו חסרות מנוחה, מודדות בעיניהן כל רווק בעל פוטנציאל. "היי, נעים מאוד, איך קוראים לך?", פנתה אליי ג'ואיש פרינסס בהירת עור ושיער עם עיניים שקופות. אחרי שניסתה לאמוד את גודל העסקה, היא חתרה מיד למגע: "אבא שלי בכיר ב־NBC, יש לרשת עמוד פייסבוק ענק, אולי תבוא אלינו לארוחת ערב?".

בהתחלה זה היה נחמד, אבל כשניגשה אליי הג'אפית החמישית, התחלתי להרגיש כמו בלונדינית במסיבת חיילים והשתדלתי להימנע מקשר עין. שי, החבר הג'ינג'י שהגיע איתי, דווקא נראה מבסוט. "זה כמו לדוג בחבית", הוא חייך, בזמן שהוא נותן את מספר האייפון שלו ליהודייה התורנית (דווקא לא גרויסע מציאה). "יותר כאילו דגים אותנו בדינמיט", עניתי לו.

איור: עומר הופמן

כבד קצוץ למייסד פייסבוק

על כיסא בצד האולם ישב האיש שניהל את הכל, חרדי מזוקן עם מבט חכם שנראה די משועשע משדה הקטל שהתנהל מולו. הסתכלתי עליו מסתכל עלינו והבנתי שהכל מתערבב פה: הדת, הכסף, הדייטים ועכשיו גם הטכנולוגיה, הכל נמזג לצ'ולנט יהודי חם. אם אני אוהב את זה או לא, היותי יזם יהודי בניו יורק מהווה יתרון גדול. מבלי לשים לב - אולי בגלל שמעולם לא חשבתי לערבב דת ועסקים - מצאתי את עצמי משתייך למועדון היוקרתי ביותר ביבשת.

רק בניו יורק עצמה מתגוררים כמיליון יהודים, מה שהופך אותה לעיר היהודית הגדולה בעולם. מחקר אחרון מצא כי כמחצית מהיהודים בארצות הברית הם בעלי הכנסה שנתית של יותר מ־100 אלף דולר, כך שהיא רשמית גם הדת המשתלמת בארצות הברית. ואפרופו משתלם, רבע מהמיליארדרים ברשימת עשירי ארה"ב הם יהודים, בהם גם החבר הטרי מארק צוקרברג, שיחד עם שריל סנדברג ודיוויד פישר מתקרבים להשלמת מניין בהנהלת פייסבוק.

הקהילה היהודית החלה לאחרונה לחבק את הסטארט־אפיסטים ומעוניינת מאוד בקרבתם: אפילו פרויקט תגלית הודיע השבוע שהוא משיק מסע "סטארט־אפ ניישן", שבמסגרתו במקום לשלוח את הצעירים הנלהבים לרוץ על גבעות שייח' א־בריק, ייקחו אותם לעמק רמת החייל, כדי לנסות לחשוב על פייסבוק הבאה. ייתכן שהחיבה הזו החלה אחרי שהקהילה הבינה שאנשי וול סטריט הם כל כך 2008.

השימוש העסקי בדת משה וישראל נמצא פה בכל מקום, ולוקח זמן להתרגל לכך שהוא מונח כמעט באופן גלוי על השולחן. אחד המשקיעים הכי גדולים בסטארט־אפים, למשל, איש ששמו הולך הרבה לפניו, סיפר לי שלפני כל חג הוא דואג לשלוח לצוקרברג חלה וכבד קצוץ.

אני אישית לא בטוח שאני מתחבר לזה, אבל אם המועדון הכלכלי החזק ביותר בעולם החליט לחפש אנשי טכנולוגיה ולסמן אותי בלייזר, מי אני שאסרב? בשישי הבא אלך לבית הכנסת הגדול בשדרה החמישית. שמעתי שבכל שבוע מגיעים אליו לפחות 2,000 חברי מועדון, בהם אפילו ראש העיר מייקל בלומברג. נתראה?

טייק אוויי

2. אם יהודי, אז עדיף בניו יורק

3. ואם בניו יורק, אז צא מהאנטי ותתחיל להתמנגל