דו"ח טכנולוגי: הפיראטיות דועכת בארה"ב, איך עוצרים אותה בישראל?

יש תחליפים, אין פיראטיות

השימוש בתוכנות שיתוף קבצים צולל במהירות בארה"ב: הוא מייצג כעת 12.7% מתעבורת הרשת, שפל של כל הזמנים. באירופה המצב שונה לחלוטין: פרוטוקול ביטורנט, הפופולרי בקרב גנבי התוכן, עדיין מייצג חמישית מכלל התעבורה בשעות העומס שם. eDonkey מחזיק בעוד 9.39% - כנראה באזורים של אירופה שבהם עדיין מקבלים את הפס הרחב באמצעות דיווש נמרץ של מנואלה. ב-18 החודשים האחרונים השימוש ברשתות שיתוף קבצים באירופה עלה כמעט פי ארבעה, לפי נתוני חברת Sandvine.

הסיבה, כך נראה, פשוטה ועגומה: לאירופים, כמו לישראלים, אין חלופות טובות. בארה"ב אפשר לרכוש או לשכור מוזיקה או סרטים דרך הרשת במחיר סביר. באירופה לא. חלק ניכר מהתעבורה בארה"ב, למשל, היא תעבורת נטפליקס, שירות הזרמת הסרטים. ליבשת הישנה וגם לנו אין גישה רשמית לשירות הזה.

זוכרים את ההפגנות הענקיות נגד הסכם הסחר ACTA באירופה לפני כמה חודשים? הסיבה להם היתה פשוטה: מיליוני אנשים הבינו שהצעדים האנטי-פיראטיים שכוללת האמנה יחסלו את הדרך היחידה שלהם לצרוך מוזיקה וסדרות דרך הרשת. אפילו בתעשיית התוכן התחילו להבין את זה. לתשומת ליבך, זיר"ה.

האתר הפופולרי הולו המאפשר צפייה בסדרות ברשת. גם הוא לא זמין באירופה וישראל

ובנושא דומה...

כשחברות הטלוויזיה השתגעו

חברה אמריקאית בשם DISH Networks מספקת לצרכנים שידורי טלוויזיה בלי הפרסומות הנלוות, כל זמן שהם לא צופים בתוכניות בזמן אמת. מדובר במוצר נחשק לכל הדעות, ולא ממש מפתיע לגלות שבסוף השבוע דיש חטפה תביעות משורה של רשתות טלוויזיה בארה"ב.

הסיבה: לטענת הרשתות, הצפייה בטלוויזיה ללא הפרסומות היא הפרת זכויות יוצרים. לא ממש ברור איך: שורה של פסיקות בארה"ב, גם של בית המשפט העליון, מצאו שלצרכנים יש זכות להקליט תוכניות טלוויזיה כדי לצפות בהן אחר כך. הרשתות טוענות שהעובדה שדיש היא זו שמקליטה את התוכניות ללא הפרסומות מהווה הפרת זכויות, אבל היא עושה זאת רק לבקשת הלקוחות. הרשתות מעזות טוענות במפורש שההתנהלות של דיש פוגעת בהכנסות שלהן, כאילו שמישהו חייב להן משהו.

לא ברור מה הרשתות מנסות להשיג, בהתחשב בתקדימים, אלא אם המטרה היא להתיש את דיש בבתי המשפט – הערעורים צפויים להסתיים ב-2308 – ולשכנע אותה לשלם והרבה. בכל פעם שאתה חושב שבלאגני הפטנטים וזכויות יוצרים לא יכולים להיות מופרכים יותר, מגיע מקרה כזה.

לנתק את גוגל+ מהמכשירים

גוגל+. זמן לרדת מהעץ? צילום מסך

האם לגוגל יש סיכוי כלשהו בתחום החברתי? כן, כותב בעל הטור המשפיע אלכסיס מדריגל – אבל כדי לעשות את זה היא תצטרך להרוג את גוגל+.

גוגל+, כותב מדריגל, היא עיירה מתוכננת להפליא – שמוקמה במקום הלא נכון ולא מצליחה למשוך אליה גולשים. במילים אחרות, היא עיירת רפאים - שהמבקרים בה לא משתהים ולא מותירים עליה כל רושם. לא ברור אם הצליל ששומעים בה הוא כדורי עשב מתגלגלים במישור המאובק או הצחוק המרוחק של מארק צוקרברג. כותב אחר השווה את גוגל+ ל"כניסה לחדר של סמינר, או לאולם הכנסים הלא נכון בבית מלון בנמל תעופה... הוא מריח כמו בית חולים".

כמובן, יש טענה צינית יותר: שגוגל מעולם לא התכוונה לספק שירות חברתי כלשהו. היא פשוט רצתה להעמיד פני שירות חברתי, כדי שנספק לה כמה שיותר פרטים על עצמנו, שאותם היא תוכל לנצל לצורך פרסום. על כן, מבחינתה, אין כל חשיבות לכך שהשירות נכשל. הוא מעולם לא היה אמור להצליח, רק לשמש כמלכודת מידע.

זה לא נשמע סביר. גוגל השקיעה יותר מדי מאמצים בגוגל+, קידמה אותו באופן חריג דרך דף הבית שלה ועשתה כל מהלך אפשרי כדי לדחוף אותו, שכישלון יקרין עליה באופן שלילי מאוד. למדריגל יש פתרון: לגוגל, הוא אומר, יש כבר כמה קהילות מצליחות סביב שירותיה – פיקאסה, הרידר שלה, שירות הספרים שלה, גוגל Scholar ועוד. כל מה שהן צריכות הוא כלים חברתיים. מדריגל מציע, על כן, שגוגל תתמקד להפוך את השירותים האלה לחברתיים יותר, ותפסיק בהתאם את המאמץ שלה להפוך את גוגל+ לאוכל-כל.

אבל לארי פייג' הימר על הצלחת גוגל+ בקריירה שלו כמנכ"ל, ועכשיו הוא לא יכול לסגת. זה עניין של אגו הרבה יותר מאשר של הגיון עסקי. נמשיך לדווח עד שגוגל תעשה את הדבר המתבקש ותהפוך את גוגל+ לערימת עצי הסקה וירטואליים. 

עוגיות תוצרת בריטניה

האיחוד האירופי תיקן את הנחיות הפרטיות שלו ב-2009, והורה לכל המדינות החברות בו לחוקק חוקים שנועדו להגן על הגולשים. בעלי האתרים נדרשו להבהיר בפניהם את המדיניות שלהם בנוגע לעוגיות מעקב, המשמשות לאיסוף מידע על הגולש. שלשום נכנס החוק לתוקף בבריטניה, ומטבע הדברים - ההצלחה שלו חלקית.

גולשים בבריטניה צפויים לצפות בקרוב בהודעות Pop-Up עם הגעתם לאתרים שונים. עד כאן הכל כרגיל, אבל במקום פרסומות לתרופות זולות או לתואר אקדמי ממכללת אוזבקיסטן, האתרים יבהירו את מדיניות העוגיות של האתר ויתחננו בפני הגולשים לא לחסום את הגישה אליהם.

חלק ניכר מהחברות הבריטיות לא הספיקו לעדכן את האתרים שלהן בהתאם, ובבריטניה הבהירו שהאכיפה בחודשים הקרובים תהיה קלה כדי לא "לעורר אימה". למרבה המבוכה, חלק ניכר מאתרי הממשלה הבריטיים טרם התאימו את עצמם למצב החדש.

קצרצרים

פייסבוק צריכה להראות שהיא מסוגלת להשיג הכנסות, ומהר - במיוחד אחרי הפיאסקו של הנפקתה. אז כדי למשוך הכנסות, ואולי גם לעורר שערוריה שתשכיח את זו הקודמת, צוקרברג מתכוון לדחוף לפיד החדשות של הגולשים סרטוני וידיאו שפרסמו זרים מוחלטים. אם זה היה נוכל קטן בחליפה זולה באזור התעשייה של העיר, היו קוראים לזה ספאם. במקרה של צוקרברג, עם הכסף והקפוצ'ון, קוראים לזה יזמות.

לול! אפל מאשימה את משרד המשפטים האמריקאי, שהגיש נגדה תביעה ייצוגית בפרשת מחירי הספרים הדיגיטליים, שהוא "מתייצב לצד המונופול מול התחרות". אפל לא ניסתה ליזום תחרות, היא ניסתה להעלות בצורה מלאכותית את המחירים כדי שהמו"לים ימכרו את תוצרתם אצלה. מטרתה של תחרות, אומרים לנו חכמי השוק החופשי, היא להעניק חופש בחירה ללקוחות ולהוריד בהתאם את מחיר המוצר. מה שאפל עשתה היה הפוך. דרך אגב, מה שעשתה אמזון למו"לים – אילצה אותם להוריד מחירים כדי לקדם את מכירות הספרים – עשתה אפל עצמה לחברות ההקלטה כדי למכור מוזיקה זולה.

היה היתה מערכת הפעלה ניידת פורצת דרך, webOS שמה. לרוע מזלה, היא היתה נתונה בידיהם של מנהלים כושלים – תחילה בפאלם ואחר כך ב-HP. האחרונה היססה וזגזגה סביב מערכת ההפעלה באופן שהיה מרשים אפילו את שאול מופז, אבל עכשיו כנראה מגיע הסוף. גוגל קנתה צוות קריטי של מערכת ההפעלה, שעסק באפליקציות, וזה כנראה אומר שזהו.

אם מישהו היה צריך עוד סיבות לא להאמין למה שסין מספרת לנו, הוא מקבל עכשיו עוד אחת. בייג'ינג טוענת בעקשנות ששיעור הפיראטיות במדינה יורד בעקביות זה שבע שנים, ושב-2011 שיעור התוכנות הבלתי-חוקיות במדינה עמד על 38% בלבד. הנתונים של ה-Business Software Alliance האמריקאי שונים מהותית: לטענתו, היקף הפיראטיות בסין עומד על 77% מכלל התוכנה שם.  לדברי הארגון זהו שיעור הפיראטיות הגבוה ביותר בעולם, והנזק הנגרם לתעשיה עומד לטענתו על כ-9 מיליארד דולר. שזה די הרבה עותקים של אופיס. 

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"