דו"ח טכנולוגי: הריגול בגוגל גואה
היקף בקשות המידע מצד ממשלות מגוגל מזנק, האם ספרים דיגיטליים יובילו מהפכה חינוכית באפריקה, וחברות שמותקפות על ידי האקרים נוקטות פעולות תגמול
גוגל משתפת פעולה עם ממשלות
טוב, כל זמן שהיא לא צריכה לשלם על זה.
החברה פרסמה אתמול (א') את הדו"ח החצי שנתי שלה על המגעים שלה עם גופים ממשלתיים, בקשות המידע שלהם ובקשות הצנזורה שלהם. המידע עגום: במחצית השניה של 2011, קיבלה גוגל 11,936 דרישות לחשיפת מידע על משתמשים, וצייתה ל-93% מהן. זוהי עליה ניכרת לעומת כ-9,600 בקשות בתקופה המקבילה ב-2010 ו-8,959 בקשות בתקופה המקבילה ב-2009.
סרגיי ברין ולארי פייג'. מצייתים לממשלות העולם? צילום: צביקה טישלר
אף שיותר ממחצית הבקשות, 6,321 , הגיעו מסוכנויות ממשל אמריקאיות, הרי שמאחר ומדינות רבות מעבירות את בקשות המידע שלהן דרך ממשלת ארה"ב, יש להניח שחלק נכבד מבקשות המידע מגיעות ממדינות אחרות.
גוגל לא רק מוסרת את המידע שלכם, וניתן להניח כי העליה במספר הבקשות נובעת בין השאר מכך שהחשבון המאוחד של גוגל יוצר הרבה יותר מידע על כל משתמש, אלא גם עוסקת בצנזורה. בין השאר, היא הסירה 640 סרטונים מיוטיוב לבקשת איגוד שוטרי בריטניה; הללו טענו כי הסרטונים הרלוונטיים עוסקים בהסתה לטרור.
גוגל הסירה מיוטיוב גם כ-100 סרטונים שלטענת ממשלת תאילנד העליבו את משפחת המלוכה שם, אבל השאירה סרטונים שמעליבים גנרלים פקיסטנים. היא גם סירבה להוריד, למרות בקשת שירות הדרכונים הקנדי, סרטון שבו אזרח משתין על הדרכון הקנדי שלו ואחר כך משליך אותו לשירותים. כנראה שאת מלכת אנגליה, השליטה הרשמית של קנדה, מותר להעליב.
גוגל ציינה כי חלק מהבקשות להסרת תוכן הגיעו ממדינות דמוקרטיות, כמו ספרד ופולין. הראשונה שלחה בקשה להסיר תוצאות חיפוש שקשורות לבלוגים שמתחו ביקורת על אישי ציבור. הממ.
האם הקינדל יקדם את החינוך באפריקה?
הבעיות של אפריקה, שכאן המקום להזכיר שהיא כמעט שכנה שלנו, גדולות יותר מהמשאבים הטבעיים שלה, שכשלעצמם מהווים חלק ניכר מהבעיות. הבולטות בבעיות הללו הן בערות, עוני ואוכלוסיה גדולה.
הפתרון, אומר ארגון שוחר טוב בשם Worldreader, הוא פרויקט "קינדל לכל ילד." הקינדל מסוגל להחזיק אלף ספרים במידת הצורך – יותר ממה שרוב האנשים קוראים במהלך חייהם – ודרישות האנרגיה שלו מינימליות. הטענה של שעה יכולה להחזיק שבוע או יותר.
אפריקה מלאה בכל מיני פתרונות טכנולוגיים שלא פתרו שום בעיה מעשית, אבל בזבזו הרבה משאבים. הדוגמא הקלאסית היא OLPC, פרוייקט לאפטופ לכל ילד. אחרי הרבה שנים והמון רעש, יוצרו שני מיליוני מחשבים כאלה – ואז הסתבר שהם לא פותרים את הבעיה, כי לפני שילד אפריקאי ממוצע צריך מחשב, הוא צריך הרבה דברים אחרים. מחשבי OLPC גם צורכים המון אנרגיה ביחס – ואפריקה עניה בחשמל.
אבל ספרים הם דבר נדרש, והקינדל הוא פתרון מתבקש. המכשירים עדיין יקרים מאד ביחס, ובתי הספר שמשתמשים בהם – בינתיים בקניה, גאנה ואוגנדה – נועלים אותם בסוף יום הלימודים. בדיקה ראשונית שנערכה העלתה כי תלמידים אפריקאים שהשתמשו בקינדלים שיפרו את הצלחתם במבחנים בשיעור של בין 13% ל-16%. ולילדים שאוהבים לקרוא, הקינדל הוא מתנה שיכולה לשנות את חייהם.
רצית מלחמה? קיבלת
יותר ויותר האקרים תוקפים חברות גדולות, גונבים את המידע שלהן או שותלים דופקה ומסתלקים, משוכנעים שהיכולת של החברות להביא אותן לדין לא קיימת. בזה הם כנראה צודקים. החוק מפגר משמעותית אחרי ההתקדמות הטכנולוגיות, וכשמגיעים לדין פלילי עולה לעיתים השאלה המעיקה: איך מוודאים שהאדם שאתה עומד לזרוק לכלא הוא אכן הפושע.
הבעיה היא שכאשר החוק לא מסוגל לפעול, אנחנו חוזרים למצב שלפני החוק: המצב של החוק הטבעי, שבו כל אחד עושה כמיטב יכולתו לוודא שאם מישהו הוציא לו שן, הוא יאבד עין. בדרך כלל, התגובה של חברה אחרי התקפה היא לשקם את הנזק במהירות המקסימלית. אבל לא תמיד הן מסתפקות בכך.
מומחי אבטחה מתחילים לדווח על חברות ששוכרות האקרים משלהן כדי שהללו יערכו התקפת נגד על המחשב של ההאקר שתקע אותן. חלק מהחברות, כשהן מזהות תקיפה, לא חוסמות אותה מיד, אלא מובילות את ההאקר אל מה שנראה כאוצר בלום של מידע – אבל כזה שהוא לא מסוגל לשלוף. ובעוד הוא מבזבז זמן שם, הן אוספות כמה שיותר מידע עליו, ומתכננות את מתקפת הנגד. אחת השיטות היא להחזיק עותקים רבים של תכנית, שרק אחת מהן היא אכן התכנית האמיתית.
חלק מהחברות, שזועמות על כך שממשלות מעורבות בהתקפות סייבר – שיעול, סין, שיעול – רוצות שהממשלות שלהן תהיינה מעורבות בהתקפת נגד. זה רק מייאש חלק ניכר מהמומחים, שמזהירים שהסלמה יכולה לגרום בעיקר נזק. מצד שני, תסכול וכעס – שזה מה שרוב אנשי האבטחה חווים – יגררו באיזשהו שלב תגובת "יאללה, שיישרף הבן כלבה." מי יודע? אולי זה אפילו יועיל. אם לחברה מסוימת ייצא שם של חברה משוגעת, שלא כדאי להתעסק איתה, היא תזכה לקצת שקט. על חשבון חברות אחרות, כמובן: ההאקרים יעברו להתקפה על חברות תוקפניות פחות.
קצרצרים
גוגל בונה במהירות ארכיון של כל דבר שהתקיים אי פעם: היא עושה זאת בעיקר באמצעות חברת MetaWeb, אותה רכשה לפני כשנתיים. מה שמטאווב עושה בחיים זה להכנס עמוק לתחום החיפוש הסמנטי, והתוצאות עד כה חלקיות בלבד. אבל אם לפני שנה, הקטלוג של מטאווב הכיל 15 מיליוני מונחים, עכשיו הוא מכיל 25 מיליונים – ומאחר והם מקבלים את המידע שלהם מגוגל, הם יודעים אילו מונחים מעניינים את ציבור הגולשים. זה עשוי להיות חשוב מאד יום אחד – או, כמו חלק מהפרויקטים של גוגל, לצלול כאבן.
אם יצא לכם להכנס פעם לחנות אפל – ניסיתי בלונדון, לא הבנתי מה הרעש – אז אתם עשויים לראות שהצגים של המחשבים הניידים מתוחים כולם בזווית מדויקת של 70 מעלות. העובדים מסדרים אותם כך מדי כמה זמן, תוך שימוש באפליקציה של מד זווית (באמת). למה? ובכן, כשהצג בזווית הזו, אומרים הפסיכולוגים שמעסיקה אפל, המבקר חש צורך עז ליישר את המסך לזווית הצפיה הנוחה לו – וברגע שהוא כבר נגע בגרוטאה, הסיכויים שהוא ירכוש אותה עולים פלאים.
זה לא המחשב, אתם מטים אותו לא נכון צילום: בועז אופנהיים
ואם כבר פסיכולוגיה בגרוש: למה נפלו המשקיעים הקטנים במלכודת הדבש של מניות פייסבוק, למרות שהיו המון סימני אזהרה? האדם הסביר יחשוב שזו תוצאה של קנוניה בין בכירים בפייסבוק ובכירים בשורה של בנקים, כשהראשונים מגדילים את ההיצע של המניות כדי לעקוף את השמועות על כך שפייסבוק לא מוכרת מספיק מניות למשקיעים קטנים והאחרונים מנהלים שיחות בהולות עם לקוחות חשובים ומזהירים אותם שלא להתקרב למניות האלה אפילו עם מקל. אבל ההסבר הזה פשוט מדי לאנשים שחיים מפסיכולוגיה: לטעמם, הבעיה היא שאנשים רבים חשו קרבה לפייסבוק, כי היא מוכרת להם והם סומכים על משהו שהם מכירים. עכשיו, יכול להיות שזה היה גורם, אבל זה לא מעלים את הקנוניה. ועוד לא דיברנו על ההייפ סביב ההנפקה, שנמשך שנה קודם לה והיה רווי מספרים חסרי בסיס. אם כולם מדברים על המניה של פייסבוק כעל משהו שיכול להמריא לשווי של 150 מיליארדים, והמספרים עולים כל הזמן, לא צריך הרבה רציונליזציה עצמית כדי לרכוש את מניית-הסמרטוט.
רשות התעופה הפדרלית, ה-FAA, ממשיכה בשורה של איסורים מגוחכים על הפעלה של מכשירים סלולריים, בתואנה האווילית שהם עשויים להביא לנפילת המטוס. הציבור מפגין כלפי הדרישות הללו את הספקנות והבוז המתבקשים. התוצאה היא דיילות שעוסקות במשחקי חתול ועכבר עם נוסעים שבכל זאת רוצים לקרוא משהו בזמן המראה או נחיתה, וכל העסק מסתבך כשמביאים בחשבון את האופנה של מחשבים לבישים. כמה מהדיילות כבר מתלוננות שהן צריכות לעסוק בפעילות שיטור.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
