דו"ח טכנולוגי: מלחמת הצללים הפנים-סורית מגיעה לרשת
התפתחות מפתיעה במשפט גוגל-אורקל, חנות בלתי חוקית בעליל משגשגת ברשת, טוויטר מסייעת בזיהוי צייצן שמאיים על סלבריטאים בארה"ב וקים דוטקום טוען שהוכה על ידי שוטרים
מלחמת הסייבר הסורית
בסוריה מתנהלת עכשיו מלחמת אזרחים. בניגוד למלחמות אזרחים מסודרות, מהסוג שמגיע כאשר מדינה מתוקנת פלוס מינוס מתפצלת - מלחמת האזרחים האמריקאית היא דוגמא קלאסית - אין בסוריה שני צדדים ברורים. אף שברור שמשטר אסד הוא תועבה חריגה, חלק מהמורדים נגדו, שמסונפים לכאורה לאל קאעדה, מעוררים אי נוחות, בלשון המעטה.
הרוגים בקרבות בסוריה צילום: איי פי
מעטים יודעים מה באמת קורה בסוריה. זו הבעיה עם רודנות ארוכת שנים (שושלת אסד בתפקיד כבר 42 שנה; נראה לי שרק לשמעון פרס יש רזומה ארוך יותר): היא נוטה להצטיין בשליטה על המידע שיוצא ממנה. ממצרים תחת מובארק, למשל, שהיתה רודנות רכה בהרבה, קיבלנו הרבה מאוד מידע לפני, אחרי ובעיקר תוך כדי המהפכה האחרונה במדינה.
המצב הזה, שבו מדינה מרכזית באזור נפיץ נקלעת להתקוממות נגד הרודנות שהופכת למלחמת אזרחים, מזמין דיסאינפורמציה, וכל הנוגעים בדבר מספקים כמויות ניכרות ממנה. הצדדים בסוריה מנהלים גם מתקפות יח"צ וגם מתקפות סייבר זה כנגד האחר. אסד הקים לעצמו אפילו "צבא אלקטרוני", שמתמקד בהתקפות נגד אתרי תקשורת מערביים: פעיליו שותלים באתרים שונים (הם תקפו את רויטרס פעמיים בשבוע האחרון, ואת אל ג'זירה ביולי) מידע שתואם את הקו של משטר אסד.
בצד של ההשתלטות הם יחסית טובים; בצד של המידע? קצת פחות. אנשים, אם אתם רוצים שמישהו ייקח את העמדת הפנים שלכם כגוף תקשורת ברצינות, כדאי שלא תדברו על קונספירציות של הרוטשילדים. זה כל כך גרמניה של שנות השלושים.
הצד השני לא טומן את מקלדתו בצלחת. שמועות התחילו להתרוצץ שלשום על כך שאסד התפגר, והן התבררו תוך זמן קצר כשקריות. לפניהן היו השמועות על כך שאסד נטש את סוריה (עוד לא), שהוא הבריח את אשתו וילדיו לחו"ל (רק מפלצת הספגטי המעופפת יודעת), ושמטוס מילוט מתודלק ממתין לו בנמל התעופה של דמשק (סביר לגמרי. אם זה לא נכון, הוא אידיוט). בין לבין יש דיווחים שאי אפשר לאמת או להכחיש על אבדות גבוהות בצד כלשהו, ודיווחים מחרידים ומאוששים על הפצצת והפגזת אזורים אזרחיים, כמו גם על מספר מזעזע של הרוגים בקרב לא מעורבים. יום אחד יתפזר ערפל הקרב, אולי, ואז נדע, אולי, מה קרה כאן בעצם.
איך אתה ישן בלילה, תועמלן קטן שלי?
המשפט בין גוגל ואורקל, שהתחיל במפץ - אורקל רצתה מיליארדים מגוגל בשל העתקה מג'אווה - נגמר ביבבה (עכשיו היא רבה על תשע שורות קוד מתוך מיליונים). בעצם, הוא עוד לא נגמר - והשופט, וויליאם אלסופ, לקח עכשיו את המשפט לכיוון אחר לגמרי. הוא הורה לשתי החברות לספק לו, בתוך עשרה ימים, את שמותיהם של העיתונאים והבלוגרים שקיבלו מהן תשלום כדי לכתוב דברים חיוביים עליהן במהלך המשפט.
אורקל מיהרה להודיע שהיא כבר עשתה את זה: בלוגר הפטנטים המפורסם פלוריאן מילר פרסם באפריל שהוא קיבל מאורקל כסף לצרכי יעוץ. החברה דרשה שגוגל תחשוף את הבלוגרים שבשרוול שלה. גוגל נמנעה מתגובה על ההערה העוקצנית של אורקל, אך אמרה בתגובה לדרישתו של אלסופ שהיא "תציית לחוק".
כתבת פוסט עבור גוגל? יתכן שתחשף במשפט צילום: shutterstock
ההחלטה של אלסופ משכה תשומת לב ממשפטנים אחרים. עד כמה שראוי שעיתונאים ובלוגרים שמקבלים תשלום ייחשפו, יש שאלה רצינית האם זה אמור להיות תפקידו של בית המשפט. אלסופ ציין בהחלטתו שלמרות שההליכים כמעט נגמרו, לחשיפה הזו עשויה להיות השפעה על הערעור שוודאי יבוא. משפטנים אחרים אומרים שהם מעולם לא ראו צו משפטי דומה לזה וש"אנחנו בשטח לא ממופה". אחרים אמרו שזה מרגיש להם כמו הפרה של זכויות חוקתיות - אם כי הם הודו שקצת קשה להם להגדיר אילו זכויות ואילו חוקים בדיוק. הצו נראה רחב מדי ושרירותי מדי, והוא עשוי היה להיות הגיוני בשלב שבו עדיין התנהל משפט מושבעים, אבל המשפט הזה כבר נגמר.
בהתחשב בתגובה הלקונית של גוגל, סביר להניח שיש כמה בלוגרים שמזיעים עכשיו, כי צו בית משפט עומד לחשוף אותם כשכירי עט שלה.
גם נשק, גם סמים וגם לקוחות מרוצים
לאחר הטבח בהקרנת הבכורה של האחרון בסרטי באטמן, דיווח בבהלה
אתר גיזמודו שחנות נשק, שפועלת באמצעות רשת טור, מספקת נשק לכל דורש ללא בדיקה. אנשי גיזמודו הצליחו להגיע אל החנות הזו תוך כדי שחקרו חנות רשת מחתרתית גדולה ומשגשגת בהרבה - The Silk Road.
בלתי חוקי ככל שיהיה, זה ביזנס לא רע. כדי להגיע אל סילק רוד, אתה צריך להשתמש בכלי אנונימיזציה, ולדעת לאיפה אתה הולך. וכשאתה מגיע לשם, כדאי שיהיו לך ביטקוינים - האתר לא מקבל כרטיסי אשראי.
למכירה, יד ראשונה מרופא צילום: בלומברג
חוקר בשם ניקולאס כריסטין בדק את התנועה באתר בחצי השנה האחרונה, והמסקנות שלו הן שמדובר בעסק מצליח מאוד. המוכרים מציעים סמים מכל הבא ליד, מקוקאין ועד אקסטזי, ומספרם של הסוחרים עלה מכ-300 בפברואר יותר מ-550 כעת. על פי ההערכה של כריסטין, הסחר המקוון בסמים הכניס לאתר כ-22 מיליון דולר בחודש.
נתון מפתיע אחר הוא שיעור שביעות הרצון של הקונים: 97.8% מהם - שיעור שמגיע כמעט לזה שבו הורגל אסד לנצח בבחירות - כתבו ביקורות חיוביות על הסוחרים והמוצרים שרכשו. כל זה, למרות שהאתר לא מפרסם את עצמו, אי אפשר למצוא אותו בגוגל, והדרך היחידה להגיע אליו היא באמצעות כתובת רשת שאי אפשר לזכור.
תנו לנו את הפרטים עכשיו!
לטוויטר יצא, בצדק, שם של שירות שלא ממהר להעביר מידע לרשויות החוק. לפחות לא בלי סיבה טובה, מנומקת וספציפית. כתוצאה מכך, משטרת ניו יורק התעצבנה מאוד לאחרונה על הרשת החברתית.
בשבת, שלחה המשטרה בקשה בהולה לטוויטר כדי שתחשוף את זהותו של משתמש טוויטר שאיים לרסס ביריות את המופע בברודוויי של מייק "לועס האוזניים" טייסון, האיש, האגדה ושורת מעשי האונס. המשטרה היתה לחוצה למדי, בהתחשב בשורת מקרי הירי שאירעו לאחרונה בארה"ב - מהקרנת הבכורה של באטמן ועד לפיגוע במקדש הסיקי סמוך לוויסקונסין.
מייק טייסון. מי איים לבדוק אם הוא חסין כדורים? צילום: MCT בטוויטר סירבו להתרשם, ואמרו שהאיום לא נראה להם מספיק אמין כדי שייענו לבקשה. במשטרה רתחו, וציינו שהמשתמש איים על מספר גדול של סלבריטאים. במקום טוויטר, הייתי עונה שזה רק מוכיח שהוא לא באמת רציני. אתמול (ג') נכנעה טוויטר ללחץ, ומסרה למשטרה את הפרטים של המשתמש, אחרי צו בית משפט.
הנטייה האינסטינקטיבית שלנו במצבים כאלה היא לתמוך במשטרה, אבל צריך לזכור שמספר הפיגועים הוא זעום ביחס למספר ההתרעות על פיגועים, ושלגופי שיטור ורשויות למיניהן תמיד נוח לטעון שיש מצב חירום כשהם רוצים לקבל מידע. ועדיין, אם הייתי בטוויטר, הידיים שלי היו רועדות.
קצרצרים
1. אם אולפני וורנר היו מחליטים להפיק סרט Roadrunner, קים דוטקום היה מככב בתפקיד הציפור האצנית והרשויות היו הקויוטי האומלל, שכבר רגיל להצטמרר בכאב וזעם כשהוא שומע "מיפ-מיפ". דוטקום טוען עתה שבמהלך הפשיטה האלימה על ביתו בינואר, הוא הותקף פיזית על ידי שוטרי ניו זילנד. לטענתו, הוא ספג אגרופים ובעיטות, והיה מבוהל עד אימה. מצד אחד, זה לגמרי סביר - נשמע כמו התנהלות סטנדרטית של שוטרים שאומרים להם שהם עומדים לפשוט על פושע מסוכן. אבל מצד שני, לא ברור למה דוטקום מעלה את הטענה הזו רק עכשיו.
קים דוטקום. מסבך את הרשויות צילום: בלומברג
2. בית משפט לערעורים בארה"ב פסק שלממשלה האמריקאית מותר לבצע האזנות סתר ללא צו במקרה שהיא חושדת שהיא עוקבת אחרי טרוריסט - או, ליתר דיוק, שעל פי החוק האזרח לא יכול לתבוע את הממשלה בנושא. הוא יכול לתבוע אותה אם היא משתמשת במידע שהיא אספה, ולדרוש פיצויים, אבל לא יכול לתבוע על עצם ההאזנה. זו תוצאה של החוקים המופרכים שהועברו כשממשלת ארה"ב היתה באטרף לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר. עורכי הדין של התובעים ינסו להגיע עם הנושא לבית המשפט העליון, אבל בתי המשפט האמריקאים מגלים חוסר רצון בולט לדון בנושאים רגישים פוליטית כמו אלה.
הממשלה בארצות הברית תציץ למי שהיא רוצה צילום: Shutterstock 3. בעקבות פרשת הפריצה למחשב של מאט הונאן, שסיקרנו בהרחבה, יצאה גוגל בפניה למשתמשי ג'ימייל: הפעילו בבקשה את מערכת האימות הכפולה שלנו. המערכת הזו דורשת מהאקר שרוצה להשתלט על החשבון שלך שני דברים: גם לדעת מה הסיסמה שלך, וגם להחזיק במכשיר הסלולרי שלך. אם איבדת את המכשיר, אתה יכול להשתלט על החשבון במהירות (מאחר ומכשיר אנדרואיד מתייחס להחלפת סים כאל "גניבה", ודורש אישור, התמודדתי עם המצב הזה מספר פעמים). אם יש לכם חשבון ג'ימייל, וזה לא משנה אם יש לכם אנדרואיד או לא (אלא אם יש לכם נוקיה, ואז נתקעתם), מומלץ מאד להשתמש במערכת הזו. היא גורמת קצת כאב ראש למשתמש מדי פעם, כן, אבל זו אחלה ערכת ביטוח.
4. עוד יום, עוד "אופס" של גוגל בפרשת סטריט וויו: אחרי שהסתבר שהיא לא מחקה את המידע שהבטיחה למחוק בצרפת, מה שקרה ימים ספורים אחרי שהתברר שהיא לא מחקה את המידע שהיא היתה אמורה למחוק בבריטניה, מסתבר עכשיו המידע שהיא אספה מרשתות הווייפיי של אוסטרליה לא נמחק כולו, למרות הבטחותיה של החברה לפני שנה. הנהלת גוגל כנראה לא מתרגשת יותר מדי מעוד כמה חקירות.
5. במשך כמה ימים התקיים בפייסבוק עמוד שלעג לאבוריג'ינים באוסטרליה והתייחס אליהם בגזענות מחליאה. בפייסבוק זזים מאד לאט בקטע הזה, אם בכלל - הטרשת החברתית הגנה במשך חודשים על קבוצות הכחשת שואה - אבל אחרי סופה של זעם בטוויטר, שגלשה גם לכלי התקשורת הממסדיים באוסטרליה, הואילה פייסבוק להודיע שהיא מוחקת את העמוד.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
