דו"ח טכנולוגי: ההונאה של פייסבוק
פייסבוק מאלצת בעלי עמודים לשלם עבור הסטטוסים שלהם, בכיר בממשלה הבריטית מזהיר את האזרחים מפני כתיבה בשם אמיתי ברשת החברתית, יאהו מתנערת מ-Do Not Track, והאם ויקיפדיה מתקרבת להשלמה
העז החדשה של מארק צוקרברג
לפני כשנה, כשניסתה פייסבוק לשכנע חברות גדולות לפרסם אצלה, היא אמרה שכל מה שהן צריכות בעצם הוא עמוד מעריצים. אם מספיק אנשים יעשו להן לייק, טענה החברה, הם כבר ייחשפו לכל המידע שהן רוצות לפרסם.
זה היה לפני ההנפקה של פייסבוק, שנחשבת לאחת ההנפקות הכושלות בהיסטוריה. כמחצית מהשווי של פייסבוק נמחק, ההנפקה עצמה נמצאת תחת חקירה (עוד על כך, בקצרצרים), וצוקרברג – שיודע שבעוד פחות מחודש העובדים שלו צפויים לשפוך לשוק מספר עצום של מניות, מה שסביר שיוריד את המחיר – צריך איכשהו לגרד הכנסות מאיפשהו.
עז. המוצר החדש של פייסבוק צילום: דורון הורביץ הפתרון כבר כאן: קידום סטטוסים בתשלום. משתמש פייסבוק ממוצע מתבקש להשליש לחברה שבעה דולרים כדי ש-80% מה"חברים" שלו יראו את הסטטוס. המצב בקרב חברות ועמודים שונה משמעותית.
אתר חדשות וצדק חברתי אמריקאי מוביל, FireDogLake, שלח מייל בסוף השבוע למנויים שלו (שהגיע גם לח"מ) ובו הוא מציין את העובדה שבגלל שיש לו מספר גדול מאד של מעריצים – יותר משני מיליון – פייסבוק רוצה ממנו 4,000 דולרים כדי לקדם כל פוסט. הוא פרסם עצומה שבה הוא קורא למשתמשים ללחוץ על פייסבוק לחזור בה מהתרגיל המסריח הזה.
זה לא מקרה בודד: הבלוג DangerousMinds פרסם צילום מסך שבו הוא מראה כיצד דרישות התשלום של פייסבוק עולות ככל שיש לך יותר עוקבים: מ-50 דולר כדי להגיע ל-11 אלף עוקבים ועד 200 דולר כדי להגיע ל-41 אלף עוקבים. שורה של בעלי עמודים טוענים בעקשנות – וזו גם התחושה של עבדכם הנאמן, המפעיל עמוד פייסבוק של בלוג פופולרי – שבמהלך החודשים האחרונים, התעבורה שלהם צנחה בפתאומיות. פייסבוק אומרת כעת שפוסט ממוצע יגיע רק ל-15% מהקוראים, ואם אתם רוצים יותר – אתם צריכים לשלם.
בדנג'רוסמיינדז אומרים שמדובר במקרה שהוא הפרה של חוקי ההגבלים העסקיים. אני לא עוכר דין, אבל אני לא אתפלא אם הם צודקים. מעבר לכך, זה המסמר האחרון בארון של התפיסה של פייסבוק כמקדמת מהפכות או שינוי פוליטי: הדרישה לשלם על פי מספר עוקבים מביאה לכך שחברות ענק יכולות לשלם ולקלל, כי מבחינתן מדובר בהחזר הוצאות, אבל לארגונים ועמותות אין בדרך כלל הרבה מאד כסף – ובישראל, אם הם לא מקדמים את העמדות הממשלתיות, אז הם לא יקבלו אישור החזר מס כל כך מהר.
המכה הזו מצטרפת לעובדה שפייסבוק היא בעצם "פייסבוקיסטאן": שמספר קטן ביחד של משתמשים מאוגדים יכולים להסיר פוסטים מהרשת החברתית במאמץ מינורי, ולסתום פיות. כל זה אומר שאם אתם מעוניינים בשינוי חברתי, ולא בבידור או פרסום, אסור שפייסבוק תהיה פלטפורמה מרכזית שלכם.
משתמשים בפייסבוק? פברקו זהות
באחד משורה של רגעים אומללים, אמר בשעתו המנכ"ל לשעבר של גוגל, אריק שמידט, שבעתיד צעירים יצטרכו להחליף זהות כדי שהשטויות שעשו בצעירותם, ושתועדו היטב בטרשות חברתיות, לא ירדפו אותם בבגרותם. בכיר בממשלת בריטניה לא הלך כל כך רחוק, אבל הציע משהו דומה למדי.
אנדי סמית', ראש אבטחת הרשת של משרד הקבינט, אמר לאזרחי הממלכה המנוטרת שאם יש להם שכל, הם לא ימסרו את הפרטים האמיתיים שלהם לטרשת החברתית הקרובה למקום מגוריהם, אלא ישמרו אותם לאתרים מאובטחים באמת, כמו אתרים ממשלתיים. הוא ציין, בצדק, שפרסום שמך וכתובתך ברשת חברתית עשוי לשמש פושעים כדי לפעול כנגדך. סמית' אמר לוועדה של הפרלמנט שמסירת פרטים מזויפים לרשת חברתית הוא "דבר חכם מאד," והפציר במשתמשים שלא להשתמש בשמם האמיתי או לציין את תאריך הלידה שלהם.
כל אלה, כמובן, הכרחיים לצורך גניבת זהות. סמית' זכה לעידוד מצידו של הלורד ארול, מפעיל קבוצת פרטיות, שציין שהוא תמיד רושם את תאריך הלידה שלו ברשת כראשון בינואר 1900. עם זאת, סמית' מצא את עצמו תחת התקפה מצד שרת הצללים של הלייבור, הלן גודמן, שטענה שהוא מקדם פשע מקוון. איך בדיוק, לא הבנתי.
יאהו לפרטיות: לכי תמותי
רוב הזמן, יאהו מעוררת פיהוק. מדובר בחברת רשת גדולה למדי, עם מספר משתמשים פנומנלי, שעדיין מצליחה בעיקר לשעמם - כשהיא לא באמצע אופרת סבון של החלפת עוד מנכ"ל, הכוונה. אבל מדי פעם, יאהו מזכירה לנו שהיא יכולה להיות חברה מגעילה במיוחד, שכבר הסגירה מתנגד משטר סיני לרודפיו.
בסוף השבוע, פרסמה יאהו הודעה להגנית, עם הכותרת האורווליאנית "בעד חוויית משתמש אישית", שבה היא אמרה שממש לא מקובל עליה שאופציית Do not track תהיה ברירת מחדל בדפדפן החדש של מקירוסופט, משום שהדבר פוגע ביכולת של המשתמש לחוות את הרשת כפי שהוא רוצה. או ליתר דיוק, כפי שהיא רוצה. אי לכך ובהתאם לזאת, יאהו תנטרל את DNT באתרים שלה.
כותרת מדויקת יותר היתה צריכה להיות "אנחנו עבדים של חברות הפרסום." יאהו, שחלק נכבד מההכנסות שלה מגיעות ממפרסמים, עברה חד משמעית לצד שלהם, כשהיא מתייצבת מול החברה שלה מכרה את מנוע החיפוש שלה, מיקרוסופט.
השימוש הצבוע ב"חוויית המשתמש" מיועד להסתיר את העובדה שמבחינת יאהו, חוויית המשתמש שלך צריכה להיות רוויה בפרסומות. אפילו גוגל כבר תומכת ב-DNT. לא יאהו, החברה שמתעקשת לעלות על כל מוקש בשטח ואם אין, אז להטמין כמה בעצמה. מצד שני, היא יכולה להתנחם בכך שמשתמשים מודעים כבר כמעט לא מגיעים לאתרים שלה.
מתקרבים להשלמת המשימה?
בשנים האחרונות, ויקיפדיה מתקשה להשיג עורכים חדשים ולשמור על התלהבותם של הישנים. הסיבות לכך רבות – מהעובדה שוויקיפדיה היא מקום לא ידידותי לנשים, ועד העובדה שאוליגרכיה יבשושית של עורכים ותיקים השתלטה על מה שאמור היה להיות אנציקלופדיה שכל אחד יכול לערוך והיא שולטת בה ביד רמה.
דגל ויקיפדיה בידנו. הערך "מבצר מקהנרי" נפל לידי כוחותינו צילום: בלומברג
אבל, טוענת רבקה רוזן מהאטלנטיק, בהחלט יתכן שיש לכך עוד סיבה: שוויקיפדיה עומדת סוף סוף לסיים את בניית המבנה הראשי שלה. יש מעט מאד ערכים בנושאים חשובים – בתחומי ההיסטוריה, המדע, והשפה האנגלית - שטרם נכתבו. יש מעט מאד שדות שטרם נחרשו כיאות.
ובהתאם, מעט מאד התלהבות. העבודה של ויקיפדיה עכשיו היא עבודה שגרתית ומעיקה של תחזוקה: לוודא שאף אחד לא מחבל בערכים, ולעדכן אותם מפעם לפעם. זה פשוט לא מעורר את אותה רמה של התרגשות שיש בוויכוח על השאלה איזה גדוד פרשים כבש איזו גבעה במלחמת 1812. ברגע שהדיונים נגמרו והערך נכתב לשביעות רצון כל המשתתפים, או לפחות ברמת מרמור סבירה, הוא כבר לא מעניין. יש מעט מאד אנשים שרוצים לעסוק בתחזוקה, במיוחד אם לא משלמים להם על זה.
קצרצרים
1. שיט שטים קוק אומר: במהלך השיחה עם אנליסטים אחרי פרסום הנתונים הרבעוניים של אפל, אמר מנכ"ל החברה שאמנם הוא לא ראה את מחשב הסרפס של מיקרוסופט, אבל נראה לו שמדובר ב"מוצר מבלבל", כמו "מכונית שיכולה גם לצוף ולעוף." קוק חזר גם על השטות הרגילה של אפל בשנתיים האחרונות, על פיה טאבלטים בגודל שבעה אינצ'ים הם "מוצרים פגומים", אבל התעקש שהגרוטאה החדשה של אפל, האייפוד מיני (בגודל 7.9 אינצ'ים) היא סיפור אחר לגמרי. מישהו שתה יותר מדי מהקול-אייד של עצמו.
טים קוק אמר שהסרפס הוא מכונית שיכולה לצוף ולעוף. לנו זה דווקא נשמע מגניב 2. מה מדאיג את אובמה, בכל מה שקשור לגידול בתו הבכורה מאליה? מסתבר שפייסבוק מטרידה אותו הרבה יותר מדייטים. הוא יודע שהטרשת החברתית לא טובה בהגנה על פרטיות, והבת שלו צריכה כל שריד של פרטיות שהיא יכולה לקושש. זו לא הפעם הראשונה שבה בני הזוג אובמה אמרו את מה שהם חושבים על מסחטת הפרטיות של מארק צוקרברג: הגברת הראשונה אמרה כבר לפני שנה שהיא מאד לא היתה רוצה שהילדות שלה ישתמשו בתועבה. עכשיו, אם רק רוב האמריקאים היו מקשיבים לנשיא שלהם, אחת הצרות של חיינו היתה מצטמצמת, אם לא נעלמת.
3. אפליקציה בשם HotSpot the Vote מנסה לשכנע אנשים ללכת להצביע בעוד שבוע בדרך חדשנית: בעלי נקודות חמות שמשתמשים בה בוחרים במי הם תומכים, בנשיא שמנסה להציל את הקפיטליזם מעצמו בנוסח רוזוולט או בזיקית המורמונית שתמכה במלחמת ויאטנם, ואז סידרה לעצמה פטור מטעמי דת. האפליקציה תחליף את המודעות שהמשתמשים בנקודה החמה רואים במודעות מטעם הקמפיין הרלוונטי. מחקר שנעשה במאי גילה גם שיש תופעה של אנשים שמשנים את השמות של הרשתות האלחוטיות שלהם כדי שיציגו את העדפתם הפוליטית.
4. אוי. אנליסטים של סיטיגרופ הדליפו באפריל מידע על ההנפקה הממשמשת ובאה של פייסבוק לטק-קראנץ'. מדינת מסצ'וסטס, שחוקרת את ההנפקה, הצליחה לשים יד על שורה של מיילים מרשיעים מתוך ערימת המיילים שסיטיגרופ נאלצה למסור לה. התוצאה: קנס של שני מיליוני דולרים לסיטיגרופ על ההדלפות, ואנליסט בכיר שהחברה העלתה על טיל. עצה למדליפים: אם אתם מטומטמים עד כדי כך שאתם משתמשים בכתובת המייל שנתנה לכם החברה שלכם, אל תתפלאו אחר כך.
5. ואם העיתונות לא סובלת מספיק מכך שקל כל כך לגלות את המדליפים שלה, אז מסתבר שמודל התשלום של הניו יורק טיימס לא עובד. מספר המנויים הדיגיטליים אכן צמח באופן נאה – 11% - אבל ההכנסות דווקא ירדו בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
