דו"ח טכנולוגי
מתי תוכלו לשלוף סמארטפון בהמראה? כשייגמרו התירוצים
מנהלת התעופה הפדרלית בארה"ב מפזרת הסברים תמוהים להצדקת האיסור על השימוש במכשירי אלקטרוניקה בהמראה ובנחיתה, פקיסטן הסירה את חסימת יוטיוב ונבהלה לאחר 180 שניות ואמזון מקבלת רשימת שאלות קשות מארגוני זכויות אדם
החוקים המטומטמים לא הולכים לשום מקום
עבדכם הנאמן שב לאחרונה מחופשה. עד לשנים האחרונות, נאלצתי לסחוב איתי מספר ספרים כבדים כדי להעביר באמצעותם את הזמן המת שאותו אני מבלה בכלוב מעופף, עם פחות מקום אישי משיש לך באוטובוס. מאז 2010, הקינדל פותר לי את הבעיה הזו: מכשיר דק וקל, שמאפשר אכסון של מאות ואלפי ספרים.
אבל במשך זמן רב, כחצי שעה במהלך ההמראה והנחיתה, נאסר עלי להשתמש בו. למה? אף אחד לא יודע, אבל אם הייתי מתעקש על כך כנראה שהייתי נעצר. במספר מקרים בארה"ב, נעצרו נוסעים שסירבו לכבות את המכשירים הבלתי מסוכנים שלהם ובמקרה אחד, הותקף צעיר פיזית על ידי מבוגר, משום שהשתמש בסמארטפון שלו. התוקף, אמרה המשטרה אחר כך, היה משוכנע שהוא מגן בפעולתו על הנוסעים כולם.
את הטענה הזו אפשר לקטלג לצד אגדות כמו שלגיה, סנטה קלאוס ורועץ מדיה חברתית שמועיל לחברה ששכרה אותו. כשנשאלה רשות התעופה הפדרלית בארה"ב, ה-FAA, למה היא אוסרת על שימוש במכשירים אלקטרוניים, היא טענה בהתחלה שהם מסוגלים לשבש את מכשירי הניווט של המטוס (שטויות, והם צריכים לדעת את זה).
אחר כך טענה הרשות שהנוסעים צריכים להיות מרוכזים בהדרכת הבטיחות שמלמדת את הנוסעים מה לעשות ומבוצעת בשעת ההמראה. כשמבקרי המדיניות ציינו שאין שום חוק שאוסר על אנשים לקרוא ספר פיזי במהלך ההדרכה (שצריכה להופיע במילון תחת הערך "כסת"ח") הועלתה הטענה שמכשירים אלקטרוניים עשויים לעוף מידיהם של הנוסעים במהלך הטיסה. ובכן, אישית אני מעדיף שהקרניום שלי יפגוש קינדל דקיק או סמארטפון במשקל 120 גרם ולא ספר בכריכה קשה.
אז למה זה אסור? כי זה אסור. בינתיים, רשויות אחרות וחברי סנאט מפעילים לחץ על ה-FAA, אבל אפשר להיות בטוחים שגם כאשר יגמרו לרשות התירוצים ויותר שימוש באלקטרוניקה בידורית בכל שלבי הטיסה, יעברו עוד שנה-שנתיים בטרם חברות התעופה בישראל ישמעו על כך.
180 שניות של חופש
פקיסטן, הטוענת לכתר המדינה המשוגעת בעולם (הסיכויים שלה לחלץ אותו מצפון קוריאה הם לא משהו, אבל היא בהחלט משתדלת) מונעת מתושביה גישה ליוטיוב כבר בערך שלושה חודשים. למה? כי באתר שיתוף הווידאו מוצגים תכנים שעולבים במוחמד, אבי האיסלאם. בחלקים שונים במדינה זה חוקי להורות על אונס של נערה כעונש על משהו שעשה אחיה - אבל לפגוע ברגשותיו של אדם שמת לפני כ-1400 שנה? מה פתאום.
השבוע החליטה פקיסטן לבדוק האם אפשר להתיר סוף סוף לתושביה גישה ליוטיוב. הצנזורים שלה בחנו את הנושא, והתושבים שם התלהבו לגלות - הזריזים שביניהם - ששוב יש להם גישה לאתר. למרבה הצער, הגישה הזו נמשכה 180 שניות בלבד. זה היה משך הזמן שלו נדרשה הממשלה כדי לגלות שאבוי, יש עדיין חומר רב ביוטיוב שפוגע בשמו של מוחמד. עיתונאי ימני בשם אנסר עבאסי, שנוטה לקשקש על מוסר ודת, תקף את הממשלה - וזה כנראה הספיק.
הזיגזג הממשלתי, ששבר שיאים שאפילו פוליטיקאים ישראלים יתקנאו בהם, גרר תגובות רבות, בעיקר בדיחות, מצד תושבי המדינה המיואשים. הם יוכלו להתנחם בכך שהממשלה שלהם "ערכית". מי בכלל צריך גישה לתכנים חינוכיים או הומוריסטיים, סדרות רשת מקוריות, חדשות מרחבי העולם, רעיונות חדשים ודברים ממש מצחיקים שחתולים עושים כשיש לו ערכים?
סמוך עלינו
לאמזון יש שם טוב כיצרנית וכספקית שירות, אבל יש לה גם צד אפל. למי ששכח, אף אחת מהחברות הגדולות אינה חברה של הצרכן. כולן מחויבות רק להעלאת הערך שבידי בעלי המניות - וכל סטיה מהעקרון הזה עשויה לגרור תביעות ותלונות של אנשים עשירים.
אפל אולצה בשנים האחרונות למסור יותר ויותר פרטים על נהלי ייצור הגרוטאות שלה - ומצאה את עצמה תחת פיקוח הדוק של ארגוני זכויות אדם. אמזון, שעוד לא מצאה את עצמה בבעיה דומה, מרשה לעצמה להתחמק מכך בינתיים.
החברה נמנעת ממסירת פרטים על הקבלנים שמייצרים עבורה את המכשירים, כמו גם על שרשרת הייצור. היא אמנם דיווחה על 315 ביקורות שביצעה ב-19 מדינות במהלך 2012, אבל לא הרחיבה. יצוין כי אחד הקבלנים של אמזון היא החברה הידועה לשמצה פוקסקון, שעל פי השמועות האחרונות בונה עבורה סמארטפון (אני אאמין לזה כשאראה את הגרוטאה). לזכותה של אמזון ייאמר שהיא אשכרה עונה לשאלות ארגוני זכויות אדם ושהודיעה שתשקול מחדש את המדיניות שלה בנושא.
קצרצרים
1. פורסקוור מצטרפת להסתערות על זכויות הפרטיות של המשתמשים, והודיעה שגם היא מעדכנת את מדיניות הפרטיות שלה. המילה "עדכון", אצל חברות טכנולוגיה, משמשת בערך כמו המילה "רפורמה" במשרד האוצר - ויש להגות אותה "בעיטה בפרצוף המשתמשים". עד כה, פורסקוור הציגה רק את האות הראשונה בשם המשפחה של המשתמש; עכשיו היא תציג את השם המלא. היא גם תציג יותר מידע משתמשים לציבור: עד לשינוי, היא הציגה רק את המקומות שאליהם נכנס המשתמש בשלוש השעות האחרונות. בעקבותיו, היא תרחיב את משך הזמן הזה. האם ה"עדכונים" האלה מסייעים למשתמש? כמובן, כל עוד הוא גם בעל חברת פרסום ברשת.
2. במקביל, מדינת מישיגן הצטרפה לטרנד הגובר בקרב מדינות בארה"ב, והעבירה חוק שאוסר על מוסדות חינוך ועל עסקים בתחומה לבקש את הסיסמאות ושמות המשתמש של מועמדים לעבודה לשלל כלי מדיה חברתית. החוק החדש קובע שמוסדות חינוך ועסקים לא יוכלו לבקש את המידע הזה - ועצם הבקשה תהווה עבירה על החוק, שתגרור קנס של כ-1,000 דולר. קליפורניה ודלאוור כבר העבירו חוקים דומים ואילינוי שוקלת חוק כזה בימים אלו.
3. מחקר שנעשה לאחרונה מצא שאזרחי ארה"ב משלמים יותר מתושבי מדינות מפותחות אחרות עבור חיבור רשת, אבל מקבלים בתמורה חיבור איטי יותר מהממוצע. בחלק מהאזורים הכפריים של ארה"ב קשה להשיג בכלל חיבור רשת. במקביל, ספקיות השירות שם מנהלות מלחמת חורמה כנגד נסיונן של עיריות לספק לתושביהן חיבור רשת עצמאי. הטענה הכללית שלהן היא שאין להן כוח להתחרות בעיריות, והן מנסות לתבוע את העיריות כדי למנוע מהן מלספק שירותים לתושבים. מה שאנחנו רואים כאן הוא קפיטליזם חזירי כל כך שהוא מתחיל לאכול את עצמו: חברות מונעות מהממשלה לספק שירותים בשם הטענה שהחברות עושות עבודה טובה יותר מהממשלה - גם כשמדובר בעליל בשקר גס.
4. לכמה שעות אתמול, אנשים שנכנסו לאתר הפיננסים של גוגל - כן, יש כזה - והקישו בו את מילת החיפוש Sell ("מכור" או "מכירה") קיבלו בתגובה את טבלת מחיר המניות של אפל, שהמגמה שלה בחודשים האחרונים היא צלילה עמוקה. בגוגל הכחישו שמדובר במעשה מכוון כנגד המתחרה הגדול שלה, טענו שמדובר בתקלה זמנית והיום היא כבר לא שם. הפנאטים של אפל, כמובן, נכנסו להתקף הרגיל שלהם כשהם מציינים שלמרות גל הירידה של מניית אפל היא רשמה עליה של 25% השנה. מישהו עוד עלול לחשוב שיש להם קשר רגשי למניה.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.