הבן של סטנלי פישר והפרסומות המצווחות בפייסבוק

אכטונג, פרסומות וידאו!

הטור הזה נגע לא פעם בפרדוקס הפרסום: העובדה שלמפרסמים יש מגע מידאס הפוך, קרי שכל מה שהם נוגעים בו הופך לזבל. מחקרים הראו שברגע שהמשתמש מתרגל להופעת פרסומות באזור מסוים במסך שלו, הוא פשוט יתעלם מהן אוטומטית. אז כדי למשוך את תשומת ליבו, הפרסומות צריכות להיות הרבה יותר צווחניות ופולשניות. כשהן עושות את זה, הן גם מעלות את מפלס העצבנות שלו - מה שמוריד את הסיכוי שהוא יקליק עליהן או יקנה את מה שהן מוכרות. עוד אפשרות: הפרסומת המעצבנת תעודד את הגולש להתקין חוסם פרסומות וישלח את הפרסומאים למצוא עבודה אמיתית.

עכשיו הפרדוקס הזה מגיע גם לפייסבוק הקרוב למקום מגוריכם. הפרסומות שלה לא רווחיות מספיק. כלומר, לא מספיק ביחס לחשיפה שלהן - ועם מיליארד משתמשים, החשיפה היא פנומנלית. סגן נשיא חטיבת הפרסום של פייסבוק, דיוויד פישר - בנו של נגיד בנק ישראל היוצא; האב ייסר אותנו בשוטים, הבן ייסר אותנו בחיתוכי נייר - הודה רשמית לאחרונה שפייסבוק מתכוונת להביא לפיד שלכם בקרוב מודעות וידאו שמופעלות אוטומטית.

הפרסומות יצווחו, אבל בעדינות. פישר צילום: מיקי אלון

פישר הודה שאם זה ייעשה ללא תכנון מתאים, המהלך יהיה "הרסני לחוויית המשתמש", אבל פייסבוק הולכת לשם בכל מקרה. אין לה ברירה: פרדוקס הפרסום כבר עושה את שלו. המשתמשים מתרגלים לפרסומות שלה, ההכנסות מפרסומות יורדות, וזה כבר יעשה את שלו בדו"ח הרבעוני הבא.

לפי דיווח של AdAge, פייסבוק מתכוונת לעשות את זה כבר באפריל - ושהפרסומות יהיו קצרות יחסית (15 שניות במקום 30) כדי לא להבריח את המשתמשים בהמוניהם. בואו נקווה שזה לא יעבוד לה.

פייסבוק כגן עדן לפדופילים

תכונת Graph Search, החיפוש החדש של פייסבוק, כבר הוכיח את עצמו ככלי יוצא דופן לחשיפת מידע מעיק על אנשים ולהלבנת פנים פומבית. עכשיו מגלה פייסבוק שיש לה בעיה חדשה: סוטים שמנצלים את החיפוש שלה כדי למצוא מידע על קטינים ברשת.

זה קצת אירוני: מי שזוכר את המלחמות בין פייסבוק למייספייס - זה היה בעידן הברונזה, והם השתמשו בחצים ופרות מורעלות שהושלכו מקטפולטות - עשוי לזכור את הרגע המבריק בו טענה פייסבוק שמייספייס מסייעת לפדופילים לעקוב אחרי מטרותיהם. מייספייס עברה מצב צבירה, ועכשיו היא סוג של גז, אבל גם פייסבוק וגם הפדופילים עדיין איתנו. ופייסבוק היא החלום הכי רטוב ומגעיל שלהם.

תוצאות חיפוש תמונות ב-Graph Search צילום: newroom.fb.com

פייסבוק הודיעה שהיא נוקטת בצעדי מנע: החיפוש שלה לא יציג מידע על קטינים בגילאי 13 עד 17 מעבר לקבוצת "חברים של חברים" כלומר, אם הפדופיל הידידותי השכונתי רוצה למצוא מישהי שלומדת בחטיבת הביניים הסמוכה, הוא יצטרך להימצא ברשימת החברים של מי מחבריה.

וכאן עולות שתי בעיות: ראשית, חבר של חבר זו הגדרה רחבה מאוד, במיוחד בהתחשב שהרבה מאד אנשים מאשרים חברויות פייסבוק בהיסח הדעת. מספיק שמישהי אישרה איזה פדופיל מבלי לחשוב על זה יותר מדי - ודרכה יש לו גישה לכל המידע של חברות השכבה שלה.

שנית, וחמור יותר: אין כל דרך לאמת את גילו של אדם בפייסבוק. החברה מודעת לכך: היא יודעת שיש מיליוני ילדים שהם קטנים מ-13 ובכל זאת יש להם פרופיל בפייסבוק, בניגוד לתקנות שלה - משום שהם מזייפים את הגיל שלהם. אין שום סיבה שזה לא יעבוד הפוך, כלומר שאיזה מזיל ריר בן 54 בתחתונים וגופיה לא יצור לעצמו פרופיל של בת 14 וישתמש בו כדי לאסוף המון מידע על ילדות בית הספר הקרוב.

לא בטוח שיש לפייסבוק משהו לעשות בנידון, פרט לאישור הדוק של כל פרופיל חדש, עד רמת בקשה של תעודת זהות. כלומר, יש משהו שהיא יכולה לעשות: להפסיק את הפעלת מנוע החיפוש שלה. אבל את זה היא כמובן לא תעשה.

אז מספר לא ידוע של ילדות יסבול. היח"צ של פייסבוק בטח יגיד שמדובר בשיעור זניח מבחינה סטטיסטית ו-Graph Search לא ישנה פניו. מארק צוקרברג צריך לחיות ממשהו.

הגונב מגנב

אריאנה האפינגטון הפכה את עצמה, בהרבה עבודה קשה של אנשים אחרים, לסלבריטאית. היא גם איבדה הרבה מההערכה שצברה בחוגים פרוגרסיביים בארה"ב אחרי שסירבה בתוקף לחלוק את פירות ההצלחה של ההאפינגטון פוסט עם הבלוגרים שייצרו את התוכן שלו. היא טענה, בצדק מבחינתה, שהבלוגרים חתמו על הסכם עושק שבו הובהר מראש שהם לא יקבלו שנקל, ושזה שהיא הצליחה למכור את האתר במאות מיליונים לא משנה את המצב. זבש"ם. בתי המשפט, כמובן, אישרו את חוזה העושק.

רק שלפעמים יש שרידים של צדק קוסמי בעולם, ועכשיו האפינגטון צריכה להתמודד עם טענה שהיא בעצם גנבה את הרעיון לאתר שפרסם אותה. ראשיתו של הסיפור ב-2010, כששני יועצים פוליטיים של המפלגה הדמוקרטית טענו שהאפינגטון עשתה צוקרברג - וגנבה את הרעיון שלהם.

עשתה צוקרברג? אריאנה האפינגטון צילום: בלומברג

לשניים, פטר דאו וג'יימס בויס, לא היה חוזה או איזה הסכם סודיות עם האפינגטון - אולם בית המשפט לא זרק אום מכל המדרגות. אמנם שבעה משמונה טיעוניהם בוטלו, אבל השופט קבע שבנוגע לטענה שהאפינגטון גזלה את הרעיון שלהם דווקא יש על מה לדבר.

מאז ניסתה האפינגטון לעשות הכל כדי למנוע מהעסק להגיע לכותרות ו/או לפסיקה, בהצלחה חלקית בלבד. בית משפט שני אישר שהתביעה יכולה להימשך - והגדיל את מספר הטענות הרלוונטיות של התובעים לשלוש: הוא קיבל גם שיש בסיס לטענות על הונאה ועל עשיית עושר שלא במשפט. טענה רביעית, על הפרת חוזה משתמע, לא התקבלה.

בהאפינגטון פוסט טענו שהם שמחים על ההחלטה כי עכשיו אפשר סוף סוף "להגיע לשלב הראיות". מעניין, אם הם רצו להגיע לשלב הזה - יכלו לעשות זאת לפני שנים.

הפתעה: העקרב עוקץ

לפני כמה שנים טובות, הציבה הטרויקה של גוגל - אריק שמידט, לארי פייג' וסרגיי ברין - את כל כובד משקלה כדי למנוע מבעלי המניות להפסיק את פעולת החברה בסין. לטענת הטרויקה, היא הגיעה למסקנה שעקרון "אל תהיה רשע" מחייב את גוגל דווקא לשתף פעולה עם סין. כמה שנים אחר כך, בתחילת 2010, אחרי שסין פרצה לשרתים של גוגל, החברה חשבה על זה שוב.

עכשיו מגלות שורה של חברות מערביות אחרות שכל הקטע הזה של שיתוף פעולה עם משטר שטני, מהגרועים אם לא הגרוע ביותר בהיסטוריה האנושית, יכול להשתבש. חברה שניסתה להעביר כמה קבצים משוודיה לסניף שלה בסין גילתה שפעם אחר פעם, חיבור הרשת שלה משתבש. אחרי שורה של בירורים, הם עלו על הבעיה: הקבצים נקראו Falun, על שם המחוז בשוודיה שם הם נוצרו. הפאלון גונג, כידוע, היא כת שנרדפת על ידי משטר הגולגלות של בייג'ינג. אחרי ששינו את שמות הקבצים, הם עברו את חומת האש הגדולה ללא בעיה.

מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית בסין, שי ג'ינפנג צילום: רויטרס

עסקים אחרים מתלוננים שהחסימות של סין על גוגל, יוטיוב, טוויטר ופייסבוק מפריעים להם לעבוד כמו שהם רגילים לעבוד. הם גם מתלוננים על כך שחומת האש הגדולה משבשת את הפעילות הסדירה של הרשת שלהם.

הנה פתרון: אל תעבדו עם סין. כשחברות מערביות יקחו את העסקים שלהם למקום אחר, סין תצטרך להשתנות, אם היא רוצה לחיות (והמשטר מאוד אוהב את החיים הטובים). אם אתם לא מוכנים לעשות את זה, לפחות אל תייללו. כשאתם מייללים על בעיות חיבור כשאתם עובדים עם משטר שמחזיק מיליונים בגולאגים ויותר ממיליארד ללא זכויות אדם בסיסיות, זה דוחה ומיותר.

קצרצרים

1. למנכ"ל לינקדאין, ג'ף וויינר, יש שיטה מאוד פשוטה למניעת דליפת מידע מהחברה שלו: שקיפות והתייחסות ראויה לעובדים. הוא מציין שיש מעגל סגירות - זה שבו אתה מנסה להסתיר מידע מהעובדים שלך, מה שגורם להם להתמרמר ולנסות השיג אותו - ומעגל של שקיפות, שבו אתה מתייחס אליהם כאל מבוגרים ומסביר להם את המצב. אם אתה נוקט בדרך השניה, לא יהיו דליפות מהחברה שלך. עד כה זה עבד ללינקדאין.

פתיחות במקום מידור. וויינר צילום: בלומברג

2. פרסמת פוסט בפייסבוק, וחשבת שהתפוצה שלו מוגבלת? בקרוב, זה לא יהיה המצב. כחלק מנסיונה של פייסבוק לחלוב את המשתמשים שלה, היא תאפשר להם לקדם בתשלום גם פוסטים של חברים - מבלי לקבל את רשותם. לא ברור למה שמישהו יעשה דבר כזה, אבל פייסבוק תציע בקרוב את האפשרות. חברים שלכם יוכלו לקדם תמונות מביכות שפרסמתם, או שיביכו אתכם בשיטה עקיפה: הסטטוס מצוין ככזה שקודם בתשלום, הוא רק לא אומר מי שילם עליו. גאוני.

3. אחח, הצביעות: קבוצה אנטי-פיראטית מפינלנד העתיקה את העיצוב של אתר גניבת התוכן פיירטביי והשתמשה בו כדי לקדם את האתר שלה. התוצאה היתה התקף חריף של חוסר מודעות עצמית בקרב גנבי התוכן, שהודיעו שזו התנהגות שלא תעלה על הדעת ושזו פגיעה חמורה בכלכלה הדיגיטלית. הגנבים מאיימים כעת בתביעה כנגד האתר הפיני.

4. פייסבוק נמצאת בימים האחרונים תחת התקפת האקרים. ככל הידוע לי, היא עדיין לא סבלה גניבת מידע משמעותית -  אבל גניבה נרחבת (כל התקדימים אומרים שהיא תבוא) צפויה להיות אחת הגרועות בהיסטוריה. הנזק האמיתי צפוי לפגוע דווקא בפייסבוק: גם כך האמון של המשתמשים בה יורד, ואם יסתבר שהחברה לא רק גורסת את הפרטיות שלנו לאבק לצרכי תאוות הממון שלה, אלא גם לא מסוגלת להגן עליו מפני אנשים חסרי מצפון אפילו יותר מהמנכ"ל שלה, מצבה יהיה גרוע.

5. הצעת חוק חדשה בארה"ב, חוק ההגנה על פרטיות אמריקאים, הוגשה על ידי שני חברי קונגרס משתי המפלגות. היא רוצה לאסור על שימוש במל"טים לצרכי מעקב אחרי אמריקאים ללא צו של בית המשפט - ולאסור על חימוש מל"טים שטסים בשטח ארה"ב. לצבא האמריקאי יש פטור מהאיסור האחרון, אבל זה רק בגלל שהחוק האמריקאי אוסר במפורש על שימוש בכוחות צבאיים כנגד אזרחים (אלא במצב של מרד).