פייסבוק מחדשת את הפיד, גוגל+ מדשדשת מתמיד

בגדי פייסבוק החדשים ומעטה השק של גוגל

מחר בערב יעלה מארק צוקרברג לבמה ויודיע רשמית שפייסבוק שוב תשבש את חיי כל מי שבנה על הפיד שלו במתכונתו הנוכחית - ושהיא מפלחת אותו מחדש. מעתה, יוכלו המשתמשים לראות את הפיד שלהם מוצג לא רק על פי עדכונים אחרונים או סיפורים חמים על פי הבחירה המפוקפקת של האלגוריתם של פייסבוק, אלא גם לפלח אותו לתמונות ומוזיקה. התמונות יהיו מעתה גדולות יותר - ותאמינו או לא, כך גם הפרסומות.

משנה לכם את הפיד. צוקרברג צילום: איי פי

הפרסומאים, שיודעים שהם לא מסוגלים להחזיק את תשומת הלב של המשתמשים ליותר מכמה שניות, רוצים את זה כבר שנים. עכשיו הם קיבלו. מותר לחשוד שזו בדיוק היתה המטרה של הגדלת התמונות: לגיטימציה להגדלת הפרסומות. בעתיד, יגיעו גם הפרסומות המזמרות והסרטונים שמנגנים מעצמם. תהנו.

אפשר לומר הרבה דברים רעים על פייסבוק - אנחנו עושים את זה על בסיס יומי - אבל דבר אחד צריך לומר לזכותה: היא מושכת אליה את המשתמשים הרבה יותר מהחיקוי הזול, גוגל+. כתוצאה מכך, גוגל עושה כמיטב יכולתה כדי לדחוף את המשתמשים לגוגל+, גם אם הם לא רוצים. אולי הם יתרגלו.

המקרה האחרון הוא של פיקאסה, שירות התמונות היחסית פופולרי של גוגל. משתמשי השירות הופתעו לגלות בימים האחרונים שכשהם מנסים להגיע לפיקאסה, הם מוצאים את עצמם משום מה בשירות התמונות של גוגל+. היחידים שקיבלו פטור מהגזירה החדשה הם משתמשים שאין להם חשבון גוגל+. הסיכויים שיש לכם חשבון פיקאסה - שירות של גוגל, כאמור - בלי שהיא דחפה לגרונכם גם חשבון גוגל+, נמוכים למדי. ברוב המקרים, כמובן, הגעתם לשם, ראיתם את כדורי העשב והאבק שמתגלגלים במישור, והזמנתם מונית חזרה לפייסבוק.

גוגל מתקשה לגרור אתכם מפייסבוק לגוגל+ איור: רחלי שלו

אז עכשיו גוגל מנסה לגרום למשתמשים שלה להישאר ברשת החברתית שלה גם אם זה לא מה שהם בחרו לעשות. החברה נואשת למדי: היא צריכה איכשהו להתחרות בתחום המדיה החברתית, כי מסתובב שם מידע שהיא חייבת לשים עליו יד אם היא רוצה להשאר רלוונטית כחברת פרסום. ואחרי הכל, גוגל הימרה על כל הקופה כשהחליטה שמנוע החיפוש שלה צריך להפסיק להיות אובייקטיבי ולהתחיל להתאים אותו לכל משתמש - Google plus your world וכל זה. ההנחה שלה, ובהחלט יכול להיות שהיא מבוססת, היא שהמשתמשים לא יתעצבנו יותר מדי. אחרי הכל, פייסבוק זימברה אותם הרבה יותר ובסופו של דבר לשירות התמונות של גוגל+ יש כמה תכונות ראויות. אולי הם יתרגלו לעשות עוד דברים עם גוגל+.

טוויטר והאוכלוסיה הכללית פשוט לא מתערבבים

יש לחברות רבות ציפיות גבוהות מטוויטר. מתכננים להשתמש בה לניתוח דעת קהל, לאומדן רייטינג של תוכניות טלוויזיה ועוד. אבל בפועל, כל מי שעקב אחרי הבחירות בישראל באמצעות המדיה החברתית, קיבל המחשה עגומה לעד כמה מדובר בתיבת תהודה.

בפיד של עבדכם הנאמן נרשמה הערצה ניכרת למפלגה בשם דעמ, ואם אתם לא שמעתם עליה זה באמת לא נורא: הצל שהיא הטילה גרם לאנשים לחשוב שהיא תהיה הדבר החם הבא בשמאל, ושהיא תעבור את אחוז החסימה. היא קיבלה בערך 3,000 קולות. הח"מ, שתמיד היה טכנו-סקפטי וחשד בהדים שעולים מהפיד שלו, התערב שהיא לא תצליח לגרד מנדט, וזכה בארוחה נאה.

לא משקפת את המציאות בשטח. טוויטר צילום: בלומברג

עכשיו מתברר רשמית שזה המצב, לפחות בארה"ב. מחקר של מכון Pew מצא שיש אי התאמה ניכרת בין התפיסה של משתמשי טוויטר ובין התפיסה של הציבור הכללי בארה"ב. הוא בדק שורה של פרמטרים מהבחירות האחרונות במעצמה, והמסקנה שלו היא שיש הטייה ליברלית ניכרת בטוויטר.

למשל, בעוד ש-52% מהאוכלוסיה הכללית הביעה שמחה על בחירתו מחדש של אובמה, בטוויטר שיעור שביעות הרצון היה 77%. בניגוד לכל אדם שפוי, בטוויטר חשבו שאובמה ניצח בעימות הראשון עם מועמדו של שלדון אדלסון לנשיאות, מיט רומני. בשאלה של נישואי גאים בקליפורניה, הציבור הכללי הביע תמיכה בשיעור של 33%; בטוויטר השיעור היה 44%. ההבדל החד באמת היה בתגובה השלילית: בציבור הכללי היא עמדה על 44%, בטוויטר על שמונה אחוז בלבד.

יש כמה מקרים שבהם Pew חושבים שהנטיה בטוויטר היתה שמרנית יותר מהנטיה הכללית, למשל בקשר למועמדותו של קרי לתפקיד מזכיר המדינה, או על נאום ההשבעה של אובמה. אני מעז לומר שזו לא שמרנות; זו דחיה של קרי ושל הנאום בשל עמדה רדיקלית-שמאלית בהרבה מזו שממשל אובמה יהיה מוכן להתחייב אליה.

ולמען האמת, זה לא צריך להפתיע. טוויטר דורש ממשתמשיו להיות מסוגלים לנסח מסר חד, נבון ומושך ב-140 תווים. כלומר, הוא דורש מהם יכולת ניסוח גבוהה. זה תחום התמחות ליברלי-שמאלני קלאסי. שיעור הליברלים בעלי תארים מתקדמים גבוה באופן ניכר משיעורם של אלה באוכלוסיה, ובמידה ניכרת יש חפיפה בין השמאל הרדיקלי ובין לימודים הומניסטיים. אני מוכן גם להתערב ששיעור השמאלנים הרדיקלים בטוויטר הישראלי גבוה אפילו יותר מהשיעור בארה"ב; טוויטר לא תפס בישראל, בדיוק מהסיבה שהוא דורש מסר חד וברור, ובהתאם מעורר לעג לעילגות. עברית טובה, אחרי הכל, היא כבר סיבה טובה לחשוד שהצייצן אינו אותנטי.

אתם לא מבינים, לא היתה ברירה

ההחלטה של יאהו למנוע מעובדיה לעבוד מהבית ממשיכה להכות סערה בארה"ב, כשמאריסה מאייר מוצאת את עצמה תחת אש כבוסית ששכחה שהיא אישה; רוב העובדים מהבית, מזכירים המבקרים, הן נשים שמנסות לשמור על איזון ראוי בין צרכי העבודה ובין הצרכים של גידול משפחה.

התוצאה היא שיאהו נאלצת להגן מול כלי התקשורת על מה שהיה צריך להיות החלטה מנהלתית פשוטה והפך לסערת יח"צ לגמרי לא צפויה. תראו, אומרים שם, כשמאייר הגיעה ליאהו היא נדהמה לגלות משרדים נטושים ומגרשי חניה שוממים, כי אנשים העדיפו לעשות כמה שפחות עבודה במשרדים וכמה שיותר מהבית. יתר על כן, היתה קבוצה של כ-200 עובדים של יאהו שעבדו אך ורק מהבית, וחלק מהם עשו כמיטב יכולתם כדי לעשות כמה שפחות עבודה עבור יאהו; חלקם אפילו פתחו סטארט-אפים משלהם.

מסתבכת עם התקשורת. מאייר צילום: בלומברג

עוד אומרים מגיניה הלא רשמיים של מאייר, שהיא מנסה לשנות את החברה, להחזיר את המוראל של העובדים, להפוך אותה למקום קסום לעבוד בו ולמצוא תרופה לסרטן. טוב, אולי לא למצוא תרופה לסרטן. אבל את כל זה אי אפשר לעשות אם העובדים שלך נמצאים כל היום בבית. זה אולי עושה את העבודה, אבל לא בונה את המוראל ולא משנה את התרבות של החברה. גרוע מכך, אלה שכן מגיעים למשרדים הם דווקא הבירוקרטים שהוציאו ליאהו שם רע כל כך.

מנהלי השטח של יאהו עשו עבודה יסודית בהרגעת העובדים שלהם, והסבירו שהמטרה של האיסור היא לא האנשים שעובדים חלק מהזמן מהבית, אלא אלה שעובדים אך ורק מהבית. וואלה. נראה שמטרה אחת כבר הושגה: יאהו מצאה לעצמה שעיר לעזאזל חדש כאשר יגיע הכישלון הבא.

הרי את מקודשת לי ב-TCP/IP זה

הניו יורק טיימס מדווח על שובה של תופעה ישנה-חדשה: נישואין באמצעות שליח. היו תקופות שבהן זה היה נפוץ וחלק ניכר מהלכות הקידושין בתלמוד עוסקות בבעיות שיכולות לנבוע ממנה. מקרה מפורסם היה זה של נישואיה של מארי "גיליוטינה? איפה?" אנטואנט ללואי ה-16: נציג שלו ערך את הטקס בווינה קודם שהכלה הצעירה עשתה את המסע לפריז.

חתונה פרונטלית זה כל כך 2012 צילום: shutterstock

עכשיו, בעידן הרשת, זה קל יותר מאי פעם. חיבורי סקייפ מאפשרים לשני הצדדים לראות זה את זה, מה שלא היה אפשרי בעבר, ושלל כלים מאפשרים להם להכיר זה את זה לפני הנישואין. השיטה הזו נפוצה בעיקר בחברות שמרניות, מה שהניו יורק טיימס מכנה בעדינות חברות מסורתיות, שבהן העלות של שידוכים וחיפוש בעל/אשה מתאימים עשויה להיות גבוהה מאוד.

הנישואים האלה מעלים שאלות חוקיות מסקרנות. איפה הם תקפים? נניח שאשה בניו יורק מתחתנת כך עם גבר בבנגלדש, החוק הבנגלדשי מכיר בנישואים כאלה, אבל החוק בניו יורק לא. רק מספר מדינות מכירות בנישואים באמצעות שליח, ובדרך כלל אחד מבני הזוג צריך להיות חייל, רצוי כזה שעומד לצאת לקרב במדינה רחוקה. בעיה נוספת היא שסוחרי נשים משתמשים בכלי הזה כדי ליצור לעצמם מינימום של הגנה משפטית.

קצרצרים

1. למורת רוחה של אימפריית התפוחים, אחד מאנשי הפרסום של אפל בדימוס חשף את השמות שעליהם חשבה החברה כשהיא עמדה להשיק את המוצר שמוכר היום כאייפון. הבחירה המסקרנת ביותר היא דווקא "אייפד", אבל אחרים היו "מיקרומק", "טריפוד" (אלוהים יודעת על מה הם חשבו כשהם העלו את זה), "טלפוד" (חצי סביר), ומובי (מה?). מקורות מוסרים שה"גסטאפו" של אפל התכנס לישיבת חירום כדי להבין כיצד למנוע דליפות מידע איומות ומביכות שכאלה.

הייתם קונים, לו היו קוראים לו "מובי 5"? צילום: Scott Schaen

2. ואם באפל עסקינן, נזכיר את מפגש הנבלים הגדול: המשפט נגד אפל בשאלת הקשר נגד הציבור בעניין מחירי הספרים מתחמם, כשאפל מנהלת את המלחמה לבדה אחרי שכל המו"לים שלה הגיעו לפשרות עם משרד המשפטים וערקו. על המוקד: גאון השיווק המרושע שיצר את המזימה נגד הקוראים ואילץ אותם לשלם מחירים גבוהים יותר עבור ספרים, סטיב ג'ובס. התביעה החליטה שלא לזמן את הביוגרף שלו, למרות שכתב דברים מרשיעים למדי באוטוביוגרפיה, כי הלז החליט להפעיל את חיסיון המקורות שלו. אבל התביעה מצאה תכתובת מרשיעה למדי בין ג'ובס ובין ג'יימס מרדוק. אתם עשויים לזכור את האחרון משערוריית האזנות הסתר בעיתוני מרדוק בבריטניה, שם חמק בעור שיניו מהעמדה לדין, אבל נאלץ להתפטר מתפקידו.

3. אוורנוט (Evernote), שמייצרת אפליקציה פופולרית מאוד לכתיבת הערות ושיתופן, הותקפה בשבוע האחרון על ידי פושעים מקוונים, כאלה שנוהגים לקרוא לעצמם "האקרים", והיא סבלה מדליפת סיסמאות משתמשיה. עכשיו מודיעה החברה שהיא למדה את הלקח וכמו גוגל, היא עוברת להצפנה דו כיוונית. לא די יהיה בסיסמה: יהיה גם מחולל מספרים רנדומליים, שיהיה זמין למשתמש כך שפושעי הסייבר לא יוכלו לחדור לחשבון אוורנוט ללא המכשיר של המשתמש עצמו.

4. תעשיית המוזיקה ממשיכה לרדוף גנבי תוכן, ונראה שלשם שינוי הפעם יש לה קייס. היא הגישה תביעה נגד שוודי כלשהו, גבר בן 47, בטענה שהלז הדליף את האלבום האחרון של ביונסה לאתר שיתוף קבצים עוד לפני שהאלבום יצא. הכל נהיה מעניין יותר כשקולטים שמדובר בעובד תעשיית ההקלטות. עכשיו הוא נתבע לשלם 223,000 דולר. אם זה באמת המצב - וצריך לציין שלתעשיה הזו יש עבר בעייתי בכל מה שקשור לדבקות באמת - אז מגיע לו.