731 מיליון? אין בעיה. אתם רוצים גם צ'יפס עם זה?

קחו את הכסף, אל תשאלו שאלות

האיחוד האירופי קנס אתמול (ד') את מיקרוסופט בסכום מרשים של 731 מיליון דולר (או כמו שהוא קרא לזה, 591 מיליון יורו). הסיבה היא שהחברה לא עמדה בתנאי ההסכם שלה עם האיחוד ולא עדכנה את המשתמשים שיש להם יכולת להתקין עוד דפדפנים פרט לאקספלורר המעצבן שמגיע עם ווינדוס. הפעולה של האיחוד מובנת: ספק אם היתה לו ברירה. מה שפחות מובן הוא ההתנהלות של מיקרוסופט.

החברה רתמה את כרכרות עוכרי הדין שלה לסוסי מלחמה על קנסות קטנים בהרבה ויצאה למאבקים משפטיים של שנים. הפעם, הודיעה החברה בשלווה שהיא אשמה, מצטערת ותשלם את הקנס בלי לטרטר את האיחוד בבתי המשפט.

לסטיב באלמר לא אכפת לשלם. מנכ"ל מיקרוסופט צילום: בלומברג

התגובה הזו עוררה תדהמה בקרב פרשני טכנולוגיה: לא בכל יום אתה רואה חברת ענק שמסכימה מרצונה החופשי לוותר על שלושת רבעי מיליארד דולר, ועוד לאיזה רגולטור. אז מה קורה כאן?

מתחת לפני השטח מונח לו סיפור הרבה יותר מסריח מענייני דפדפנים ומערכות הפעלה; למיקרוסופט יש בעיית רווחים כלואים ענקית. היא מחזיקה באירופה רווחים בשווי עשרות מיליארדים שהיא לא יכולה להחזיר הביתה. אם תביא אותם לארה"ב, היא תצטרך לשלם עליהם מס חברות של 35%. אז כדי לא לשלם מסי אמת על כ-51 מיליארד דולר, מיקרוסופט מוכנה לוותר בכיף על כמה מאות מיליונים עלובים.

זו היתה גם אחת הסיבות מאחורי הרכישה שלה של סקייפ: זה עלה שמונה ומשהו מיליארד, אבל מדובר בסכום שהיא יכולה לרשום כהוצאות, מתוך ערימה ענקית של כסף שהיא לא יכולה להוציא מאירופה בלי לשלם למולדת שלה (שנתונה במשבר כלכלי). קשה לי שלא להיזכר באמירה שמיוחסת לקיינס: "קפיטליזם הוא האמונה המשונה שהבזויים בבני האדם, מהבזויות שבסיבות, איכשהו יפעלו לטובת הכלל".

רגע, כמה?

תהיתם פעם למה חבריכם לא עשו לייק לסטטוס הגאוני שכתבתם? כנראה שהם פשוט לא ראו אותו: מחקר שפורסם לאחרונה גילה שכל פוסט בפיסבוק מגיע בממוצע לכשליש מהחברים ושבמהלך חודש ממוצע, המשתמש יוצר קשר עם כ-61% מהחברים שלו.

הבעיה: המחקר הזה נערך ביוני שעבר, כמה חודשים טובים לפני שפייסבוק התחילה את מזימת "תשלום עבור פרסום" שלה, במסגרתה הפוסטים שעבורם אתה משלם מקבלים קידום יוצא דופן אבל אלה שעליהם אתה לא משלם ישנים עם הדגים הווירטואליים בשרתי פייסבוק.

מי ראה מה כתבתם? פייסבוק מסננת את הסטטוסים שלכם צילום: בלומברג

עכשיו, כשהרשת החברתית הודיעה שכדאי לכם לשלם, היא אמרה שהסטטוס הממוצע מגיע לכ-16% מהחברים שלכם. השיעור שמצא המחקר הזה לפני התחלת מזימת התשלום עמד על כ-33%, כלומר בערך פי שניים. אז מה השתנה? איך בשמונת החודשים האחרונים, שיעור החשיפה של חברים לפוסטים של חברים נחתך במחצית? או שפייסבוק לא יודעת על מה היא מדברת (הנחה בעייתית אבל לא בלתי אפשרית) או שהיא שינתה את האלגוריתם שלה כך שהפוסטים שלך אכן יגיעו רק לכ-16% מהחברים שלך. ואז אמרה שכדאי לך לשלם.

עדיין לא אקדח מעשן, אבל מתחילים להריח אבק שריפה.

הציוץ שלך ישרוד 30 דקות

חוקרים ב-MIT השקיעו הרבה מאוד זמן לאחרונה בבדיקה של ציוצים במקבילה הסינית הפופולרית של טוויטר, ווייבו, ובעיקר בשאלת משך החיים שלהם. החוקרים התמקדו בכ-1,300 חשבונות שידוע שנמצאים תחת מעקב קבוע של הצנזורה הסינית.

החישובים שלהם מצאו שציוצים שמעצבנים את הממשלה שיושבת על הר גולגלות נמחקים בדרך כלל תוך שעה, ברוב המקרים בתוך חמש עד 30 דקות. 90% מהפוסטים שעשויים להביא לאיזה חבר מפלגה את הסעיף נמחקים תוך 24 שעות.

אסיפת המפלגה הקומוניסטית בסין. צייץ עליהם משהו, אם יש לך אומץ צילום: אם סי טי

הם גם חישבו את מספר העובדים שהממשלה צריכה להפעיל כדי לנטר את ווייבו בכל רגע נתון: 4,200, שעובדים בשלוש משמרות. הפעילות של הצנזורים יורדת בשעות אחת עד שבע בבוקר, זמן סין, כנראה בהתאם לפעילות הכוללת של ווייבו, ושוב בשעה שבע בערב - שעת השידור של מהדורת החדשות המרכזית של המשטר, שאף צנזור לא יכול להרשות לעצמו לפספס.

יצוין שבכיר בסינה, החברה שמאחורי ווייבו, כתב בינואר ציוץ (שנמחק, כמובן) ובו הסביר למשתמשים הזועמים שהם צריכים להיות מרוצים, כי אפשר למחוק להם את הציוץ תוך שניה והחברה מאפשרת להם ברוב טובה כמה דקות שבהן החברים שלהם יכולים לראות את הציוץ. חסדים קטנים.

רוצה שם טוב? אל תאשים את גוגל

גברת בשם בוורלי סטייארט ממש לא מרוצה מתוצאות החיפוש אחרי השם שלה; בשנים האחרונות, הוא היה מקושר עם כל מיני דברים שליליים בתוצאות. סטייארט תבעה כמה חברות רשת, ללא הצלחה, בשל פגיעה בשמה הטוב.

בימים האחרונים הסתיימה התביעה שלה נגד גוגל, וגם היא נגמרה בתבוסה. היא התלוננה שכאשר מקלידים "בוו סטייארט" השלמת החיפוש של גוגל מציעה אוטומטית את המילה Levitra, שמו של סם מתחרה ויאגרה. בתגובה, הלכה סטייארט לבית המשפט, וטענה שגוגל עושה בשם שלה שימוש מסחרי ללא הסכמתה.

מי אשם? הפעם, לא גוגל צילום: בלומברג

בית המשפט, כאמור, לא הסכים, תוך שהוא מצטט מפסיקה קודמת נגד סטייארט, בתביעה שהגישה נגד יאהו, וציין שהיא צריכה להוכיח שנגרם לה נזק של ממש, לא סתם הצקה. סטייארט אמרה שהיא שוקלת לערער. מעניין להשוות את זה עם פסיקה באוסטרליה, שם קישרו תוצאות החיפוש של גוגל בין אדם ובין העולם התחתון, על לא עוול בכפו, ובית המשפט פסק לו פיצוי גבוה.  

קצרצרים

1. סנאטור אוסטרלי, קורי ברננדי, מזהיר מפני עתיד קודר, ניהליסטי ואפל שבו גוגל עוקבת אחרי כל האוכלוסיה בזמן אמת, הכל באמצעות מכשיר הריגול שהיא מכנה גוגל Glass. המשקפיים החכמים, כזכור, מאפשרים לצלם, גם בווידאו, כל מה שהבעלים שלהם רואה. כל המידע הזה עולה לשרתים של גוגל. אפשר היה להתייחס ברצינות רבה יותר לטענות של ברננדי, אלמלא טען בעבר שהומוסקסואליות מובילה למשכב בהמה. ספק אם גוגל אכן רוצה לפתוח בקמפיין ריגול כזה, אבל צריך לזכור את ההיסטוריה העגומה של החברה בכל מה שקשור לאמירת אמת לרשויות ואת הריגול שביצעה באמצעות מכוניות סטריט וויו.

המשקפיים החכמים של גוגל

2. נוקיה רוצה את אינסטגרם בווינדוס פון 8. מאוד רוצה. כל כך רוצה, שהיא בנתה אפליקציה שלמה שמבצעת חיקוי זול לאינסטגרם, שנקראת #2instawithlove. המטרה היא ליצור לחץ ציבורי של משתמשי נוקיה על אינטסגרם כדי שזו תיצור אפליקציה רשמית למערכת ההפעלה. ספק אם זה יעבוד, אבל נמסר שמיקרוסופט כבר עובדת על אפליקציית אינסטגרם.

3. הגיבור הלא סביר של המאבק לחירות דיגיטלית, קים דוטקום, נחל עוד נצחון אתמול (ד'), כאשר בית משפט בניו זילנד קבע כי הוא רשאי לתבוע את הממשלה בשל העובדה שזו הפעילה את אחד משירותי הביון שלה כדי שירגל אחריו בניגוד לחוק. הריגול התבצע, נזכיר, בשל החשש שדוטקום מעורב בהפרה מסיבית של זכויות יוצרים. בנוסף, הודיע דוטקום שהוא שוקל לצאת להנפקה של החברה החדשה שלו, מגה.

4. התפתחות משעשעת במשפט טרול זכויות היוצרים פרנדה: לפי אחת הטענות נגד החברה, היא גנבה את זהותו של משתמש בשם אלן קופר כדי שזה ינהל חברת קש מטעמה. החברה מכחישה שהיא גנבה את זהותו וטוענת שיש אלן קופר - ולכן קבע השופט שהוא רוצה לראות את שניהם מולו, קופר של פרנדה וקופר האמיתי. לחברה יש עכשיו פחות משבוע לספק את הסחורה (מה שיצריך, כנראה, שיבוט גנטי מואץ או נס). הוציאו את היין ומיני תופינים.  

5. מוזיאון צרפתי מצא את עצמו על הכוונת של פייסבוק, אחרי שפרסם תמונת עירום של אישה שצולמה בתחילת המאה הקודמת. בתגובה, הודיע המוזיאון שהוא לא יעלה יותר תמונות עירום לפייסבוק, גם אם יש בהן ערך אמנותי. עוד נצחון לצנזורה הפוריטנית של התקשורת האמריקאית. למי ששכח, אזכיר שפייסבוק מסתדרת נהדר עם תמונות אלימות מזעזעת. אבל אוי ואבוי לך אם חלצת פטמה מצוירת.