הסטטוס בפייסבוק שבגללו אתה עדיין מובטל

זה רע במיוחד משום שבני קבוצת הגיל הזו, שבחלקה הגדול עדיין לא מנוסה, מתקשה למצוא גם כך למצוא עבודה בשוק עבודה מצטמצם. עובדים צעירים מפוטרים לעתים קרובות בגלל מה שפרסמו ברשת, ועכשיו מתחוורת העובדה שהם גם לא מתקבלים לעבודה בגלל זה.

כן, אני רואה שאתה מאוד "יצירתי ומתמודד היטב עם אתגרים". ולכן לכלכת על הבוס הקודם שלך בטוויטר, כן? צילום: shutterstock

מה שקורה כאן הוא שמארק צוקרברג ולארי פייג' הרגילו אותנו לחלוק כמה שיותר מידע, כי זה קל וכיף וקולי; אף אחד לא אמר לנו שלחלוקת המידע הזו יש מחיר. חלק ניכר מהמשתמשים בפייסבוק, למשל, לא מודעים למשמעות של שחרור מידע לכלל הציבור: המשמעות היא שידור פומבי. השידור שלך יאבד בשלל השידורים האחרים, אלא אם מישהו יטרח לחפש אותו.

גם פרסום לחברים בלבד לא מועיל הרבה, אם אתה לא מקפיד לוודא שהאנשים שיכולים לקרוא את זה הם אכן רק חברים שאתה מכיר אישית. פייסבוק מדרבנת את משתמשיה לאסוף כמה שיותר חברים, כסוג של סמל סטטוס. קל מאד לחברות שמתמחות בכך להפוך לחברים של משתמשי פייסבוק, לאסוף משם את המידע הבעייתי, ולהעביר אותו למעסיקים שמעוניינים בכך.

החוק, בכמה מדינות על כל פנים, כבר אוסר על מעבידים לדרוש מהעובד לעתיד לקבל אותם כחברים או להסגיר לידיהם את פרטי הרישום שלו ברשתות חברתיות, אבל הוא לא מסוגל לסגור את הפרצות במהירות שבה הן נוצרות. הפתרון צריך להיות מודעות רבה יותר של המשתמשים למשמעות של פרסום ברשת, אבל בינתיים ניכר פער נרחב בין הידיעה שפרסום לא אחראי בפייסבוק יכול לחסל את העבודה שלך ובין הנכונות לנקוט צעדי הגנה. 66% מהנשאלים אמרו שהם מכוונים את התוכן שלהם לחברים, לא למעסיקים פוטנציאליים, בדיוק מה שמאפשר למארק צוקרברג להמשיך לצחוק כל הדרך אל הבנק ולמעסיקים - לפסול אנשים טובים.

סדנאות היזע של בוחני המשחקים

רוצים לעבוד בחברת משחקים בתור בוחני משחקים? זה יהיה כיף. ישלמו לכם (לא הרבה, אבל תחשבו על הכיף!) כדי לבחון משחקים לפני שהם יוצאים לשוק. אתם תהיו הראשונים שיראו את המשחק שכל העולם ידבר עליו עוד שנה, אתם תתקנו אותו, אתם תצאו מהג'וב עם תחושת סיפוק. בהתחלה, אמנם, אתם תעבדו על בסיס חלקי, אבל אם תראו פוטנציאל - יעבירו אתכם למשרה מלאה.

כל משפט בפסקה הקודמת צריך להדליק נורות אזהרה. אתם רוצים לעשות משהו כיפי? עשו את זה. אתם רוצים תחושת סיפוק? מצאו עבודה שתתן לכם את זה. אבל אף פעם, אף פעם, אל תקשיבו למישהו שאומר לכם שהסיפוק והכיף יבואו על חשבון תשלום. אם אתם שומעים את המשפט הזה, התגובה האינסטינקטיבית שלכם צריכה להיות "חשבון, בבקשה". מישהו הולך לחסוך עליכם כסף, לגזור עליכם קופון.

כיף יצא לך מזה. כסף - ממש לא צילום: שאטרסטוק

ברנש בשם RC Peter, שהעיסוק האמיתי שלו הוא בכלל בתחום המוזיקה, מצא את עצמו בתקופה קשה והסכים לעבוד על בסיס חלקי בבדיקת המשחק Halo 4. הוא מתאר את החוויות שלו כאן. נתמצת את הסיפור (פיטר כותב יותר מדי על עצמו, לטעמי): הבטחו לו שכר התחלתי נמוך וקידום עתידי תוך כדי העסקה באמצעות חברה שלישית. אף אחת מההבטחות לא קוימה. בהתחלה זה היה כיף, אחר כך פיטר הבין שמנצלים אותו.

"הם יעבידו אותך למוות", הוא כתב, "והם יבטיחו לך אפשרויות קידום, אבל לשווא. לעולם לא תוכל להיות חלק ממשהו". המסקנה המתבקשת של פיטר, שוודאי מעוררת רעד בגוום של מנהלי סדנאות היזע של עמק הסיליקון, היא שהגיע הזמן להתאגד. מה לעשות: בסופו של דבר זה חוזר למשל הישן על הזרדים. זרד בודד נשבר בקלות על ידי בעלי הכוח; זרדים שלופפו לאגודה, מצד שני, קשה הרבה יותר לשבור. מי שהאמין שהתאגדות היא עניין לתעשיה הישנה ושבתעשיה החדשה כל אחד יתקדם לפי כשרונו, פשוט בלע את הלוקשים של הברונים השודדים החדשים.

רוצים טכנולוגיה סלולרית? לכו על זה

משטר האייטולות האיראני, שחטף את המהפכה האיראנית של 1979, חושש מאוד ממה שהעם שעליו הוא שולט בכוח הזרוע יעשה לו, אם הוא יוכל להצביע באופן חופשי. אז הוא עושה הכל כדי לזייף את הבחירות, ומונע כל רמז לרפורמה.

כחלק בלתי נפרד ממאבק ההשרדות שלו, המשטר החל בשבועות האחרונים לחבל עוד יותר במה שנותר מחופש הגלישה של האיראנים. בסוף השבוע יצא הנמסיס של איראן, הממשל האמריקאי, בהודעה לא שגרתית: הוא מקל את האמברגו על כל מה שקשור ליצוא טכנולוגיית תקשורת לאיראן. 

מנהיגי איראן. ארה"ב רוצה לעזור להמונים להתקומם צילום: איי אף פי

המשמעות ברורה: ארה"ב רוצה לספק לאיראנים יותר גישה לתקשורת בעוד המשטר שלהם עצמם מונע מהם גישה כזו. כמו בהתערבות ב-2009, כשמחלקת המדינה ביקשה מטוויטר שלא לצאת להפסקת תיקונים באמצע "המהפכה הירוקה" הכושלת, גם כאן התפרים גסים משהו. אפשר היה לצפות ליותר עדינות. מאחר והבחירות הן החודש, ומאחר וקשה להניח שאפשר יהיה להציף את השוק האיראני בכלי טכנולוגיה זולים עד אז, מדובר בבירור בהתרסה, לא בצעד שיש לו יכולת להביא לשינוי. חבל.

הבה נתחכמה לו

בעוד יומיים, יציינו מספר קטן של פעילים ברחבי העולם 24 שנים לטבח טיאננמן. ברביעי ביוני 1989, מחץ הצבא הסיני, בהוראת הגוף הרצחני ביותר בהיסטוריה - המפלגה הקומוניסטית הסינית - את הסטודנטים שהתקוממו כנגד הדיקטטורה.

בסין, עם זאת, לא מדברים על זה. בכלל לא. למעשה, המשטר (שמחזיק צבא ענקי של צנזורים) נכנס לכוננות ספיגה מיוחדת לקראת הרביעי ביוני, ומוחק בהיסטריה כל דבר שעשוי אפילו להיות קשור. השנה, חברת התקשורת הסינית סינה נוקטת בכמה שיטות עדינות וערמומיות במיוחד.

טבח טיאננמן? לא, לא מכירים

למשל, אפשר לחפש את תקרית טיאננמן במנוע החיפוש שלה, ואפילו יהיו תוצאות - אבל הן תתייחסנה להפגנות המאורגנות של המשטר אחרי ימי מאו כנגד "כנופיית הארבעה" מ-1976, לא למה שקרה שם 13 שנים אחר כך.

שטיק אחר הוא לדחות את הצגת התוצאות. מי שיחפש אחרי "4 ביוני" יגלה שהוא לא יכול לראות תוצאות מהשעות האחרונות, אלא רק מה שנכתב קודם לכן - הצנזורים, אחרי הכל, צריכים זמן לעבוד.

קצרצרים

1. וואו, זה היה מהיר: כשבוע ומשהו אחרי הרכישה על ידי יאהו, טמבלר עורכת שינויים ראשונים, שהעיקריים שבהם הם הבלטת פרסומות בפיד של המשתמשים. לזכותה של טמבלר ייאמר שהיא שקופה לגמרי בנושא הזה: פרסומות ו"פוסטים בחסות" ייוצגו על ידי סימן דולר, כדי להבהיר שהם בתשלום. עם זאת, החברה גם ערכה מספר שינויים בעיצוב, והמשתמשים יצאו מדעתם מרוב זעם. אם ככה נראית ההתחלה, ליאהו יש בעיה עם בסיס המשתמשים של הרכישה הגדולה האחרונה שלה.

דיוויד קארפ, מייסד טאמבלר צילום: בלומברג

2. אחת הדמויות השנואות ביותר בציבוריות האמריקאית היא שקרן הרדיו ראש לימבו. הלז, שקשה למצוא לו מקבילה ישראלית, נחשב לראש וראשון לשדרני הימין הגזעני בארה"ב. בשעתו, כשאובמה היה עדיין מועמד לנשיאות, הוא שידר בלופ שיר בשם Barack The Magic Negro. בחודשים האחרונים לימבו בצרות: אחרי שקרא לסטודנטית שהעידה בפני הקונגרס על כך שהיא משתמשת באמצעי מניעה "זונה" ו"פרוצה", המפרסמים ברחו מתחנת הרדיו שהוא משדר בה. ומי בכל זאת מפרסם אצל לימבו? מארק צוקרברג והקבוצה הפוליטית שלו, FWD.us, ששום דבר תועבה לא זר להם בדרכם להוריד את שכר עובדי ההייטק האמריקאים כדי לנפח את חשבון הבנק שלהם.

3. הפושע הנמלט החביב על הטור, ג'וליאן אסאנג', פרסם טור בניו יורק טיימס, בו הוא תוקף את שיתוף הפעולה בין אריק שמידט ואיש מחלקת המדינה לשעבר, ג'ארד כהן. אסאנג' ציין בארסיות ששיתוף הפעולה ביניהם החל בסיור משותף בבגדד, "כשהם הלכו בין ההריסות, והתלהבו מכך שטכנולוגיית הצרכנים משנה חברה שנמעכה על ידי כיבוש צבאי אמריקאי". הספר של השניים, ציין אסאנג', לוקה בסוג של עיוורון שהוא מכנה "משא הגיק הלבן", רמיזה למונח מושמץ מאוד של משורר הקולוניאליזם רודיארד קיפלינג, "משא האדם הלבן": שחרור העולם על ידי טכנולוגיה – כשבדרך, גוגל הופכת לעוד כלי בידי המדינה האמריקאית וזו, בתורה, הופכת לעוד כלי של גוגל. מעורר מחשבה.

4. טרול הפורנו פרנדה, שעל מעלליו סיפרתי לכם בעבר, ממשיך להתרסק: בעקבות ההחלטה של שופט קליפורני לפתוח בהליכים כנגד עוכרי הדין של החברה בגין הונאה (כאשר המגמה היא שלילת רישיונותיהם) יותר ויותר שופטים דוחים את התביעות של החברה על הסף. ואם הם לא עושים זאת, הם דורשים מהחברה להפקיד ערבות בסכומים גדולים כדי לוודא שהיא אכן תפתח בהליכים משפטיים. מאחר וכל המודל העסקי של טרולי פורנו הוא איום במשפט מבלי להגיע להליכים של ממש - זה יקר מדי ומסובך מדי למה שהוא בעצם מזימת סחיטה - המשמעות היא שהחברה מאבדת את השיניים שבאיום הסחיטה שלה. כך צריך.

5. כשיצאה אובונטו, מערכת ההפעלה הלינוקסית הפופולרית, לשוק, הכריז יוצרה מארק שאטלוורת' שהבאג העיקרי שלה הוא העובדה שלווינדוס יש נתח שוק גדול יותר. עכשיו הכריז שאלטוורת' שהבאג נפתר, משום שנתח השוק של אנדרואיד עבר את זה של ווינדוס. בשתי מילים: כלבתא, במטותא - אנדרואיד מוביל בתחום המכשירים הנישאים הקטנים. אנשים שמשתמשים במחשב לצרכי עבודה עדיין משתמשים בווינדוס.

להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)