דו"ח טכנולוגי
בום, זה מתחיל: האיחוד האירופאי נגד חברות הטכנולוגיה
שר הפנים של גרמניה יוצא לקרב נגד חברות הרשת האמריקאיות, פרטיות אישית מול "פרטיות אלגוריתם", טוויטר עוקבת אחרי המשתמשים (ומאפשרת יציאה), והעושר המדומה של המחוז של פייסבוק
יום נקם ושילם
האיחוד האירופי לא יכול לעשות הרבה לממשלת ארצות הברית, גם כשמסתבר שהיא מרגלת אחריו כאילו היה ההתגלמות החדשה של ברית המועצות: הוא צריך אותה יותר מדי. אבל חברות הטכנולוגיה האמריקאיות – גוגל, פייסבוק, וכל השאר שמכרו לנו את הלוקש על עולם חסר גבולות שבו ממשלות לא חשובות – הן סיפור אחר לגמרי. כנגד שיתוף הפעולה שלהן עם הריגול האמריקאי בהחלט אפשר לנקוט פעולות תגמול.
שר הפנים הגרמני, הנס-פטר פרידריך, אמר לאזרחי ארצו כי אם הם חוששים מהריגול של ה-NSA כנגדם, הוא ממליץ להם שלא להשתמש בשירותי חברות אמריקאיות – לא פייסבוק, לא גוגל, לא מיקרוסופט.
יש בעיה עם ההצהרה הזו, והיא - איך לעזאזל עושים את זה? מילא פייסבוק, אבל למי יש אלטרנטיבה טובה למנוע החיפוש של גוגל? מיקרוסופט ובינג, שעוקבת אחריך בדיוק כמו גוגל. ומה, תבקש מהמשתמשים שלך לעבור כולם ללינוקס כדי להתחמק מהעדכונים של חלונות, שודאי מבריחים גם הם את המידע שלך?
ועדיין, עם כל הבעייתיות, יש כאן מסר חד לחברות האמריקאיות: אם אתן תמשיכו לשמש ככלים של הממשלה שלכם, אתן תשלמנה מחיר. זה יתחיל ממחיר ציבורי – מהכרזה של פוליטיקאים בפני הקהל שלהם שאתן אויבות העם – ועם הזמן, המחיר הזה יתורגם למחיר כספי. זוכרים את הפאניקה של גוגל אחרי החשיפה של PRISM? את הדרישה שלה לחשוף את הצווים שהיא קיבלה? זה לא היה מקרה.
והאירופאים לא עוצרים בציון הסכנה בפני אזרחיהם: הפרלמנט האירופי צפוי להצביע היום (ה'), יום העצמאות האמריקאי, על הפסקת שיתוף הפעולה עם ארה"ב בתחום העברת המידע – בתור התחלה, להפסיק להעביר לארה"ב את המידע על אירופאים שטסים לארה"ב. ומעבר לכך, להקפיא את שיחות הסחר עם ארה"ב. בשיחות הללו, יש לציין, התייצבה המשלחת האמריקאית במלוא משקלה לצד גוגל ופייסבוק, כשהיא מנסה למנוע חוקים אירופאיים על מחיקת מידע ועל "הזכות להשכח."
לא קרה שום דבר, המשיכו הלאה
בתוך כל הבלגאן הזה, שלא הולך לעזוב אותנו בזמן הקרוב, עולה טענה מתחסדת: מה אתם רוצים, כולכם נתתם לחברה או שמונה זכות לעבור על התוכן שלכם. כל מי שפתח חשבון ג'ימייל הסכים לכך שיקראו את המייל שלו, אז מה אתם מייללים עכשיו.
כאן אומר פיטר קינרייד, האקר, בלוגר ומדען מחשבים, יש הבדל חשוב - וזה בין חדירה לפרטיות על ידי אלגוריתם ובין חדירה לפרטיות על ידי אדם. לגוגל, הוא טוען, אין נהלים שמאפשרים לעובדים לקרוא מייל; הוא נקרא רק על ידי מחשב, שאז מצמיד לו פרסומות. המעקב הממשלתי שונה: בן אדם עובר על המידע שלך ומחליט מה לעשות איתו.
הנקודה החלשה של קינרייד מגיעה כשהוא טוען שיש משהו לא בסדר בכך שפקידי ממשלה עוברים על המידע שלך, כי הם עשויים לעשות בו שימוש לא הוגן. זה כמובן נכון, אבל לא ברור איך הגיע קינרייד למסקנה שעובדי חברות מסחריות לא עושים זאת.
גוגל כבר פיטרה עובד אחד, והגישה נגדו תלונה, אחרי שהשתמש בגישה שלו למידע כדי לעקוב אחרי אשה. זה המקרה היחיד שאנחנו יודעים עליו. זו ממש לא סיבה טובה להניח שלא היו מקרים אחרים, שגוגל לא יודעת עליהם. אנחנו לא יודעים מספיק על רמת הבקרה שלה.
השערוריה הנוכחית מבהירה נקודה אחת: אי אפשר להפריד בין ריגול ממשלתי ובין ריגול מצד חברות. שתיהן שותפות לפעילות הריגול, והמגעים ההדוקים בין הממשלה לחברות – המקרים הבולטים הם ההתערבות המפורסמת של מחלקת המדינה בזמן התיקונים של טוויטר בעת המהפכה הירוקה באיראן, וההתייצבות המהירה של ממשל אובמה לצד גוגל אחרי שזו הותקפה על ידי סין – אומרים שההבחנה ביניהם הרבה פחות חדה משהיינו רוצים.
אם בארזים נפלה שלהבת...
טוויטר הודיעה אמש (ד') שכמו פייסבוק, גוגל ושאר מגפות, גם היא התחילה לעקוב אחרי משתמשיה ברחבי הרשת וגם היא מתכוונת לאסוף עליהם מידע ולמכור אותו למפרסמים. הם צריכים לחיות ממשהו, והפרסום אצלם, כפי שראינו, לא ממש עובד.
אבל מאחר ומדובר בטוויטר, החברה מיהרה להרגיע את המשתמשים: היא מספקת דרך פשוטה מאד למנוע את המעקב אחריך. אתה פשוט אומר לה "אל תעקבי", וזהו. טוויטר תכבד את ההגדרה של הדפדפן שלך כ"אל תעקוב," החלטה שהביאה לה מחמאות מארגון הקוד הפתוח הוותיק EFF. ככה עושים את זה.
הקטר הקטן שנורא רצה
במחוז סאן מטאו שבקליפורניה מתגוררים כ-700,000 איש, ובו שוכן גם המטה של פייסבוק. בהתאם, רובצים בו לא מעט עובדי פייסבוק. יש לכך השפעה ניכרת על הסטטיסטיקה: סאן מטאו, נמצא לאחרונה, הוא המחוז העשיר ביותר בארה"ב: ממוצע ההכנסה השנתי בו עומד על כ-168,000 דולרים לאדם. גם נמצא מתאם ישיר בין הההנפקה של פייסבוק ובין עליית ממוצע ההכנסה שם. ההנפקה אולי הייתה כשלון חרוץ, אבל רבים מעובדי פייסבוק הספיקו לממש חלק מהמניות שלהן.
האם זה מועיל למישהו? לא ברור. סאן מטאו נמצא בקליפורניה, שנמצאת על סף פשיטת רגל. בניגוד לכלכלת הודו, העושר של עובדי פייסבוק לא מחלחל למחוזות אחרים או לשכבות אחרות של האוכלוסיה. יש לא מעט שירותים שמתפרנסים מעובדי פייסבוק, כן, אבל הנקודה הזו מעלימה נקודה אחרת, חשובה הרבה יותר: עליית המשכורות של עובדי פייסבוק גוררת איתה עליה בכל המחירים במחוז – ממחירי הקרקע והדירות ועד למחירי המזון. אנשים שאין להם משכורות ברמה של עובדי פייסבוק, מוצאים את עצמם נאלצים לעזוב למחוזות עשירים פחות – ומעלים גם שם את מחירי הדיור.
קצרצרים
1. סטיבן סינופסקי, בכיר מיקרוסופט הסוער שהתפוטר בנובמבר האחרון, סיים בימים אלה את עריכת חוזה הפרישה שלו ממיקרוסופט. תמורת התחייבות שלא להתחרות במיקרוסופט בשנת 2013, קיבל סינופסקי אופציות בשווי 14 מיליוני דולרים. לא רע, בשביל חצי שנה שבה אתה מתחייב לא לעשות כלום, לא רע בכלל. מותר לתהות אם בעלי המניות של מיקרוסופט גם הם מאושרים משיטת היד-רוחצת-יד הזו.
2. היום הרביעי ביולי, יום העצמאות של ארה"ב, ובשורה של אתרים יוקדש היום הזה למחאה כנגד תכנית הריגול הממשלית PRISM. בין הארגונים והחברות שהודיעו שיצטרפו למחאה אפשר למצוא את וורדפרס, מוזילה, רדיט, טור, פורצ'אן, צ'יזבורגר (אתר תמונות החתולולים המוביל), EFF, הארגון הליברלי MoveOn, ועוד. לא ברשימה: פייסבוק ושאר החברות שמכרו את המשתמשים שלהן ל-NSA.
3. מסטרקארד ו-ויזה, שתי חברות האשראי הגדולות בעולם, החלו לאחרונה לסרב לסלוק תשלומים עבור חברות VPN, כלומר כאלה שמספקות שירותי גלישה אנונימיים. הסיבה: המלחמה בהפרת זכויות יוצרים. שימוש ב-VPN יכול לאפשר למשתמש להסתיר את העובדה שהוא מוריד שיר. מבחינת תעשיית התוכן, קרימינליזציה של פעילות שעשויה לפגוע בה היא תגובה אוטומטית. אחת החברות שנפגעו היא iPredator, שמנוהלת על ידי פיטר סונדה, שעדיין לא נכנס לכלא על חלקו בהקמת פיירטביי. סונדה הודיע שהחברה שלו תתבע את ספקיות האשראי.
4. מצד שני, בית המשפט העליון של איסלנד הורה לחברת האשראי Valitor, שהיתה אחראית לסליקת התשלומים של וויקיליקס, לשוב ולסלוק את התשלומים הללו. בית המשפט קבע ש-Valitor, לשעבר ויזה איסלנד, הפרה את החוזה שלה כשסירבה לסלוק את התשלומים של וויקיליקס. האחרונה מתקשה לסלוק תשלומים כתוצאה מהמלחמה הכלכלית שהכריז עליה ממשל אובמה אחרי ההדלפה הגדולה של הטקסטים של ברדלי מאנינג.
5. האם ניתן לחזות כוונת התאבדות דרך סטטוסי פייסבוק? מדענים מתחילים בימים אלה בניסוי רחב היקף, שיעקוב אחרי מתנדבים יוצאי צבא – שם יש שיעור התאבדויות עצום – תוך דגש על מה שהם כותבים בפייסבוק ובשאר טרשות חברתיות, וניטור הפעילות שלהם בסמארטפונים. כל המידע הזה יועבר למחשבים, שינסו לזהות סימנים מוקדמים להתאבדות.