הפתרון הטכנולוגי שיכול לחסל את מכת הפקקים בתל אביב

במובנים מסוימים דבלין לא שונה מתל אביב: גם בבירת אירלנד אחת הבעיות החמורות ביותר היא הפקקים שחונקים את העיר. בנוסף למגבלת הבנייה לגובה, שנועדה לשמור על צביון העיר אך למעשה תורמת להגברת העומס, התשתיות קורסות גם בגלל הזינוק הכלכלי האדיר שהמדינה כולה עברה בשנות התשעים, שטרם תורגם לכבישים ושירותים משופרים.

לפי הערכות, יותר מ-4% מהתוצר האירי המקומי מתבזבז על פקקים, איבוד שעות העבודה, בזבוז דלק מיותר, נזקים סביבתיים מזיהום ונזק בריאותי ממתח. אבל לדבלין, על יותר ממיליון התושבים שגרים בה ובסביבתה, יש יתרון על תל אביב, בכך שנבחרה להיות כר הניסויים של חברת הענק IBM בכל הקשור לפרויקט הערים החכמות שלה.

חוויה מוכרת? באירלנד זה נדיר מאי פעם צילום: אוראל כהן

כך למשל, חוברו לרשת אלפי האוטובוסים שמשרתים את העיר והמידע שנאסף מהם על פקקים, עיכובים ובעיות תחבורה מנותח ומסייע לכלל הנהגים. המערכת שנבנתה על פי המידע הזה מספקת המלצות אוטומטיות לשינוי קצבי רמזורים, שהביאו לירידה משמעותית של כ-25% בשיעור הפקקים בעיר הצפופה.

מאגר מידע עצום

"החברה שלנו עוברת שינוי אדיר באופן שבו אנחנו חושבים, מפיצים וצורכים טכנולוגיה", אמרה ד"ר ליסה אמיני, ראש מעבדת המחקר של IBM באירלנד שאחראית גם לפרויקט הזה, בראיון ל"כלכליסט".

"נניח שאתה רוצה להבין למה אנשים לא משתמשים בתחבורה ציבורית. לא יעזור לך אם תשאל את הנוסעים. לא יעזור גם לשאול את התושבים באופן אקראי כי סקרים לא עובדים. אתה חייב לנתח לאן אנשים הולכים. רק אז אתה יכול ללמוד משהו". לדוגמה, אמיני מספרת כי גם בדבלין נפוצה התופעה הידועה לשמצה במערכת התחבורה הציבורית הישראלית של אוטובוסים צמודים שמגיעים ביחד. "אנחנו אוספים מידע כדי ללמד את המערכת איך לשנות את זמני היציאה של האוטובוסים".

ליסה אמיני, ראש מעבדת המחקר של IBM באירלנד

המטרה הסופית, בניסוי שמתבצע בערים נוספות כמו לונדון, היא להתאים באופן דינמי את קווי האוטובוס והתדירות שלהם על בסיס חיזוי עומסים, וגם להוציא לפועל חזון שנראה כרגע עתידני לחלוטין: אוטובוסים חכמים ללא נהג שבוחרים את המסלול שלהם בהתאם לכמות הנוסעים.

המידע הזה, שנאסף באמצעות מצלמות רחוב, חיישני גודש תנועה בכבישים וכאמור, חיבורה של התחבורה הציבורית לרשת, מצטבר ל-2.5 אקסה-בייט של מידע שמיוצרים מדי יום - נפח שלשם השוואה תופסים יותר מ-100 מיליון סרטי בלוריי. הידע העצום הזה מופץ לציבור שיכול גם הוא, באמצעות אפליקציות וכלים שונים, לתרום להפיכת העיר לחכמה יותר.

"אנשים לא תמיד מודעים למידע שנאסף סביבם", אומרת אמיני, שהצוות בן 3,000 העובדים שהיא מנהלת אחראי על כל תחום העולם החכם ב-IBM. "תכנון ערים הוא עבודה בלתי נפסקת. אתה כל הזמן מסתכל הלאה, לעתיד. אנחנו כבר כרגע חושבים על הצרכים של הערים ב-2030. בעבר המחשבה היתה שיפור היעילות - איך אנחנו יכולים להתאים את עצמנו לתשתיות ולטפל בהן טוב יותר. עכשיו אנחנו חושבים איך התשתיות יכולות להתאים את עצמן אלינו".

פתרון מותאם עיר

בעתיד, לפי אמיני, אספקת החשמל, המים והתחבורה הציבורית תשתנה בצורה דינמית בהתאם לצורכי הציבור, חזון שקרוב למימוש בערים אחרות מלבד דבלין שנוטלות חלק בתוכנית.

כך למשל בנושא המים, שלדבריה בין עשרה ל־60% מהם אובדים בגלל נזילות בצנרת, במיוחד בערים עתיקות, IBM מציעה מערכת שבה לחץ המים והיקף השימוש בצינורות ישתנו בצורה דינמית בהתאם לצורכי העיר, דבר שמוביל לירידה של עד 45% בהיקף הנזילות, שלא לציין ירידה בכמות כוח האדם והתחזוקה הנדרשת.

אבל המסלול בדרך לעיר החכמה אינו אחיד, וכל מדינה ואזור אורבני דורשים פתרון שונה שיענה לצורכיהם. "האתגר הוא הגודל, צריך להתמודד עם המספרים הגדולים ועם האורבניות המזנקת. אתה לא יכול פשוט לזרוק כסף או טכנולוגיה על הבעיה. צריך לחשוב בצורה יצירתית איך לשנות את המודל", אומרת ד"ר קתרין פרייס, סמנכ"לית הטכנולוגיות האזרחיות ב-IBM. "ניירובי, למשל, סובלת מפקקים נוראיים במיוחד. יש שם כיכרות בכל מקום, אבל עם רמזורים, שזה כנראה אוקסימורון. אין להם התשתיות או הכסף הנדרש להתקנת יישומים מתקדמים".

תחבורה ציבורית בדבלין צילום: בלומברג

במקום זאת, IBM פיתחה יישום פשוט שמקבל מידע ממאות מצלמות רשת פשוטות שמוקמו ברחבי העיר, מנתח אותו ויוצר תבנית פקקים. בדרך זו אפשר לשפר את מצב התחבורה בעיר גם בלי השקעה כספית משמעותית.

במקרים אחרים, כמו בשטוקהולם, החברה מפעילה תוכנית שלפיה גובה הקנס לתושב מותאם לשעת הנסיעה, מסלול הנסיעה ותרומת התושב עצמו לפקק. למרבה ההפתעה, השבדים אימצו בחום את השיטה, והתוצאה היתה זינוק במכירות מכוניות חשמליות ובצריכה של תחבורה ציבורית, וירידה של 40% בפקקים וברמת זיהום האוויר.

התושבים מחליטים

לדברי פרייס, הרעיון הוא לא לבוא עם חזון מוכן, אלא לתת לאזרחים להיות חלק מהתהליך. "אנחנו מעורבים בפרויקט של שיקום קרייסטצ'רץ' (עיירה ניו זילנדית שנחרבה ברעידת האדמה ב-2011 - ה"ע). הם לא יכולים לבנות שוב את מה שהיה להם פעם, אז אנחנו מערבים את התושבים בשאלה איך באמת בונים עיר חכמה, נקייה וירוקה. אנשים אולי לא מרגישים נוח אם זה שהממשלה נמצאת ברשתות החברתיות, אבל אין דרך אחרת לערב אנשים בתהליך.

"יש לנו כאן הזדמנות. אחרי שנלמד איך אפשר לשפר את העיר, נוכל להתחיל ללמוד בעצם מהי העיר", אומרת פרייז. "למה אנחנו גרים היכן שאנחנו גרים? מתי נוצרת תחושת קהילה? כשאתה עובד על ערים, אתה בעצם עובד על הגורם האנושי. השאלה היא איך אנחנו עוזרים לאנשים לשפר את חייהם ואת תחושת החיבור שלהם להיכן שהם גרים ולסובבים אותם.

"בעתיד העיר תדע להיכן אני הולכת, מתי אני צריכה להיות שם ותדע אפילו להזמין עבורי את המונית או את האוטובוס האוטומטי".

הכותב היה אורח חברת IBM בדבלין