הצלחת החבילה הצרה החדשה תלויה בכמה יכופפו את yes ו־HOT

מועצת הכבלים והלוויין במשרד התקשורת פרסמה בסוף השבוע האחרון שימוע שתכליתו לחייב את ספקיות הטלוויזיה הרב־ערוצית להציע חבילה מצומצמת של ערוצים במחיר מופחת, כשחלק מהערוצים בחבילה ייבחרו על ידי הצרכן באופן ישיר ("חבילת יסוד"). זאת לאחר שהמהלך הקודם שיזם שר התקשורת משה כחלון נכשל, כששתי החברות השיקו בדצמבר אשתקד חבילות צרות לא אטרקטיביות שפחות מ־1% מהלקוחות הצטרפו אליהן.

הטעות העיקרית של משרד התקשורת בשימוע הקודם על החבילה הצרה היתה היעדר כיוון ברור של החבילה שהוא רוצה לייצר — מה שהוביל לכך שהוא אפשר ל־yes ו־HOT לקבוע את מחיר החבילה ואת הערוצים הספציפיים שייכללו בה.

היכן ישראל עומדת בהשוואה לחבילות בשאר העולם?

במקור כחלון ביקש לייצר חבילת ערוצים שתעלה עד 100 שקל, אלא שבסוף חודשי מו"מ ארוכים התקבלו חבילות שהושקו ב־129 שקל והתייקרו במהרה ל־149 שקל. כמו כן, החבילות הצרות שנוצרו כללו מספר קטן יחסית של ערוצים שחלקם נמצאים ממילא בשידורי עידן פלוס החינמיים, והיתר לא היו אטרקטיביים דיים בעיני קהל הלקוחות.

בנוסף, במשרד סבורים כי אחת הסיבות לכישלון המהלך היא שהחברות עשו מאמצים להסתיר את החבילות הצרות והערימו קשיים על לקוחות שביקשו לעבור אליהן, ו־HOT אף נקנסה ב־220 אלף שקל על כך. התוצאה של כל הגורמים הללו היתה שפחות מ־1% מלקוחות החברות הצטרפו לחבילות הצרות כאמור והן לא באמת הפכו למתחרות בחבילות הבסיס שלהן, שכוללות 50–72 ערוצים ומחירן גבוה הרבה יותר.

ארדן חשדן יותר מכחלון ובעל סמכויות רחבות יותר

הפעם משרד התקשורת מגיע לשימוע החדש מנוסה יותר ובעיקר חשדן כלפי yes ו־HOT, שלתפיסתו הכשילו את הניסוי הקודם. בשבועות האחרונים התייצב השר גלעד ארדן יום אחר יום לדיוני ועדת הכלכלה, כדי לעקוב מקרוב אחר אישור הרחבת סמכויותיו כשר התקשורת במסגרת חוק ההסדרים. ארדן קיבל סמכויות רחבות מאוד, יש שיאמרו מופרזות, המאפשרות לו בין השאר לקבוע בעצמו את מחיר החבילה החדשה ואת אופן פרסומה על ידי חברות הטלוויזיה באתרי האינטרנט ובמסגרת השידורים שלהן.

במשרד סבורים ש־yes ו־HOT מגלגלות שיעור גבוה מדי מעלויות התוכן על חבילות הבסיס, ואלו מסבסדות את חבילות הפרימיום, הנמכרות מתחת למחירן הריאלי

גלעדן ארדן, שר התקשורת צילום: טל שחר

הטענה העיקרית של משרד התקשורת נגד HOT ו־yes היא שמודל ה"טירינג" שלהן — האופן שבו הן מחלקות את הערוצים לחבילות — אינו סביר. במשרד סבורים ששתי החברות מגלגלות שיעור גבוה מדי מעלויות התוכן שלהן על החבילות הבסיסיות ביותר, ואלו מסבסדות את חבילות הפרימיום הנמכרות מתחת למחירן הריאלי.

במשרד התקשורת מתבססים בין השאר על נתונים של רשות התקשורת הבריטית Ofcom, המראים כי מחיר חבילות הבסיס במדינות המובילות באירופה ובארה"ב עמד ב־2012 על 66–144 שקל — לעומת חבילות הבסיס של HOT ו־yes, שמחיריהן היו 220 ו־211 שקל בהתאמה.

בתגובה טוענות החברות כי ההשוואה המדוברת אינה רלבנטית, משום שישראל היא המדינה היחידה כמעט שאינה מאפשרת שידור פרסומות בכבלים ובלוויין, המהוות כ־40% מהכנסות הטלוויזיה הרב־ערוצית בעולם. עוד מציינות החברות את חובתן להשקיע 8% מהכנסותיהן בהפקות מקור — דרישה שלדבריהן אין לה אח ורע בעולם.

השימוע החדש שפרסם משרד התקשורת מגדיר את המתווה הכללי של חבילת היסוד החדשה, אך מרבית ההחלטות החשובות לגביה — וכפועל יוצא מידת האטרקטיביות שלה — ייקבעו רק בתום השימוע. השינוי המהותי ביותר שנכלל במתווה החדש הוא העברת הבחירה של ערוצי החבילה מידי חברות הטלוויזיה לצופה.

לפי המתווה, חבילת היסוד תכלול נוסף ל־11 ערוצי החובה בין 5 ל־12 ערוצים לבחירת הצופה, מתוך כלל ערוצי yes או HOT, פרט לערוצים למבוגרים בלבד ופרט ל־8–15 ערוצים שהחברות יגדירו שאינם ניתנים לבחירה במסגרת החבילה. במהלך השימוע ייקבע מספר הערוצים הסופי שייכלל בחבילה, מספר הערוצים שיוחרגו מאפשרות הבחירה ומחיר החבילה, שצפוי לנוע בין 90 ל־130 שקל לחודש.

אם ארדן לא יתעקש, לצופה יישאר היצע ערוצים דל

ההחלטה כמה ערוצים לא יהיו פתוחים לבחירה במסגרת החבילה הצרה היא כנראה המשמעותית ביותר עבור החברות וגם עבור הצופה. כפי שאבחן ארדן נכון, HOT ו־yes מציעות עשרות ערוצים שלא כולם פופולריים ואטרקטיביים באותה המידה.  

במשרד התקשורת סבורים שאחת הסיבות לכישלון החבילות הצרות היא שהחברות עשו מאמצים להסתירן והקשו על לקוחות שביקשו לעבור אליהן

באופן טבעי, חברות הטלוויזיה ירצו להוציא מהחבילה מספר רב ככל האפשר של ערוצים כדי שניתן יהיה להציעם בתוספת תשלום. מנגד, אם יוחלט לאפשר לחברות להחריג את מספר הערוצים המרבי המוגדר בשימוע (15), לצופה עלול להישאר מבחר דל יותר של תכנים שיצטרך לבחור ביניהם בסופו של דבר.

משה כחלון, שר התקשורת הקודם. הפעם משרד התקשורת ממוקד יותר במטרותיו צילום: יאיר שגיא

שאלה משמעותית נוספת היא אם הצופה יוכל להוסיף שירותי VOD לחבילת היסוד, כפי שיכול לעשות לקוח שרוכש חבילות יקרות יותר. שירותי ה־VOD, הכוללים תכנים שניתן לצפות בהם בכל זמן, הפכו לאופציית הצפייה המועדפת על לקוחות רבים. כיום HOT אינה מאפשרת ללקוחות החבילה הצרה לרכוש VOD בתוספת תשלום, בעוד שב־yes ניתן לעשות זאת רק לאחר שמגדילים את החבילה הצרה ומוסיפים לה חבילת סרטים וסדרות.

לכאורה, על פי נוסח השימוע הנוכחי, יחויבו החברות להציע את שירותי ה־VOD לבעלי חבילת היסוד באותם תנאים שמקבלים לקוחות אחרים. אולם HOT ו־yes צפויות לנהל בנושא זה מלחמת חורמה, והן יטענו כי בעלי הזכויות על הסדרות הזרות המשודרות ב־VOD מגבילים אותן בהצעת שירותים אלו לכל לקוח.

במפתיע, HOT ו־yes שומרות בינתיים על שתיקה יחסית בנושא החבילה הצרה. ככל הנראה, yes שומרת את התחמושת לתהליך השימוע, ואילו HOT מכלכלת את צעדיה בתבונה לאור האיומים הרגולטוריים הגדולים יותר שניצבים מולה, כמו הדרישה לפתוח את תשתית האינטרנט שלה לשימוש מתחרותיה במסגרת רפורמת השוק הסיטונאי.

כך או כך, חבילת היסוד שתונהג צפויה להוביל את yes ו־HOT לייקר את שירותי וערוצי הפרימיום שלהן בצורה חדה כדי לאזן את הפגיעה בהכנסותיהן. אז ייווצר מצב שבמשרד התקשורת מוכנים להשלים איתו, ולפיו צרכני התוכן הכבדים שירכשו חבילות פרימיום ישלמו יותר עבורן, בעוד שהצרכן הרגיל ישלם פחות.