דו"ח טכנולוגי
למה הרשות למלחמה בסמים לא עושה משהו עם קנדי קראש?
הסם הדיגיטלי החדש הורס מעגלים חברתיים, חשבונות בנק ומשפחות, פייסבוק מעתיקה מטוויטר ללא בושה תכונות ומאפיינים, שש דרכים לפטור את העולם מהביריונות המקוונת ותופעה הזויה חדשה בקרב צעירים: להסתובב עם תמונות עירום שלהם בסמארטפון
ממתקים מוחקים את הבן אדם
כל אחד יודע הטריק הבסיסי סוחרי סמים הוא לתת את המנה הראשונה בחינם. הלקוח יחזור אחר כך וישלם כסף מלא, יהפוך למשתמש קבוע עד שהסם יהיו כל מה שיש ולא יישאר שום דבר אחר.
את המהלך המגונה הזה מבצעים לא מעט משחקים. הבולט בהם בתקופה האחרונה הוא Candy Crush, להיט ממכר ומסוכן. לעבדכם הנאמן יש דברים טובים יותר לעשות במעט זמן הפנוי שהצורך להתפרנס מותיר לו (הוא מעדיף לצלם חתולים, או לצורך העניין - לצפות בצבע מתייבש) ולכן הוא לא נגע בתועבה, אבל רבים אחרים נגעו ונפגעו.
רצית רק לדפוק את הראש, דפקת את החיים. קנדי קראש לקנדי קראש יש שיטה יחודית. המנה הראשונה (ההורדה הבסיסית) חינמית. אחר כך יש משחק ממכר, שבו יש לכם חמש פסילות. אם הן התבזבזו (וזה קורה לא מעט) תוכלו לעשות אחד משני דברים: לחכות חצי שעה בזמן אמת כדי שתוכל להתחיל לשחק מחדש (לא אפשרי, בעידן של תוכן אינסטנט), או להשליש לחברה כאן ועכשיו סכום קטן. לא משהו רציני, רק 99 סנט.
יש כאן גאונות צרופה: ממכרים מישהו למשחק קשה יחסית ואז אומרים לו שהוא צריך לשלם או לדחות את הסיפוק שלו. מכורים, כידוע, לא ממש טובים בדחיית סיפוקים. כתב של גיזמודו גילה לתדהמתו שכל ה-99 סנט האלה מצטברים להם, ובמקרה שלו מגיעים ל-236 דולר.
שזה לא רחוק כל כך מאלף שקלים. בסכום הזה הוא יכול היה לקנות בערך ארבעה משחקי מחשב במחיר מלא, או שני בקבוקי עראק. אבל ככה זה עובד: אתה לא שם לב שהכסף עף. כי זה גרושים, פחות מדולר.
וכמובן שיש כאן מחיר נלווה: אתם מעדכנים את ה"חברים" שלך בפייסבוק על כל תנועה במשחק, כך שתוך זמן לא רב לא נשארים לכם כאלה ("סליחה, איש שהוספתי פעם כי היינו יחד בצבא, אתה יכול לתרום לי קצת חיים למשחק הזה שכולם מדברים עליו?"). נשארתם רק אתם וקנדי קראש. לא תנחמו את עצמכם בכמה דולרים? גאוני, כאמור.
כשתתחילו להטריד את חבריכם בפייסבוק, תתחילו גם לאבד אותם
כמעט כמו השיטה של חברות ענק לקחת הלוואות ואז לא להחזיר אותן באיום שאם ידרשו מהן להחזיר חובות, הכלכלה תקרוס. עוד מטאפורה מושלמת לחברת הצריכה ולמפגש המזעזע עם המציאות שמחכה לכם בסוף ימיכם כשתגלו שאין לכם בעצם פנסיה (את ההסבר הזה של שאול אמסטרדמסקי כבר ראיתם?)
בכל מקרה, אם יש ציבור אחד שיכול לשחק בקנדי קראש ללא חשש, כנראה שזה קהל הפנסיונרים. בעיקר, משום שהעולם החברתי שלהם לא יקיא אותם החוצה משום שביקשו סיוע במשחק (הנכדים שלהם גם ככה מתעלמים מהם בפייסבוק).
חדשנות? נו באמת
המונח "חברים" בפסקה הקודמת היה בתוך מרכאות כפולות ולא במקרה: פייסבוק הצליחה לרוקן מושג אנושי בסיסי מתוכן. פעם למושג "חברות" היתה משמעות של אדם שאכפת לו ממך ואכפת לך ממנו; הבדיחה אמרה שחברים עוזרים לך להזיז חפצים במעבר דירה וחברים אמיתיים עוזרים לך להזיז גופות. פייסבוק הפכה את המושג למשהו הרבה יותר אמורפי. מישהו שפעם שמע עליך, בערך. אם היה לי שקל על כל אדם שביקש ממני חברות בפייסבוק מבלי שנפגשנו אי פעם, יכולתי להרשות לעצמי להתלונן פחות על מחירי העראק.
מעקב אחרי ההיסטוריה של פייסבוק מלמד שתחום ההתמחות העיקרי שלה הוא ריקון מילים מתוכן. דיברנו על חברים? הבה נדבר על חדשנות. פייסבוק אומרת שוב ושוב שמה שהיא עושה בחיים זה לחדש דברים, כשבפועל היא מעתיקה מחברות אחרות אפילו יותר משזינגה מעתיקה משחקים.
פייסבוק וטוויטר המטרה המועדפת של פייסבוק היא הטרשת החברתית השפויה יותר, טוויטר. עכשיו אנחנו למדים שהיא העתיקה ממנה עוד תכונה. הפעם מדובר ב-trending topics, הדרך של טוויטר לומר לך שיש נושאים שכולם כותבים עליהם ושכדאי גם לך להתעניין. פייסבוק כל כך חסרת בושה, שהיא לא טרחה אפילו לשנות את השם, והיא משתמשת בביטוי trending topics.
עוד תחום שבו פייסבוק מעתיקה מטוויטר הוא חיזור אחרי מפורסתמים. בעצם, זה לא מדויק: טוויטר לא חיזרה אחרי המפורסמתים, הם באו לבד. אשטון קוצ'ר (מוסרים לי באוזניה שבאמת יש אדם כזה, הוא לא דמות פיקטיבית) היה הראשון, אחר כך הצטרפו גם אחרים כמו אופרה ווינפרי, ליידי גאגא ויצורים מבעיתים אחרים.
בפייסבוק זה לא כל כך הלך, אולי בשל המוניטין של הטרשת החברתית ל-stalking ובשל העובדה שלמפורסמים יש מספיק עוקבים לא סימפטיים משלהם, אז עכשיו פייסבוק הקימה צוות שהמטרה שלו היא התחנפות למפורסתמים ושכנוע שלהם לפתוח חשבון בפייסבוק. עד כדי כך, שהם אפילו מספקים להם צלמים משלהם.
שש דרכים למאבק בבריונות רשת
הבריונות המשתוללת בטוויטר בבריטניה, שם שונאי נשים מרשים לעצמם לשלוח להן איומי אונס ורצח, לא יורדת מהכותרות. המשטרה עצרה חשוד שני בפרשה שלשום (ג'), אבל המקומיים לא מרוצים מהתופעה, בלשון המעטה.
ה-BBC ציין שש דרכים להתמודדות עם בריונות רשת, חמש מהן בעייתיות מאוד. הראשונה היא להוסיף כפתור דיווח שמאפשר לעדכן מתוך ציוץ או סטטוס שמדובר בהודעה פוגענית. זה נחמד, אבל אם אף אחד לא יטפל בהודעה הזו, אין בה שום טעם. וכרגע יש בעיה רצינית בטיפול בהן.
הפיתרון השני, שאמור לטפל בבעיה הזו, הוא שאלגוריתם יפתור אותה. כלבתא, במטותא. גם אם האלגוריתם יזהה את הבעיה, מה שבכלל לא בטוח, אנחנו הולכים לחטוף ערימה מסיבית של אזעקות שווא ומחיקה בכמויות ענק של אנשים שלא עשו שום דבר רע.
איך סותמים לביריונים את הפה? צילום: Shutterstock השלישי הוא לאלץ אנשים להשתמש בשם האמיתי שלהם. זה נחמד (והמדור בעד) אבל זה לא יעבוד בהרבה מקומות. כמו למשל, בישראל, בה לאנשים אין בעיה לקרוא לרצח של אוכלוסיות שלמות ללא בושה (היכנסו לאתר חדשות אקראי. סיפרו כמה טוקבקים כוללים את המילים "מוות" ו-"ערבים"). אלו שבכל זאת מתביישים תמיד יכולים פשוט לפתוח פרופילים בשמות בדויים.
הפיתרון הרביעי הוא לאלץ את המשטרה לטפל בבעיה. זה יכול לעבוד, אולי, כשמדובר באיומי רצח ואונס, אבל אם נדרוש מהמשטרה לטפל בכל זב חוטם שחושב שנשים דעתניות צריכות להיאנס, לא יישאר לה כוח אדם לטפל במקרי אונס של ממש.
הפיתרון החמישי הוא בריטי לגמרי: ללמד אנשים להיות נחמדים יותר זה לזה. זה יצריך שינוי גנטי שאני לא בטוח שאנחנו בנויים אליו. אנחנו יונקים, יונקים בנויים ללהקה עם מנהיג, ואחת הדרכים של חלאנים (תרגום של הגאון זכותו תגן עלינו, ירון רימר, למושג האנגלי douchebag) לבנות לעצמם שם של מנהיג היא על ידי השפלת אנשים אחרים. תמיד יהיו חלאנים, והעולם הדיגיטלי נותן להם יותר כוח מאי פעם.
נשארנו עם הפתרון השישי, שגם הוא בעייתי אבל לו כנראה יש סיכוי: לאלץ את הטרשות החברתיות להעסיק מספר רציני של בודקים, כזה שמסוגל להגיב במהירות לכל תלונה וגם לבדוק אותה ברצינות. הן מתנגדות לכך, כמובן, משום שזה יפגע בהכנסות שלהן. אבל, רבותי, עם כוח גדול באה גם אחריות גדולה. אתם מתיימרים לשנות את העולם? שאו באחריות שנלווית לכך.
מי צריך תמונות עירום בטלפון הנייד?
הח"מ שייך כנראה לדור אחר, כזה שראה את הדינוזאורים מתהלכים בדשא ומתחברים לרשת הפרימיטיבית באמצעות מודמים במהירות 2400 baud. כי הוא לא מסוגל להבין למה אנשים צעירים מצלמים תמונות עירום של עצמם ומפיצים אותן לכל עבר. כן, זה אפשרי; אבל למה?
מסתבר שהתופעה הזו רחבה משחשבו. בסקר שנערך בין 1,920 בריטים צעירים (בגילאי 18 עד 35), 52% מהם אמרו שיש על הסלולרי שלהם תמונות שלא כדאי שמישהו אחר יראה. 55% אמרו שאלה תמונות עירום שלהם, ו-48% אמרו שהם מחזיקים, למקרה חירום, תמונות עירום של מישהו אחר. את הפעולה האחרונה אני יכול, במאמץ, להבין. אבל למה לעזאזל מישהו מחזיק תמונת עירום עצמית על הסלולר שלו?
מפעילים את המצלמה, לא את הראש צילום מסך: College Humor ואם זה לא היה מספיק, אז יש גם פוטנציאל סחיטה משעשע: שליש מהנשאלים אמרו שהם לא טורחים לאבטח את הסלולר שלהם בסיסמה. איזה כיף. מצד שני, בדור שבו כל אדם שני מצלם את עצמו בעירום, כמה מבוכה עשויה להיגרם לו אם התמונות ידלפו? כולם עושים את זה, אחרי הכל.
קצרצרים
1. מברוק למטבע הווירטואלי ביטקוין: שופט פדרלי בארה"ב קבע שמדובר במטבע לכל דבר ועל כן החוקים הקיימים חלים עליו. המצב פחות טוב מבחינת קרן הגידור BTCST, שמואשמת כעת בניהול מזימת הונאה בביטקוין. המשמעות היא שאפשר להעמיד אותה לדין כמו נוכלים מן השורה. עכשיו שביטקוין הוא מטבע, המדור ממתין בנשימה עצורה לפוליטיקאי המושחת הראשון שיקבל בו שוחד.
יום חשוב למטבע הווירטואלי צילום: בלומברג 2. ואם כבר דיברנו על פוליטיקאים ושחיתות, הניו יורק טיימס העלה כמה כתבות בימים האחרונים על פוליטיקאי בשם קורי בוקר, שיחד עם היותו ראש העיר של ניוארק פתח לעצמו איזו חברת סטארט-אפ. הדיווח של הטיימס כולל רמזים בוטים שה"סטארט-אפ" הוא בעצם השיטה של כמה אנשי הייטק להעביר שוחד שנראה לגיטימי לבוקר, על ידי השקעה בחברה. העניינים הסתבכו עוד יותר כשנחשפה העובדה שבוקר שכר את אנדרו צוקר לעבודה ב"חבר היועצים" של החברה, והעניק לו לא רק משכורת אלא גם מניות. די מרשים בשביל צוקר, שהוא בסך הכל ילד בן 14 - ונהיה פחות מרשים כשקולטים שצוקר הוא בנו של בכיר ב-CNN. הבעיה עם אמירה מפורשת שמדובר בשוחד היא שזה נכון שהחברה של בוקר מקבלת המון כסף אבל לא מייצרת כלום, אבל זה נכון באותה מידה לגבי מספר עצום של סטארט-אפים.
3. חדשות טובות לבראדלי מאנינג, החייל שמאחורי ההדלפה הגדולה בהיסטוריה, זו שהפכה את וויקיליקס לאויבת של ארה"ב: השופטת הצבאית החליטה לאחד חלק מכתבי האישום נגדו, כך שמעתה הוא מסתכן במאסר של 90 שנים בלבד. לפני שתרימו גבה, אזכיר שזה במקום מקסימום של 136 שנה לפני ההליך. ממשל אובמה ממשיך להתעקש שההדלפה של מאנינג סיכנה חיים, אבל לא מוכן לשתף את הפרטים עם הציבור והם נמסרו בעדות בדלתיים סגורות.
4. אכזבה למעריצי לינוקס, מערכת הפעלה קטנה ומוקפת אויבים: נסיון לבנות סמארטפון מבוסס אובונטו, אחת מצורות ההפצה הנפוצות שלה, נמצא על סף כישלון. הפרויקט אמור להיות ממומן בקיקסטארטר, ונראה שאין מספיק אנשים שמוכנים להטביע כסף משלהם בפרויקט הזה. קנוניקל, החברה שמאחורי אובונטו, צריכה לגייס 32 מיליון דולר, ולמרות התלהבות ראשונית - היא גייסה 3.45 מיליון ביממה הראשונה - קצב ההשקעות צנח וההנחה היא שהיא תפספס את המטרה לפחות בעשרה מיליון ירוקים.
5. דיווחנו שלשום (ג') על כך שקבוצה של חוקרי אבטחה אומרת שההתקפה על TOR הגיעה משרתים של ה-NSA, שטרחו ליצור קשר עם הבית כל כמה זמן. ובכן, החוקרים חוזרים בהם חלקית: הם אומרים שזה עדיין אפשרי ואפילו סביר, אבל הם כבר לא בטוחים לגבי אמינות הראיות שהם בחנו. לידיעתכם. על עצם הפריצה ל-TOR אין כל ויכוח. מי יודע, אולי הם זכו לביקור נימוסין מאנשים עם חליפות, משקפי שמש ובליטה חשודה בכיס ימין.
