דו"ח טכנולוגי
אנחנו על המפה! ה-NSA וישראל משתפות פעולה
ישראל נכנסת סוף סוף לשערוריית ה-NSA באופן רשמי, ה-CTO של ביזנס אינסיידר מדגים את חלילות רטוריקת תרבות ההייטק, TOR לא יגן עליכם מהממשל, וצבא הצנזורים של ווייבו
חד כיווני או דו כיווני?
אדוארד סנודן מפנה את תשומת ליבו לישראל: שורה של מסמכים שפורסמו אמש (ד') על ידי "גארדיאן" עוסקים ביחסים בין ה-NSA ובין ישראל. הם כוללים, בין השאר, מזכר הבנות בין ה-NSA ובין יחידה 8200 של אמ"ן, המקבילה המקומית של ה-NSA. חמור מכך - סוכנות הביון האמריקאית מתייחסת לישראל כאילו היתה אחת מ"חמש העיניים" שלה, הלו הן בריטניה, ניו זילנד, אוסטרליה, קנדה וארה"ב עצמה.
אדוארד סנודן. מפנה את תשומת ליבו לישראל צילום: רויטרס ה-NSA מעבירה לישראל, לפי דרישה, מידע לא מסונן על מטרות, בכלל זה מטרות אמריקאיות. היא מצידה רק מבקשת שישראל לא תתפרע: בין השאר, נאסר על 8200 להשתמש במידע על אישי ממשל אמריקאים בכירים, ולדווח מיד אם היא קיבלה בטעות מידע כזה.
אבל צריך לזכור שאין ארוחות חינם, ודאי לא מול ארגונים כמו ה-NSA. אם ישראל מקבלת מארה"ב מידע על אזרחים ותושבים אמריקאים, אתם יכולים להיות בטוחים שיש כאן הדדיות. כלומר, שה-NSA מקבלת מידע על אזרחים ותושבים ישראלים, שלא לדבר מידע אחר שמגיע לרשות אמ"ן. המשמעות של זה היא שגם אם לא ביצעתם שום עבירה על החוק, המידע שלכם מועבר – בלי שום ביקורת, ובישראל יש הרבה פחות בקרה בתחום הזה – למדינה זרה.
מדי פעם שיתוף הפעולה הזה מרים ראש לכמה שניות מעל למים. לפני כשנתיים נעצר סאמר עלאווי, מנהל משרדי אל ג'זירה באפגניסטן, כשהגיע לביקור בגדה המערבית. הוא הוחזק כחודש, שבסיומו שוחרר לאחר שהודה בקשר עם "התאחדות בלתי מותרת," ונשפט לתקופה שבה הוחזק במאסר. השב"כ טען שעלאווי נעצר, בין השאר, "לבקשת גורמים זרים." אל ג'זירה היתה במשך תקופה ארוכה מטרת איסוף של המודיעין האמריקאי וג'ורג' בוש אף שקל להפציץ את המשרדים שלה.
מה קורה לאזרח ישראלי שעקב טעות, אי הבנה או שקר הופך למטרה של המודיעין האמריקאי? האם המודיעין הצבאי אוסף עליו מידע, ללא ידיעה או הסכמה של בתי המשפט הישראלים או האמריקאים, ומעביר אותו לארה"ב? מעניין אם יהיה פוליטיקאי ישראלי שיעז לשאול את השאלה הזו בפומבי. לא הייתי עוצר את נשימתי.
"מריטוקרטיה"? פחחחח
אתר הטכנולוגיה המוביל ביזנס אינסיידר העלה אתמול (ד') על טיל את סמנכ"ל הטכנולוגיה שלו, פקס דיקינסון, לאחר שהלז פרסם שורה של ציוצים כנגד נשים, שחורים, הומוסקסואלים וכל מי שהוא לא גבר לבן שמודד את העולם באמצעות אורך אבר מסוים.
הציוצים של דיקינסון הבהירו, שוב, איזה סוג עולם הוא עמק הסילי-קון. הוא כתב: "מנהלי טכנולוגיה מוציאים את אותה כמות הזמן בדאגה על איך לשכור מפתחות מוכשרות שהם מוציאים במחשבה על איך ישכרו חדקרן." הוא כתב עוד ש"מיזוגניה היא שנאת נשים. זו לא מיזוגניה לספר בדיחה סקסיסטית, או להמנע מלקחת אשה ברצינות, או להינות מציצים." זה עוד היה הסמנכ"ל של אחת מחברות התקשורת המובילות בעמק הסילי-קון.
המקרה של דיקינסון, שמגיע זמן קצר כל כך אחרי תקרית תרבות האונס בכנס Disrupt, מזכיר לנו עד כמה חלולה הרטוריקה של "מריטוקרטיה" שתרבות עמק הסילי-קון משפריצה לכל עבר. זו תרבות של גברים לבנים ברובה המוחלט, שטוענת שלאור העובדה שהיא לא ירשה את הכסף שלה אלא שכנעה טמבלים לתת לה אותו על סמך הבטחות מופרכות, הרי שהיא "מריטוקרטית," כלומר תרבות שמבוססת על הצלחה והישגים.
דיקינסון פוטר מביזנס אינסיידר, אבל תוך פחות מיממה מצא לעצמו ג'וב באיזשהו סטארטאפ.
TOR? זה בעיקר לבוטים
נתחיל מהחדשות הרעות באמת: שיטת ההצפנה TOR, שאמורה היתה לאפשר אנונימיות מוחלטת למשתמשיה, ובכך להניח לגולשים לפעול ברשת מבלי שהמשטר המרושע שלהם יוכל לעקוב אחריהם, פרוצה לחלוטין. זו המסקנה של שורה של חוקרים שבחנו אותו - והם הצליחו לזהות משתמשים בקלות יחסית. אז כל מי שחשב ש-TOR מגן עליו, כנראה בצרות.
אנונימיות ברשת - מ-TOR לא תבוא הבשורה צילום: shutterstock
החדשות הפחות רעות הן שגולשים כמעט שלא משתמשים ב-TOR. אף שהמשתמשים בו נחלקים כמעט חצי-חצי בין פושעים וגולשים לגיטימיים, התעבורה העיקרית בו מגיעה דווקא מבוטים – תוכנות זדוניות שמשתלטות על מחשבים של אנשים תמימים ומשתמשות בהם לשלל מטרות נבזיות – ומשירותי סחר בלתי חוקי, כמו אתר סחר הסמים הידוע לשמצה Silk Road. הכתובות הפופולריות ביותר ב-TOR, אומרים החוקרים, הם מרכזי הפיקוד של הבוטים ואתרי פורנו, ככל הנראה כאלה שהם לא סימפטיים במיוחד. מצד שני, יש אפילו שרת TOR שמוקדש לשח – כנראה לשחקנים פרנואידיים במיוחד. ייזהר המשתמש.
צבא הצנזורה של ווייבו
וייבו הוא שירות מיקרובלוגים סיני, שמזכיר את טוויטר ושזוכה לאהדה עצומה הן בסין עצמה והן בפזורה הסינית – בטייוואן, הונג קונג ואוסטרליה, בין השאר. אבל, מאחר והוא מבוסס בסין של המפלגה הקומוניסטית, השירות חייב לצנזר את משתמשיו.
סינה וייבו, הרשת החברתית הפופולרית בסין צילום: בלומברג כדי לעשות את זה, הוא מעסיק 150 צנזורים בשתי משמרות מסביב לשעון. כל הצנזורים גברים, אומרים שם, משום שלנשים אין כוח למשמרות לילה, כמו גם לחומר שהן נאלצות להיחשף אליו. רוב הצנזורים הם בוגרי אוניברסיטה שמרוויחים כ-490 דולרים מדי חודש - שזאת דווקא משכורת מכובדת בסין.
הם נאלצים לטפל בכמות זבל בלתי תאמן: כל צנזור אמור להתעסק עם כ-3,000 ציוצים מדי שעה, כלומר כ-50 בדקה. השחיקה שוודאי מגיעה עם התפקיד מסבירה כנראה כיצד יש צנזורים לשעבר שהסכימו לחלוק את החוויות שלהם עם התקשורת המערבית האימפריאליסטית.
ברוב המקרים, הם דווקא לא מוחקים ציוצים שמנוגדים לעמדת המשטר: הם פשוט מעבירים אותם למצב שבו רק המשתמש שכתב אותם יכול לצפות בהם. במקרים חריגים, הם רשאים לחסום משתמש. והלחץ עליהם לא נובע רק מהעומס: אם הצנזור מפספס ציוץ שנחשב על ידי המשטר רגיש וזה מתפרסם בכל זאת, לעתים קרובות דורשת הממשלה מהחברה לקנוס את הצנזור או אף לפטר אותו.
קצרצרים
1. אנחנו עדיין עוסקים בגלי ההדף של האירוע של אפל שלשום, ובאין משהו אמיתי לדווח עליו, מספרת סוכנות הידיעות בלומברג בנשימה עצורה על התהליך הסודי והמורכב שבו מועברות הגרוטאות של אפל מסדנאות היזע בסין לחנויות אפל בארה"ב. כמויות גדולות של אייפונים יוצאות, בקונטיינירים בלתי מסומנים (!) ומלווים על ידי כוח אבטחה (!!) למטוסי תובלה, בכלל זה מטוסי תובלה צבאיים של ברה"מ לשעבר. מדובר, כך נטען, במשימה מורכבת למדי, שהפכה להתמחות של טים קוק כשהיה הסגן של סטיב ג'ובס. ההכנות מתחילות באמת חודש לפני ההשקה המתוכננת, וטיסות סודיות מעבירות את הגרוטאות לשלל חנויות ברחבי העולם. למה זה מעניין? כי זה אפל, זה למה.
2. האייפונים אולי מיוצרים בסין, אבל הם לא מיועדים לסינים: השנה, אפל פיצלה את הקו שלה לשניים, כאשר אחד המכשירים, האייפון 5C, אמור להיות המכשיר הזול מביניהם. היו אף שמועות שה-C בשם מתכוון ל-China, ושארצות הברית תשיק אותו רק שם, דרך שיתוף פעולה בלעדי עם צ'יינה מובייל. אבל בפועל, אבל בסין, הטלפון המוזל יעלה 730 דולר, יותר מ-200 דולר יותר מאשר בארה"ב.
מייקל ארינגטון, מייסד טק-קראנץ'. מתברר שמשתלם להצביע עבור החברות שאתה משקיע בהן צילום: בלומברג 3. כנס Disrupt של טק-קראנץ' נסגר אמש (ד') באקורד אופייני: המנצח בתחרות היה הסטארטאפ Layer, שמאפשר תוספת של כלי תקשורת באמצעות קוד שמוסיפים לכל אפליקציה. זה, לשם שינוי, נשמע אפילו מועיל. אבל הדבר המעניין הוא שאחד המשקיעים של Layer היא קרן קראנץ'-פנד, שהוקמה על ידי מייקל ארינגטון מייסד טק-קראנץ'. הוא, כזכור, שהודח אחרי שעבר מקידום של מוצרים להשקעה בהם – ויש לו קשרים לא ברורים ומסובכים עם טק-קראנץ'. ארינגטון היה אחד השופטים שבחרו ב-Layer, כלומר הצביע עבור חברה שהוא מושקע בה. מגיבים התלוננו על כך שארינגטון תקף מתחרים של החברה שבה הוא מושקע ופגע בסיכויי ההצלחה שלהם בתחרות. מי אמר גילוי עריות ולא קיבל?
4. עוד יום, עוד חקירה נגד פייסבוק על הפרות פרטיות: החברה הודיעה בסוף השבוע שהיא משנה שוב את כללי הפרטיות שלה, תוך שהיא מבטיחה שלא יקרה שום דבר אבל אומרת באותה נשימה שהיא תעביר יותר מידע למפרסמים. ה-FTC פתחה בחקירה, בנסיון לברר האם פייסבוק הפרה את ההסכם עליו חתמה עם ה-FTC לפני פחות משנתיים, שאוסר עליה לערוך שינויים שעשויים לפגוע בפרטיותם של המשתמשים.
5. ארגון ג'יהאדיסטי שלא היה מוכר עד כה – האמירות האיסלמית של לוב – פרסם בעמוד הפייסבוק שלו תמונה של טיל, וביקש מהעוקבים שלו לבחור אחת משלוש מטרות שאליהן ישוגר הטיל. התומכים יכולים לבחור בין הקונגרס הלאומי של לוב, מטה הכוחות המיוחדים בבנגזי, או שגרירות כלשהי. הארגון שואל את תומכיו "איפה תרצו שנשים את הטיל הזה?" בהנחה שלא מדובר בנסיון הטרלה של המודיעין האמריקאי שמנסה לגרום לתומכי טרור לצאת מהמחילות שלהם ולזהות את עצמם, מדובר בשימוש חדשני בפייסבוק שיש להניח שמארק צוקרברג לא חשב עליו. העמוד של האמירות האיסלמית של לוב, אגב, עדיין בפייסבוק – בניגוד, למשל, לעמודים על הנקה.
