רובו-טלמרקטינג: הפתרון הטכנולוגי שיטריד אתכם בטלפון

טלמרקטינג היא שיטת מכירות בעייתית מאוד. לצד העובדה שמדובר בהטרדה טלפונית לכל דבר ועניין, בולטת השפעת העבודה עצמה על הטלפנים, אותם אנשים מן היישוב שהכלכלה דחקה למצב בו הם שוכחים את "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך". קצב השחיקה שלהם פשוט פנומנלי: הם יודעים היטב שהשיחות שלהם מפריעות לאנשים באמצע יום העבודה או בסופו - ושהם הולכים לחטוף את כל הזעם והתסכול של נמען השיחה. אם הם היו מקבלים שכר של בכיר בחברה, אולי היו מתמודדים עם זה. אבל זה, כידוע, לא המצב ולכן הם סובלים. 

לא הולך בטוב? אז בכוח 

המדור עסק מספר פעמים בשיתוף הפעולה השקט של חברות הסלולר עם גנבי הסמארטפונים. החברות יכולות להפוך את המכשיר הגנוב לגרוטאה מרחוק - ובכך לחסל חלק ניכר מהתמריץ לגניבתם. אבל הן מעדיפות שלא לעשות זאת: החברות גורפות כסף רב ממכירה של מכשיר חדש ללקוח הדואב, כמו גם מביטוח נגד גניבות.

יש מי שמרוויח מהגניבות, לצד הגנבים עצמם

לחברות הסלולר היה די והותר זמן לטפל בנושא, ולאחרונה התחוורה העובדה שהן אפילו דחו תכנית של סמסונג לצייד כל אחד מהמכשירים שלה בתכונה שכזו. התובעים של המדינות בארה"ב כבר פתחו בחקירות. אבל יש מי שנמאס לו מהקצב האיטי של הטיפול בבעיה.

מחוקק מקליפורניה בשם מארק לנו, סנאטור מדינה, הודיע שהוא מעלה הצעת חוק שתחייב את חברות הסלולר להתקין על כל מכשיר שנמכר במדינה אפליקציה שתאפשר את הריגתו של המכשיר מרחוק. הפרטים של החוק, כגון הענישה שהוא מתכנן על חברות שלא תצייתנה, עדיין לא ידועים - אבל באמת שהגיע הזמן.

השמועות על הכפר הגלובלי היו מוגזמות

האגדה על הרשת אומרת לנו שבאמצעותה אפשר לתקשר ברציפות עם אנשים מהקצה השני של העולם. זו טענה משונה משהו, כי עבדכם הנאמן היה פעם חבר לעט של ברנש קנדי, וזה היה בתקופה שבה הרשת היתה שמועה רחוקה. "אה", יאמרו לי תומכי התיאוריה, "אבל פעם היית צריך להעמיס את המכתב שלך על עגלה רתומה לתאו, שהיה לוקח אותו אל נמל שם אינדיאני זקן עם קאנו היה מעמיס את המכתב ויוצא לדרך הארוכה". לטענתם, במקום לחכות שבועות תמימים (או לשלם הרבה כסף על דואר אוויר) יכולה הודעת מייל להגיע תוך שניות ספורות. זה ודאי נכון. אבל האם זה משנה את הנקודה הבסיסית? לא בדיוק: לפני האינטרנט לא יכולתי להתכתב בצורה חופשית עם תושב סין. האם אני יכול כיום?

התקשורת המקוונת היא גשר צר מאוד צילום: shutterstock

מחקר חדש של MIT, שבחן מספר מדינות אירופיות - בריטניה, בלגיה, צרפת ואיטליה - הגיע למסקנה שהכפר הגלובלי הוא מיתוס במידה ניכרת. המחקר מצא שכל אחת מהמדינות הללו מכילות כמה חטיבות גיאוגרפיות ברורות למדי - ושיותר מ-90% מהתקשורת במדינה מתבצעת בתוך החטיבות הללו. רק 9.5% מהמסרים - טלפונים, SMS, מיילים - בבריטניה, למשל, יוצאים מרדיוס של 100 מיילים מהשולח, וכמעט שאינם חוצים את הקו הבלתי נראה שבין דרום המדינה לצפונה.

בבלגיה, שנחלקת בין המחוז הוואלוני של הצרפתים ובין הפלמי של ההולנדים, רק כ-3.5% מהתעבורה היא בין המחוזות. בצרפת, התקשורת התחלקה על פי קווי הממשל העתיקים שהיו נהוגים בה מאות שנים.

כפר גלובלי? כנראה שיהיה הוגן יותר לומר שיש שכבה של משתמשים שהם משתמשים גלובליים. הם בדרך כלל דוברים יותר משפה אחת, יש להם עניין ניכר במה שקורה בעולם סביבם ולא רק בשוק הסמוך - והם שכבה דקה ביחס לאוכלוסיה. מה שכן, זו שכבה שאוהבת לכתוב, יודעת לכתוב, וכמו תמיד במצבים כאלה, כותבת הרבה מאוד על עצמה. 

מלחמת המעמדות: הסיבוב הבא

בחודשים האחרונים נערכות מדי פעם הפגנות כנגד המנהג של גוגל להסיע את עובדיה לעבודה באוטובוסים פרטיים, שמרשים לעצמם לחנות בתחנות אוטובוסים רגילות, למרות שאינם מאפשרים לסתם נוסעים לעלות עליהם. בסוף השבוע גלשה המחאה לאלימות: במערב אוקלנד, המפגינים שברו חלון של אוטובוס של גוגל וחתכו את הצמיגים שלו. במקביל, מפגינים חסמו את הנתיב של אוטובוס אפל בסן פרנסיסקו.

גוגל ואפל היו מזועזעות והתעקשו להתעלם מהמסר של המוחים: אלו האחרונים התנגדו לג'נטריפיקציה (זה השם היפה; השם הנכון הוא דזרטיפיקציה, הַשְמַמַה) של סן פרנסיסקו. נמאס להם מעובדי הייטק עם שכר גבוה שדוחקים אותם מבתיהם, בסיועו של חוק שמאפשר לבעלי בתים להישבע לשקר ולפנות דיירים קיימים, כדי להשכיר את הדירות במחיר גבוה יותר.

מפגינים נגד גוגל בסן פרנסיסקו

במקום הופץ עלון שבו נטען: "האנשים שמחוץ לאוטובוס-גוגל שלכם מביאים לכם קפה, שומרים על הילדים שלכם, מקיימים אתכם יחסי מין תמורת כסף, מכינים את האוכל שלכם, ונדחקים אל מחוץ לשכונות שלהם. בזמן שאתם משמינים כחזירים על בופה מסביב לשעון, כל השאר מגרדים את תחתית הארנקים שלכם, מתקיימים בקושי בעולם היקר הזה שאתם והחברים שלכם עזרתם ליצור".

המוחים הבהירו שהמטרה שלהם איננה גוגל ספציפית, כי אם מדיניות הדזרטיפיקציה, שגוגל היא רק אחת החברות שמקדמות אותה. בעמק הסילי-קון מתחילים לקלוט, באיחור מסוים, שהתקופה שבה כל העולם ואשתו העריצו אותם נגמרה. ובניגוד לאוליגרכיית וול סטריט, טייקוני העמק עדיין לא למדו שהתבטאויות נגד המעמדות הנמוכים (במקרים רבים, הלקוחות שלהם) רק מאיצות את הקץ.

קצרצרים

1. האיחוד האירופי צועד קדימה ועומד להוציא דירקטיבה - הוראה שמחייבת את כלל האיחוד - שהחל מ-2017 תחיל תקן אחיד לכל מטעני הסלולריים. האו"ם כבר קבע תקן בינלאומי בנושא, וכל מי שיש לו מכשיר אנדרואיד או ווינדוס פון כבר משתמש בו. הבעיה, כרגיל, היא אפל - שרוצה להרוויח מהחלפת השקעים כל זמן מה. החל מ-2017, אפל תצטרך - לפחות באיחוד האירופי - להשתמש באותו הכבל כמו כולם.

שקע הטעינה של אפל

2. משרד המשפטים האמריקאי הודיע בסוף השבוע שאין לו עוד התנגדות לכך שתתפרסם חוות דעת משפטית אשר קבעה כי ה-NSA מפרה את החוקה בתכנית המעקב שלה. עד כה, הממשל נלחם בשיניים ובציפורניים כדי שלא לחשוף את פסק הדין של בית המשפט אפילו בפני הסנאט - אבל אחרי שלפני כשבוע, בית משפט פדרלי אמיתי (אתם יודעים, כזה שמנהל את הדיונים שלו בפומבי) הגיע פחות או יותר לאותה ההחלטה, אין עוד טעם להסתיר את העובדות.

3. היזם טים דרייפר מקדם הצעה שדורשת את פיצולה של קליפורניה, אחת המדינות הגדולות בארה"ב, לשש מדינות קטנות יותר – כשעמק הסילי-קון יהיה מדינה עצמאית. בעמק רווחות בחודשים האחרונים תכניות הזויות במידה זו או אחרת, שמטרתן היא למנוע מהעשירים לשלם מסים. גאון אחר דיבר לפני כמה זמן על פרישה מארצות הברית. הרעיון הזה עוד לא שם, אבל הוא בדרך. עמק הסילי-קון, נזכיר, נשען לקיומו על התשתיות שתושבי קליפורניה מממנים: היזמים רוצים שמישהו אחר ישלם על הכבישים, על החשמל, על המשטרה ובתי המשפט, ועל בתי הספר. הם שם רק בשביל הרווחים.