הבדרן האוטומטי: תגידו, יש פה רובוט מבת ים?

שני רובוטים נכנסים לתוך בר. זו אולי התחלה של בדיחה גרועה, אבל האם היא תהיה יותר מצחיקה אם מי שיספר לכם אותה יהיה רובוט בעצמו? על השאלה הזו מנסות בימים אלו לענות כמה חברות רובוטיקה שמפתחות רובוטים קומיקאים אשר אמורים להתמודד עם אחת הפעולות האנושיות הקשות ביותר - להצחיק.

"אנחנו רוצים ליצור רובוטים שמתקשרים עם אנשים", אמר ל"כלכליסט" וויל ג'קסון, מייסד ומנכ"ל אחת החברות הללו, Engineered Arts. "זה ניסיון להוציא תגובה רגשית מאנשים - צחוק, ליצור עניין, להאמין ברובוט כאדם אחר. רצינו לראות אם אפשר לראות במכונה אדם אחר. אם אפשר ליצור אינטראקציות חברתיות, יש כל מיני אפשרויות יצירתיות".

Robo Thespian

כבר התרגלנו לכך שרובוטים תופסים את מקומם של בני אדם בתחומים שונים, מפס הייצור במפעל ועד ניקיון הבית. אבל רובוט שיחליף סטנד-אפיסטים הוא אולי אחד השימושים המפתיעים למכונות אלו. הרובוט הסטנד-אפיסט של ג'קסון, Robo Thespian, החל את דרכו לפני כחמש שנים - אז כשחקן דרמטי בכלל, שזכה להופיע בכמה מחזות רציניים.

המפתח הוא בעיניים

"הרובוטים שיחקו בכמה הצגות", אמר ג'קסון בראיון ל"כלכליסט". "אנחנו מציבים אותם במקומות ציבוריים, ויצרנו מערכת לתכנות הרובוטים שמאוד דומה לאופן שבו מכינים וידיאו. אבל רובוטים הרבה יותר גמישים מסתם נגן DVD. הם מגיבים לאנשים, הם יכולים לשנות את המקום שאליו הם מפנים תשומת לב, הם יכולים לבחור לעשות משהו אחר. זה לא פשוט כמו להתחיל בהתחלה ולנגן עד הסוף. הם מקבלים החלטות ומשנים את התנהגותם בהתאם. למשל, אם מישהו לא מקשיב - להפסיק או להתמקד באדם אחר".

באילו מנגנונים אתם משתמשים כדי ליצור תגובה רגשית?

"אנחנו משתמשים בתוכנה לזיהוי פנים. היא מזהה הבעות כמו שמחה או כעס, גיל ומגדר. אנחנו משתמשים בחיישן של פריימסנס כדי לזהות מיקום של אנשים, מחוות והבעות פנים, ומזהים גם מחוות קול. באמצעות שילוב של כל הטכנולוגיות האלו אנחנו מנסים לזהות את המצב ולקבוע איך הרובוט צריך להגיב. בחלק מהמקרים מדובר בדברים פשוטים: אם תחלוף על פני הרובוט הוא יביט בך. הוא יודע שאתה שם. אם תביט בו הוא יבצע הבעה מתאימה".

מנגנון נוסף שבו משתמשת Engineered Arts הוא העיניים של הרובוט, שהן למעשה מסכים קטנים. ג'קסון: "העיניים הן ראי הנפש. כשאני מביט בך, 90% מהזמן אני מתרכז בעיניים וככה אני מבין אם אתה מקשיב לי, אם זה מעניין אותך או לא. לכן מאוד חשוב להשתמש בעיניים כצורת תקשורת. לא משנה איזו שפה אתה דובר, בן כמה אותה או מה המגדר שלך, אתה מבין מה העיניים אומרות".

מחכה לתגובת הקהל

את הרעיון להפוך את השחקן הדרמטי הרציני לקומיקאי סיפק דוקטורנט שעבד בחברה בקיץ שעבר. "זה רעיון קצת מטורף, ליצור רובוט שמספר בדיחות ומגיב לקהל", אמר ג'קסון. "הוא צריך לדעת מתי לעבור לשורה הבאה, האם הקהל חושב שהוא מצחיק או לא". לפי האלגוריתם, הרובוט מספר בדיחה, ממתין שתי שניות כדי לאמוד את תגובת הקהל, ומחליט אם להמתין חמש שניות נוספות להירגעות הצחוק או לעבור הלאה. אם הוא לא שומע צחוק הוא מתוכנת להגיד משפט בסגנון "קחו את הזמן". "אני חושב שזה היה מאוד מצליח, או לפחות מצחיק", מספר ג'קסון על מופע ניסוי שערכו.

מה ההבדל בין קומדיה לדרמה?

"משחק דרמטי הוא לרוב הרבה יותר ליניארי וכרוך בפחות אינטראקציה עם הקהל. קומדיה היא הרבה פחות ליניארית - צריך להתאים את עצמך, וגם לתגובה של הקהל יש יותר מקום. אני חושב שזה מצחיק שמכונה עושה משהו מאוד רגשי. אנחנו לא חושבים ככה על מכונות בדרך כלל. לרוב מכונות הן מכונת כביסה, מכונית, רובוט שמרכיב דברים בפס ייצור. רובוטים לא מספרים בדיחות. זה רעיון מטורף, ואני רוצה לראות אם אפשר לעשות את זה. הדבר גם יכול ללמד אותנו איך אנשים מתנהגים כלפי מכונות, מה הם חושבים על האינטראקציות החברתיות שלהן".

איך כותבים את החומרים לרובוט?

"זה קשה. סטנד-אפיסטים רבים מתבססים על סיפורים שקרו להם, למשפחה שלהם, לחברים שלהם, לבת הזוג שלהם, עוסקים במערכות יחסים שיש להם עם אנשים אחרים בעולם. לרובוטים אין קרובים. מהי נקודת המוצא או היחס שלו? אין לו היסטוריה. לכן הרעיון המרכזי שלנו לסטנד-אפ הוא להיות ההפך מסטנד-אפיסט רגיל. אני עוד לא יכול לתת דוגמה מוצקה, אבל זה הכיוון שאנחנו מחפשים".

אף שהעבודה על הרובוט ועל החומרים עוד לא נשלמה, ג'קסון כבר מדבר על לקיחת הרובוט לסיבוב הופעות. "אני בוחן אירוע שיתרחש בניו יורק בקיץ הבא שבמסגרתו רובוטים יתחרו בקומיקאים אמיתיים, כנראה נשתתף בזה", הוא אמר. ו-RoboThespian לא צפוי להיתקל שם בתחרות קלה. אחד הרובוטים הבולטים בתחום הוא Data, רובוט קומיקאי שמפתחת הת'ר נייט, דוקטורנטית באוניברסיטת קרנגי מלון בארה"ב. "הוא כמעט יותר מאזין מפרפורמר", אמרה נייט בראיון ל"ניו יורקר". "כל ההופעה מבוססת על התגובות של הקהל".

בתכנות הרובוט השתמשה נייט במשוב מהקהל כדי לשפר את הופעתו. בתחילת העבודה, ב-2010, היה ל-Data מאגר של 200 בדיחות המסווגות לפי אורך, נושא, רמת גסות ועוד. אחרי כל בדיחה שסיפר התבקשו הצופים להחזיק כרטיס אדום או ירוק בהתאם לשביעות הרצון שלהם ממנה, ובמקביל ניטר הרובוט את רמת הצחוק ומחיאות הכפיים. על סמך המידע שאסף, הרובוט בוחר את הבדיחה הבאה שלו. כיום הרחיבה נייט את הרפרטואר שלו בסיוע קומיקאים אנושיים, ו-Data גם יצא לסיבוב הופעות.

לא יחליפו שחקנים

RoboThespian ו-Data לא לבד בסצנת הרובוטים הסטנד-אפיסטים. חוקרים מאוניברסיטת קונאן ביפן פיתחו צמד של רובוטים קומיקאים - Gonta ו-Aichan - שמופיעים בעיקר בפני סטודנטים באוניברסיטה. RoboJase, שפותח בשביל תוכנית הטלוויזיה הבריטית "The Gadget Show", כבר הופיע במועדונים לצד מנחה התוכנית, והחודש הופיע לראשונה גם בתוכנית עצמה.

למרות העניין בתחום ג'קסון משוכנע שרובוטים קומיקאים לא יחליפו שחקנים אמיתיים. "אנחנו בונים מכונות אמיתיות, אז העניין שלנו הוא בעולם הפיזי. אני רוצה לראות אם אתה מגיב רגשית לרובוט ואיך הוא גורם לך להרגיש".