דו"ח טכנולוגי
אדוני ראש הממשלה, מי שומר על הארנק הסלולרי שלי?
שירות התשלום של אפל מדגיש את חיוניות המעורבות ממשלתית בתחום אמצעי התשלום הסלולריים, סעיפי צנזור לקוחות יימחקו מתנאי שימוש של חברות בקליפורניה ונהגי אובר ביקשו מעיוורים לאחסן את כלבי הנחייה שלהם בתא המטען
הארנק הדיגיטלי צריך להיות יוזמה ממשלתית
שירות אפל פיי צילום: apple.com
קליפורניה מתנגדת לסתימת הפיות
עיוורים וכלבי נחייה צילום: שאול גולן
אחת הטענות התלושות שהופיעו ברשת לאחר אירוע חשיפת מוצרי אפל השבוע היתה שהיא החברה שיצרה את הארנק הדיגיטלי. המדור הזה מסקר ארנקים דיגיטליים כבר שבע שנים בערך. בזה של אפל אין שום חידוש, הוא רק עטוף באריזה נוצצת יותר - ועולה יקר יותר. כדי להשתמש בארנק הדיגיטלי שלה, אחרי הכל, תצטרכו להשתמש באחד המכשירים היקרים בשוק, האייפון 6. הארנגוגל היה שם קודם ולא תפס ותשלומים סלולריים פועלים ביפן יפה מאוד (בקרב הדור הצעיר, על כל פנים) כבר כמה שנים טובות.
אבל אם אנחנו רוצים באמת לעבור לשיטת תשלום אחרת, כי אנחנו לא מסוגלים לעמוד בעומס של הוצאת כרטיס אשראי מהארנק, גיהוץ שלו, חתימה על ספח והחזרת הכרטיס לארנק, כדאי שלא נשאיר את המטלה הזו לחברה מסחרית. לזו יש אינטרס מובהק אחד: לשתות את דמו של הלקוח. על אחת כמה וכמה במקרה של אפל, שנוהגת לגבות סכומים גבוהים במיוחד על המוצרים שלה, כדי להשתמש בהם למימון מלחמות פטנטים כנגד חברות שאשכרה ממציאות משהו. מה גם שעוד לא הצלחתי להבין מאיפה אפל שואבת את החוצפה להציע לאנשים לבצע עסקאות אשראי, כשבענן שלה יש פרצות אבטחה.
שירות אפל פיי צילום: apple.com על כן, אם החלטנו שאחד הדברים הדחופים על סדר היום שלנו הוא לקדם שיטה שתאפשר לנו לצרוך מוצרים מהר יותר, מן הראוי שמי שיקבל מונופול בתחום יהיה גוף ממשלתי. למשל, בנק הדואר. כן, כל חברה תוכל להוציא את חיקוי ארנגוגל שלה, בדיוק כמו אפל, אבל כולם יצטרכו לעמוד בתאימות עם התקנים שהתקבלו על ידי בנק הדואר. ככה נוכל לוודא שתשלומים דיגיטליים לא ישארו בחזקתם של מאמצים ראשונים ואנשים עם יותר מדי כסף, אלא בידי אנשים שנזקקים להם יותר - קשישים, למשל.
אם הארנקים הדיגיטליים הם אכן המצאה חשובה ומהפכנית כל כך, אנחנו לא יכולים להשאיר אותם אך ורק בידי חברות למען מטרת רווח, גוף שהמטרה שלו היא לעשוק את הציבור בגבולות החוק.
חוזה עושק? מבוטל
תנאי השימוש בשירותים מקוונים הם בגדר מערב פרוע בהרבה מקרים: חברות פשוט כותבות שם מה שהן רוצות. אחת התופעות הכי מעצבנות בתחום תנאי השימוש היא האיסור למתוח ביקורת פומבית על החברה - למשל, בפייסבוק וברשתות חברתיות אחרות.
יש הרבה דברים שליליים במדיה החברתית ואנחנו מצביעים עליהם על בסיס יומי, אבל היא בכל זאת אפשרה לצרכנים ומשתמשים להביע את דעתם החופשית על השירות הלקוי או המוצר הדפוק שהם קיבלו - ובכך ליצור איום של ממש על חברות מסחריות. וזה הוגן: אחרי הכל, רוב החברות דופקות אותנו כל כך הרבה, שמגיע להן לקבל קצת בחזרה.
קליפורניה מתנגדת לסתימת הפיות
אבל לחברות, מצידן, לא אכפת מחופש הביטוי שלכם. לכן, לא היססו רבות מהן לעדכן את תנאי השימוש בתקנה שמאפשרת להן לתבוע משתמשים שיתלוננו עליהן. במדינת קליפורניה, אחת המתקדמות במדינות ארה"ב, החליטו לשים לכך קץ.
חוק שקיבלה המדינה השבוע ושכבר נחתם על ידי המושל קובע שחברה שתנסה לסתום את הפה ללקוחות של, תחטוף קנס של 10,000 דולר על פגיעה בזכות הביטוי שלהם. כך צריך.
אל הבריקדות, שוב
לפני כשנתיים, התגייסה אומת הרשת בארה"ב והצליחה להפיל שני חוקים שניסתה שהיו מטילים מגבלות כבדות על חופש המידע באינטרנט. בימים אלה היא מטילה את מלוא כובד משקלה כדי להפיל את ההנחיות של ה-FCC, שעשויות לשים קץ לנייטרליות הרשת.
אם מישהו חשב ששוק חברות הסלולר וספקיות הרשת בישראל גרוע, הוא לא ראה את זה שבארץ החופשיים ובית האמיצים. שם יש לכל היותר שתי ברירות והן נראות אותו הדבר (החברות מקפידות לא להתחרות זו בזו). אם חברות הכבלים והרשת שם יקבלו את ההזדמנות ליצור שני מערכים של רשת, אחד במהירות גבוהה ואחד במהירות נמוכה, הן תנצל את ההזדמנות לדרוך על הלקוחות שלהן.
הבדרן ג'ון אוליבר העלה את הנושא לתודעה לפני כשלושה חודשים ואתמול נערך בארה"ב "יום האטת הרשת" במסגרתו שורה של ענקיות רשת האיטו במכוון את המהירות של האתרים שלהן, כדי להמחיש מה יקרה אם התקנות החדשות יעברו. כתוצאה מכך, אתמול קיבלה ה-FCC עוד 110,000 הערות חדשות בנושא, רובן עוינות להצעות שלה - וכעת נשבר שם שיא ההערות שקיבל הארגון. השיא הקודם, אגב, נרשם כשאיזו בדרנית חשפה בטעות או לא את הפטמה שלה בשידור חי.
במקביל, הודיעה גוגל בלי יותר מדי רעש שהיא משנה את עמדתה בנושא. לפני כארבע שנים, היא הצטרפה לחברת הטלקום ורייזון בדרישה שחוקי נייטרליות הרשת לא יחולו על הרשת הסלולרית. עכשיו היא חוזרת בה מההסכמה ההיא, ורוצה נייטרליות רשת גם בסלולר.
קצרצרים
1. אובר, שכבר נתפסה בתרגילים מלוכלכים למיניהם, הצליחה לשבור שיא חדש. תביעה הוגשה כנגדה משום שהנהגים שלה לא אוהבים להסיע עיוורים. בכמה מקרים, החברה נטשה עיוורים במצבי מזג אוויר קיצוניים – ואחר כך דרשה מהם דמי ביטול. במקרה מתועב במיוחד, נהג של אובר השליך את כלב הנחייה של העיוור לתא המטען של הרכב וסירב לעצור כאשר העיוור הבין מה קרה ודרש להפסיק את הנסיעה. כהרגלה, אובר טענה שהיא לא אחראית, משום שהנהגים שלה הם לא עובדים אלא לכל היותר עובדי קבלן והיא לא יכולה לקחת אחריות על ההתנהגות שלהם.
עיוורים וכלבי נחייה צילום: שאול גולן 2. למה המשיכה הנהלת רדיט לאפשר את פרסום תמונות הסלבריטאיות בתת-רדיט שלה במשך שבוע שלם, אבל הסירה את המידע אחר כך? מנהלו לשעבר של הערוץ באתר בו התפרסמו התמונות טען שהסיבה כספית. לדבריו, החברה גרפה מהערוץ שלו הכנסות כאלה, שבמשך השבוע היחיד שבו הוא פעל היא הכניסה כמות כסף שמאפשרת לה להריץ את השרתים שלה במשך חודש. הוא התבסס לשם כך על המידע שפרסמה רדיט על עלות השרתים שלה לפני שנה. ברדיט, כמובן, סירבו להגיב.
3. קהילת האופנה אולי חלוקה בדעותיה על השעון של אפל, אבל הוא זכה לתמיכה נלהבת ממקור בלתי צפוי וכנראה גם בלתי רצוי: ראש אגודת הנודיסטים של בריטניה, אנדרו וולש. האחרון אמר לתקשורת הבריטית שבשם הקהילה שלו, הוא מקבל בברכה את הגאדג'ט החדש. גם נודיסטים, לדבריו, זקוקים לשעון ולאפל ווטש יש יתרון: הוא לא משמש כמצלמה, כך שאין חשש שכל מיני קריפים ישתמשו בו כדי לצלם אנשים בעירום. בהתחשב בפוריטניות הידועה של אפל, סביר להניח שלא זו הודעת הברכה שלה הם ציפו. ולמר וולש: הידעת? יש בשוק עוד התקן משונה שמסוגל גם להציג את השעה וגם אינו מסוגל לצלם. קוראים לו שעון-לא-חכם והוא זמין לרכישה על אדמת בריטניה מאז המאה ה-16.
