מנכ"ל מיקרוסופט: כסף? נשים לא צריכות כסף

קחו קארמה במקום כסף

מנכ"ל מיקרוסופט הטרי, סאטיה נאדלה, עוד לא שנה בתפקיד וכבר הצליח להעלות את עצמו על מוקש מתוצרת עצמית. היה זה חתיכת מוקש: נאדלה נאם בכנס על נשים בטכנולוגיה ושם הצליח לעשות את הבלתי ייאמן: לומר לנשים שהן לא צריכות לבקש העלאה במשכורת, הקארמה שלהן כבר תדאג שהמערכת תעשה את זה. הסערה לא איחרה לבוא.

נאדלה, במילים אחרות, אמר לנשים שבניגוד לגברים, שדווקא כן צריכים לבקש העלאת משכורת, הן לא צריכות לדחוף את עצמן. הן תקבלנה את מה שמגיע להם בכוח על טבעי כלשהו, אם הן רק תשמורנה על שפל רוח ותאמין בעצמן. הוא לא אמר שקידום עצמי הוא תכונה לא-נשית, אבל זה היה די קרוב.

טועה ומתנצל. נאדלה צילום: בלומברג

הדברים של נאדלה נאמרים על רקע אפליה מגדרית בוטה בתחום השכר. מחקר שנערך לאחרונה מצא שבעמק הסיליקון, גברים עם השכלה אקדמית מתקדמת מקבלים 73% יותר שכר מנשים בעלות השכלה זהה וגברים בעלי תואר ראשון מקבלים 40% יותר שכר מנשים בעלות אותה ההשכלה. מטבע הדברים, הקהל לא קיבל את הדברים של נאדלה בהבנה.

לזכותו ייאמר שהוא הבין תוך זמן קצר מאוד שהוא עשה טעות ומיהר לפרסם התנצלות פומבית. זו עומדת בקנה אחד, ייאמר שוב לזכותו, עם הדברים שהוא אמר בכנס עצמו: שיש בעיה מגדרית מובנית בעמק הסיליקון, שמיקרוסופט מנסה לברר איך פותרים אותה ושהוא מחפש רעיונות. נאדלה דחה במפורש את התירוץ המקובל - שאין די נשים כשירות למשרות בהייטק.

האמנתם לסנאפצ'ט? מסכנים שלי

ההבטחה הבסיסית של סנאפצ'ט למשתמשיה היא שהם יכולים לשלוח מסרון, נועז ככל שיהיה, אבל אי אפשר יהיה להשתמש בו נגדם: זמן קצר לאחר מכן, עשר שניות אחרי שהמקבל קורא אותו, המסרון נמחק והיה כלא היה. ההבטחה הזו היא שאיפשרה לסנאפצ'ט להפוך לאפליקציה המובילה בתחום הסקסטינג.

עד סוף השבוע. כמובן, כל אדם שהשקיע בנושא קצת מחשבה ידע שלהבטחה של סנאפצ'אט אין בסיס. החברה עצמה הודתה שהיא שומרת את כל המסרונים על השרתים שלה – היא מחויבת לעשות זאת על פי חוק, למקרה שהמשטרה תזדקק להם לחקירותיה. אבל אף אחד לא הקדיש לזה תשומת לב. בעיה אחרת היא שאם מישהו באמת רוצה, יש שלל שיטות לשמור צילומי מסך של ההודעה שלא הייתם צריכים לשלוח.

בסוף השבוע זה נגמר: האקרים הדליפו קובץ טורנט ענק ובו מאות אלפי תמונות מסנאפצ'ט - חלק גדול מהן תמונות עירום, כי כזכור סנאפצ'ט היא קודם כל שירות סקסטינג. חלק ניכר מהתמונות, יש להניח, הן תמונות עירום של קטינות וקטינים, כי כמחצית ממשתמשי האפליקציה הם בני 13-17. התמונות מופצות כעת אצל החשודים הרגילים, 4Chan ורדיט והמדור מבקש להזכיר לכם שצפיה בהן היא א. תקיפה מינית בפני עצמה וב. עבירה על החוק שיכולה לזרוק אתכם להרבה זמן מאחורי סורג ובריח. 

פרטיות בסנאפצ'ט? אין דבר כזה

מעבר להלם של הקורבנות, יש לסנאפצ'ט בעיה ענקית. החברה מעדיפה לחשוב על עצמה ככזו שיש לה הערכת שווי של עשרה מיליארד דולר. אלוהים יודעת למה: היא עוד לא הכניסה שנקל. אלא שיממה לפני הפריצה, סנאפצ'ט הודיעה שהיא מתכוונת להכניס לשירות פרסומות "בקרוב". אחרי הפריצה, לגמרי לא ברור שיש מפרסמים שירצו להציג את הפרסומות שלהם לצד פורנו פדופילי. 

על כן היא מיהרה להודיע שהיא לא אחראית לפריצה, שהשרתים שלה לא נפרצו בשום שלב ושהבעיה היא במה שסנאפצ'ט מכנה שימוש בלתי מורשה באפליקציות צד שלישי כדי לצפות בתמונות. החברה הוסיפה בצדקנות שהיא מנהלת ניטור בלתי פוסק אחרי חנויות האפליקציות ושהיא מחסלת אפליקציות כאלה כאילו אין מחר. נראה שההתקפה אכן התבצעה דרך אתר צד שלישי, Snapsaved שמו, שכבר הוסר – אבל לא לפני שמשתמשי פורצ'אן היעילים שמרו עותקים של התוכן. עכשיו הם עמלים על בניית כלי לחיפוש בתוך התמונות שדלפו, שיתבסס על שמות משתמשים.

לגזור ולשמור, לפעם הבאה שאיזו חברת ענן תשבע לכם בנקיטת חפץ שהמידע שלכם בטוח.

הזכות להישכח בדרך גם ליפן

גוגל מתקשה לפעול בארץ השמש העולה, או על כל פנים עולה שם על כל מיני מוקשים תרבותיים בלתי צפויים: פעם היא מפרסמת מפות שכוללים את מיקום כפרי הטמאים העתיקים שהיפנים מבקשים להשכיח, פעם היא מצלמת את הבתים היפנים הנמוכים גבוה מדי, חודרת לפרטיות של יושבי הבתים ונאלצת לצלם מחדש.

עכשיו בתי המשפט ביפן הנחיתו עליה עוד מכה: בית משפט בטוקיו קיבל את תביעתו של אזרח יפני שגוגל תסיר 120 תוצאות חיפוש שקשורות אליו, משום שהן מקשרות אותו למעשי פשיעה. בית המשפט אמנם לא הלך בדרכו של בית המשפט האירופי ולא קבע שלתושבי יפן עומדת זכות אפריורית להישכח, אבל הוא החיל את הזכות להישכח במקרה פרטני.

אנונימיות בגוגל? לא רק לאזרחי האיחוד האירופי צילום: Shutterstock

המשמעות של פסק הדין, עד כמה שאפשר להבין, היא שלאזרחי יפן יש זכות להישכח - כל זמן שהם משכנעים בכך את בית המשפט. זה, כנראה, צריך להיות המסלול הנכון בתחום: אם אתה רוצה להיעלם מהעין הציבורית, שכנע את השופטים שהחשיפה שקרית או שהיא גורמת לך נזק בלתי מידתי. בגוגל הסתפקו באמירה הקבועה שלהם, שהם יצייתו לפסיקת בית המשפט; לא נראה שרוצים לדבר שם על זה יותר מדי.

הבריונות הפכה לנגע עולמי 

ארגון הבריאות העולמי הגדיר ב-2013 את האלימות כנגד נשים כ"בעיית בריאות גלובלית במימדים של מגפה": בכל רחבי העולם רווחים מקרי אלימות ביתית כנגד נשים, מקרי אונס, שעבוד מיני, מעקב בלתי רצוי - ואיומים בלתי פוסקים באלימות.

ואם האלימות היא מגפה, המדיה החברתית היא סימפטום מובהק. איומים כנגד נשים הן דבר רווח בהם. מכון המחקר דמוס מצא שיש שלוש קבוצות שסובלות מאיומים קבועים בטוויטר: סלבריטאים גברים, עיתונאיות, ופוליטיקאים. אבל רק נשים מקבלות בעקביות איומים שמבוססים על המיניות שלהן והאיומים האלה מגיעים מגיעים משמעותית מכיוונם של גברים. נשים שמגיעות מקהילות מיעוטים סובלות הרבה יותר.

הבריונות ברשת נגד נשים מגיעה לשיאים חדשים. אילוסטרציה צילום: Shutterstock

פעם אחר פעם, מוצאת אישה את עצמה כשהיא קורבן לאספסוף מקוון, שהיא לא יודעת את זהות חבריו - ושמה שהם יודעים על הזהות שלה מתמצה לעתים קרובות בכך שהיא אישה. מה שקורה כאן הוא דבר פשוט למדי: יש טריטוריה חדשה, המדיה החברתית - וכל מיני גברים בעיני עצמם שזכריותם היא הדבר היחיד שהם יכולים להתהדר בו מנסים לסגור אותה לנשים.

החברות המעורבות, פייסבוק וטוויטר, הוכיחו עצמן כחסרות תועלת - עד שיש תשומת לב תקשורתית. אז, פתאום, הן נוקטות בצעדי ענישה. המסר שלהן פשוט וחד: אל תפריעו לנו, אנחנו צריכים לעשות כאן כמה ג'ובות. מסר חברתי? אנחנו? זה היה מזמן. לא שמעתן שהונפקנו? קישטה!

קצרצרים

1. אריק שמידט, יו"ר גוגל, מזהיר שאם ממשלת ארה"ב תמשיך את הריגול הבלתי פוסק שלה אחרי פחות או יותר כל העולם, היא תוביל לכך שהרשת כפי שאנחנו מכירים אותה תחדל להתקיים. מדינות זרות, בצדק, יחסמו את הרשת שלהם לגישה למודיעין האמריקאי. חלק מזה כבר קורה: ברוסיה דורשים מחברות אמריקאיות לשמור את המידע שלהן על שרתים במדינה עצמה. בברזיל עולות הצעות חוק דומות. צרפת וגרמניה כבר ניהלו שיחות במטרה לוודא שמידע לא מנותב דרך ארה"ב ושהמידע של אזרחי האיחוד האירופי מוגן. הבעיה, היא ששמידט מצטיין בהשלכת אבנים ממרפסת בית הזכוכת שלו: הוא טען ש"ההגנות החוקתיות שלנו צריכות לחול על המידע" – אבל רוב המידע שגוגל, למשל, שומרת, לא שייך לאזרחים אמריקאים ועל כן לא חלות עליו ההגנות החוקתיות הללו. הצביעות הגיעה כששמידט טען ש"המידע הזה שייך למשתמשים", כשהוא מתעלם מכך שההון של גוגל בנוי מניצול המידע הזה. הוא אולי שייך לכם, אבל הוא עובד עבור גוגל. וכמובן, שמידט לא אמר מילה על שיתוף הפעולה ההדוק של גוגל עם מדינת המעקב, עד שהיא גילתה שמדינת המעקב פרצה גם לשרתים שלה.

תוקף - ושוכח שהוא חלק מהבעיה. שמידט צילום: אי פי אי

2. הנשיא אובמה תמך בפומבי בעקרון ניטרליות הרשת, אבל כנראה שזה לא ישנה את המציאות בשטח. אובמה התבטא מספר פעמים בעבר בנושא, תמיד תוך תמיכה בעקרון, אבל ההחלטה של ה-FCC שצפויה בנושא בקרוב תצטרך להתחשב לא רק בנשיא, אלא גם באופוזיציה שלו - בנציבות שלה יש חמישה חברים, ושניים מהם שייכים למפלגת הלא-לא הרפובליקנית. המפלגה הזו תומכת בעקביות באינטרסים של גופים עסקיים על חשבון האינטרסים של האזרחים ולחברות הכבלים בארה"ב יש אינטרס מובהק בכך שנייטרליות הרשת תמות. ההצהרה של אובמה, עד כמה שהיא חיובית, לא מהווה הנחיות ל-FCC ונמנעת מדיון בקרביים של ההחלטה שהרשות צפויה לקבל. אובנה נמנע, למשל, מלהורות ל-FCC לבצע רגולציה של הרשת, ולמנוע מחברות לעשות ככל העולה על רוחן.

3. פייסבוק והצעירים כבר לא: מנתוני חברת המחקר Piper Jaffray עולה שבשנה האחרונה צלל שיעור בני הטיפשעשרה (לצורך המחקר, בני 13 עד 19) שהיו מוכנים להודות שהם משתמשים בפייסבוק מ-72% ל-45%. אחת הסיבות האפשריות לכך היא הפלישה המסיבית של דור ההורים לפייסבוק. למנהל חשבון הבנק של צוקרברג אין סיבות רבות מדי לדאגה: הפלח הדמוגרפי היוקרתי הזה אולי לא נוגע בפייסבוק עם מקל נגוע באבולה, אבל הוא משתמש בלי הכרה באינסטגרם, שבבעלות הרשת החברתית.